בצבא היה קצין מבצעים של “חרוב” בעזה. אחר כך, קשת ואז, נוב. ב”צוק איתן”, נפצע בנו חגי אנושות, עד שנפטר מפציעתו, בינואר 2017. האורח שלי ליום העצמאות הוא יוני בן ארי
קצת על עצמך
“יוני בן ארי, בן 67, נשוי לחני הורים ל-8 ילדים, שבעה בנים ובת.
“חגי, בננו החמישי, נפצע אנושות במהלך מבצע “צוק איתן”, ביולי 2014. כדור של צלף חדר לראשו דרך הקסדה. מאז היה מחוסר הכרה. בטבת תשע”ז , ינואר 2017, נפטר, בן 32 במותו והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים – מורן, שלו ועופרי”.
על חגי
“חגי היה ילד מיוחד. מצד אחד, שקט ומופנם ומצד שני, מנהיג, שאסף סביבו חברים רבים. כל אחד מחבריו היה בטוח שהוא החבר הכי טוב שלו וכך זה היה באמת. בצבא, התגייס לצנחנים ועבר את הגיבוש לסיירת. בהמשך, יצא לקורס קצינים ומונה למפקד צוות לוחמים. הוא השתתף בקרבות שונים והפגין אומץ רב ודבקות במשימה. הוא ידע לעשות הפרדה מוחלטת בין הצבא למשפחה – כשהיה בבית, היה כל כולו אבא ובן ובעל וחבר. בצבא, הוא היה מקצוען. עם הזמן, התקדם בתפקידים, היה אמור לקבל את הפיקוד על סיירת הצנחנים וראה עצמו ממשיך בצבא.
“כשהחלו ההכנות ל’צוק איתן’, הוא היה בפגרה בין התפקידים. הוא יצא לחופשה עם המשפחה באילת וביקש שאם תתחיל הפעילות הקרקעית, שיודיעו לו, למרות שעוד לא היה בתפקיד. יום אחר כך, החלה הפעילות הקרקעית והוא עזב את המשפחה וחזר להיות עם חייליו. ביום החמישי למבצע, תוך כדי לחימה מורכבת עם החמאס, הוא נפגע מכדור בראשו. חלק גדול ממה שאנחנו יודעים עליו גילינו אחרי פציעתו, כי הוא לא הרבה לספר על עצמו. הוא היה מקצוען בכל מה שעשה, קשוח בתפקידים הצבאיים, אבל זה לא פגע באנושיות שלו ובקשר עם הלוחמים והדאגה לצרכיהם, כמו גם הדאגה למשפחה והקשר החם והקרוב שהיה לנו אתו”.
– לא יודע מה הסימן הזה?
איך אתם מנציחים את זכרו?
“יש הרבה פעולות הנצחה, בין השאר, מירוץ ‘הר ועמק’ שהוא יזם בחייו ורץ אותו שלוש פעמים עם חבריו. היום, רצים אותו לזכרו, בקבוצה שנקראת ‘בשביל חגי’.
“כשהוצאנו את חגי, מבית החולים הביתה, משרד הביטחון בנה לו בית בחצר ביתנו, כדי שיהיו לנו כל התנאים לטפל בו. לאחר מותו, הבית נשאר ריק והחלטנו להפוך אותו לחדר הנצחה חי. נטענו עצים סביבו, יצרנו חדר מורשת ומקום שקבוצות תלמידים וחיילים יוכלו להגיע אליו ולשמוע על מורשתו של חגי. נקיים גם שיעורים לזכרו והחדר יוכל לשמש גם את הקהילה. ביום הזיכרון הזה, נחנוך את חדר ההנצחה”.
חלק גדול ממה שאנחנו יודעים עליו גילינו אחרי פציעתו, כי הוא לא הרבה לספר על עצמו. הוא היה מקצוען בכל מה שעשה, קשוח בתפקידים הצבאיים, אבל זה לא פגע באנושיות שלו ובקשר עם הלוחמים והדאגה לצרכיהם, כמו גם הדאגה למשפחה
מגורים
“מושב נוב”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בתל אביב.
“בצבא, שירתי בסיירת חרוב. הייתי קצין מבצעים בעזה. אחרי מלחמת יום הכיפורים, עברתי לשריון והייתי קצין טנקים בסיני. יום אחד, קיבלתי מכתב מחברת שבט שלי ורדינה סדן, אשת הרב אלי סדן. היא סיפרה שהם מקימים יישוב בגולן ושהיא חושבת שזה יתאים גם לי. נסעתי מסיני לקשת, נסיעה של כמעט יום לכל כיוון. היישוב ישב ליד המשתלה במרום גולן והרעיון מצא חן בעיניי. אחרי חודש, השתחררתי מהצבא ועליתי לגולן, כאן פגשתי את חני, אשתי. לאחר שנה, התחתנו בחושניה, 18 שנים גרנו בקשת ואז עברנו לנוב”.
עיסוק
“בקשת, הייתי חקלאי בענפי המשק השונים. עם המעבר לנוב עשיתי שינוי. בתחילה, ניהלתי את עמותת ‘מדרשת הגולן’ והישיבה התיכונית ואחר כך, המשכתי לניהול עמותות נוספות, ישיבת הסדר ומכינה קדם-צבאית. במקביל, עשיתי אלפי ימי מילואים, כמפקד בשריון ובפיקוד העורף”.
איך אתם מציינים את יום הזיכרון?
“מאז שחגי נפטר, אנחנו כבר לא הולכים לטקס בגמלא, אלא עושים טקס פרטי. עולים לקבר בזמן הצפירה, עם המשפחה והחברים. אחר כך, כולם מתאספים אצלנו בבית, אוכלים פריקסה, מאכל שחגי היה אוהב להכין במוצאי תשעה באב, מסתכלים בתמונות ומספרים על חגי ואז נכנסים ליום העצמאות.
“בנוב, יש מסורת של טקסים מרשימים גם ליום הזיכרון וגם למעבר ליום העצמאות. כשחגי היה בשנתיים של לימודים, הוא הצטרף לצוות התרבות והיה אחראי על הטקסים האלו. הוא עשה אותם ברצינות ובהשקעה, כמו כל דבר שעשה בחייו”.
איך אתה מסתדר עם המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות?
“בעיניי, החיבור של יום העצמאות ליום הזיכרון מחויב. יום הזיכרון הוא בעצם ההצדקה ליום העצמאות. אנחנו מתייחדים עם אלו שבזכותם יש לנו את יום העצמאות. אני ומשפחתי לא זקוקים ליום זיכרון. כל יום וכל שעה בשבילנו הם זיכרון, אבל העובדה שיש יום אחד, שבו כל המדינה מתייחדת עם הנופלים, מחזקת ונותנת הצדקה לשמחה של יום העצמאות.
“בערב יום העצמאות, אנחנו מתאספים כל בני המשפחה, אוכלים ארוחת ערב ישראלית ושרים שירי ארץ ישראל”.
זיכרון ילדות מיום העצמאות
“הזיכרון הכי חזק שלי הוא מיום העצמאות שאחרי מלחמת ששת הימים, בשנת תשכ”ח. הייתי תלמיד כתה י”א, בישיבת ‘נתיב מאיר’, בירושלים והיה מצעד ניצחון בירושלים. המצעד צעד לאורך החומה, כלל מטס של חיל האוויר וטנקים. הגיעו אנשים מכל הארץ וזה היה מרגש מאוד”.
מה אתה הכי אוהב בגולן?
“אני אוהב את הכול בגולן. הגולן הוא שמורת טבע אחת גדולה, במובן הפיזי והאנושי. מערכות היחסים הנפלאות שנוצרו בין האוכלוסיות השונות, החיבור לטבע ולנופים. זכות גדולה נפלה בחלקנו להיות מוותיקי חבל הארץ הזה”.
מה אתה מאחל לעצמך לכבוד יום העצמאות ה-7 למדינת ישראל?
“לי ולמשפחתי, שנהיה בבריאות טובה, שהמדינה תתייצב, שהאחדות בינינו תהפוך מסיסמה למציאות קיימת, שנדע לקבל אחד את השני, גם אם דעותינו שונות. אנחנו צריכים להיות מאוחדים, כי רב המשותף על המבדיל, בין כל הקבוצות בארץ שלנו. הגיע הזמן, שאחרי 71 שנים, נתנהג כמו עם מאוחד ולא כמו שבטים מפורדים”.
