הורים שואלים מה עושים מול ה”לא” שהילדים אומרים באוטומט. האם הם במצב שלא מקבלים סמכות הורית? האם אנחנו לא מספיק אסרטיביים, לא מספיק סמכותיים, מה בדיוק קורה כאן?
הילדים בבית. ההתמודדות מול דילמות חינוכיות סביב השעון אינה קלה כלל. הורים מתקשרים ושואלים מה עושים מול ה”לא” שהילדים אומרים מבלי לחשוב פעמיים. האם הם במצב שלא מקבלים סמכות הורית? האם אנחנו לא מספיק אסרטיביים, לא מספיק סמכותיים, מה בדיוק קורה כאן?
ילד שאומר לא, לא עושה זאת מתוך אי קבלת סמכות, או אי-ציות להורים. הוא פשוט מגלה את העצמאות שלו לראשונה. כמו בכל משחק. דימוי עצמי מתבסס על הצלחה בתחרות והערכות עצמיות חיוביות (Neff,2011). פרצי דימוי עצמי, בעקבות הצלחה בתחרות, מתחזקים על ידי תחושה של עליונות, רווחה, העצמה תרבותית, הערכה של ערך ומעמד ואולי תגמולים חומריים (Kemis,2005). אובדן הדימוי העצמי והקשר שלו לתגמולים אפשריים מהווים איום המפעיל דריכות יתר, צמצום הקשב ועיסוק יתר-חרדתי. זהו תהליך הפוגע בבהירות התפיסה העצמית (שם). הילדים רואים גם בסירוב להורים – משחק. כמו שמסרבים לחברים בגן לשחק במשחק קופסה זה או אחר.
גיל השנתיים הוא במקום מסוים “גיל ההתבגרות הראשון”. אלו הן הפעמים הראשונות שבהן הילד שלכם מגלה שיש לו SAY, יש לו אמירה. אכן, זה ממשיך כל עוד הילד לא מרגיש שאנחנו מאמינים ביכולת העצמאות שלו. הילד נאבק על העצמאות שלו. השליטה היא זו שמסייעת לנו לקבל חוסן נפשי ומי מאתנו ההורים לא רוצה שילדו יהיה עם חוסן נפשי.
יש להבדיל בין מתן לגיטימציה להבניית עצמאות, ביטחון עצמי, חוסן נפשי ודימוי עצמי לבין ויתור על גבולות. בספרִי, “הרוח בחינוך”, אני מסבירה שוויתור על גבולות זה בדיוק כמו לגור בבית ללא קירות. הילדים חייבים את הגבולות, למען הביטחון שלהם, שירגישו במקום מוגן ומאידך, חשוב שנאפשר להם להיות דעתניים ולתת להם את המקום לומר “לא”.
אז, איך עושים את זה?
קובעים באופן מושכל מהם הכללים שעליהם אנחנו לא מוותרים. ילד אומר “לא רוצה חביתה”, שואלים איזה חלבון אתה כן רוצה לארוחת ערב? ומציעים מספר אפשרויות. יש לנו את הגמול של קינוח אחרי האוכל, פרק בסדרה שהוא אוהב, להבטיח שמחר יוכל לראות בשעת הצפייה בטלוויזיה. לעומת זאת, ילד לא יאמר “לא” על צחצוח שיניים לפני השינה.
הדימוי העצמי של האדם הנו מגן, השומר על האדם מפני הפחדים הקשורים לנחיתוּת ולבושה. חשוב שנלמד את הילדים שלנו לומר גם “לא” לדברים שלדעתם פוגעים בהם, לא נכונים להם. כן חשוב שנשאל, כשאתה אומר “לא”, למה אתה מתכוון? מה בדיוק אתה לא רוצה? למה? האם בכלל, או רק עכשיו? תקשורת מקרבת כזו נותנת לילד את התחושה שיש מקום לדעה שלו, לתחושה שלו, מעצימה את הרוח והנפש ומאפשרת חינוך שמוטמע לחיים שלמים.
* למען הסר ספק, ד”ר מרום אינה עוסקת ברפואה
