בישראל, כמו בארה”ב, רשתות חברתיות משחקות תפקיד מרכזי בדיאלוג הציבורי. הצורך למצוא איזון בין חופש הביטוי לבין פֵייק ודיבור שנאה הוא אתגר מורכב
מחקר חדש, שערך מכון “Pew”, מציין כי רוב האמריקנים תומכים ברגולציה ממשלתית של פלטפורמות חברתיות. נדמה כי המחקר מעלה שאלות עמוקות לא רק בקרב האמריקנים, אלא גם בשוק הישראלי, שבו השיח הפוליטי והחברתי מתנהל גם כן במרחב הדיגיטלי.
במשך שנים, “מטא” ((FACEBOOK טענה שיש צורך ברגולציה ממשלתית נרחבת יותר על רשתות חברתיות, שתקל על צוותיה בעיסוק בשאלות קריטיות הנוגעות לחופש הביטוי. המגפה של נגיף הקורונה (COVID) החריפה את הדיון סביב נושא זה, בעוד ששימוש ברשתות חברתיות על ידי מועמדים פוליטיים, ודיכוי קולות מתנגדים באזורים מסוימים, הותירו את מנהלי הפלטפורמות במצב מורכב לגבי הדרך בה עליהם לפעול.
בפועל, “מטא” וכל הפלטפורמות החברתיות היו מעדיפות שלא לפקח בכלל על דברי המשתמשים, אך ציפיות מצד המפרסמים וחוקי ממשלה גורמים להן לפעול במקרים מסוימים.
בישראל, כמו בארה”ב, רשתות חברתיות משחקות תפקיד מרכזי בחיי היום-יום ובדיאלוג הציבורי. הצורך למצוא איזון בין חופש הביטוי לבין מניעת הפצת מידע מזויף ודיבור שנאה הוא אתגר מורכב, שמערב גורמים פוליטיים, חברתיים וכלכליים.
הרגולציה הממשלתית על רשתות חברתיות בישראל עלולה להוביל לסתירות מסוימות. מצד אחד, יש צורך להבטיח שהמידע הנפוץ ברשתות הוא אמין ומדויק, מה שמצריך פיקוח ובקרה. מצד שני, רגולציה ממשלתית עלולה להפוך לכלי לשימוש פוליטי, שיכול להפר את חופש הביטוי ולצמצם את הדיאלוג הציבורי.
במקרה של אילון מאסק וה-“Community Notes” שהוא מקדם ב-X”” (לשעבר טוויטר), יש ניסיון להעניק יותר כוח לידי המשתמשים עצמם בקביעת מה נחשב לתוכן ראוי לפרסום ומה לא. גישה זו, של פיקוח מבוזר המבוסס על קהל המשתמשים, עשויה להיות רלוונטית גם לשוק הישראלי, שבו השקפות עולם מגוונות מאוד.
השאלה המרכזית שעולה היא איך ליצור מסגרת רגולטורית שתאזן בין הצורך לשמור על חופש הביטוי לבין המאבק בתופעות שליליות כמו הטעיית הציבור והפצת שקרים. בישראל, כמו במדינות אחרות, יש מחלוקת על הדרך הנכונה להשיג זאת והדיון צפוי להמשך עם התפתחות הטכנולוגיה והשינויים בשימוש החברתי והפוליטי ברשתות החברתיות.
בסופו של דבר, דעתי היא שהמודל המועדף יהיה זה שמאזן בין פיקוח לפתיחות, תוך כדי שמירה על עקרונות הדמוקרטיה והשקיפות. אין זה משנה אם זו רגולציה ממשלתית, או פיקוח עצמי של הפלטפורמות; האתגר הוא למצוא את הדרך הנכונה שתאפשר חדשנות וגם אחריות ציבורית.
