יום אחד, אחרי ממוגרפיה, נקראה לשיחת רופא, שהחריבה עליה את עולמה. אחרי ניתוח, טיפולים, הקרנות, מחשבות, חיוכים, בכי ותודה אחת ענקית לבורא עולם, מצאה את השקט שלה בסטודיו לצורפות שלה – “צרופה באהבה”. האורחת שלי לשבת היא אירית אניסימוב
קצת על עצמך
“אירית אניסימוב, בת 54”.
מגורים
“בני יהודה”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בפתח תקווה ובגיל 16, דרך תנועת הנוער העובד והלומד, הצטרפתי לגרעין ‘דביר’, ממחזור ע”ט, לקיבוץ אפיק. מסלול נח”ל, שבסופו הגענו לקיבוץ היעד (אחת התקופות הכי יפות בחיי). התקבלתי כחברת קיבוץ. במסגרת עבודתי בחמת גדר, הכרתי את אהוב לבי, ארנון, שגר אז בקיבוץ מיצר. תוך חודש, עברנו לגור יחד באפיק. התחתנו בל”ג בעומר, 1987.
“בשנת 1989, החלטנו לעבור לעיר להתרעננות. שש שנים הספיקו לנו להבין שרמת הגולן זה הבית בו נרצה לגדל את ילדינו וחזרנו לגולן, לבני יהודה. יש לנו שלושה ילדים מקסימים. בן הבכור, בן 30, לפני שנתיים התחתן עם מאור בוארון, מאבנ”י אית”ן. הוא למד בווינגייט והם חזרו לגולן. הוא מתעסק בחינוך גופני. שיר, הבת האמצעית, כרגע לומדת מנהל עסקים בווינה. ים, בן הזקונים, חי בתל אביב ולומד מוזיקה. ארנון, בעלי היקר, מאמן כדורגל בנבחרת הייצוגית בקצרין ועובד בבתי ספר בעמק ובבית הספר ‘גמלא’, בקצרין.
“לפני שבע שנים, ביום בהיר אחד, אני מתעוררת בבוקר, מתלבשת והולכת לבדיקה שגרתית של ממוגרפיה. אחרי שלושה ימים, מתקשרים ואומרים לי להגיע עם בעלי לשיחת רופא. שם חרב עולמי. נתבשרת שחליתי במחלה הארורה. היה הרבה בכי, עצבות ושאלות למה ואיך.
“עד המחלה, עסקתי בפדיקור, מניקור, שעווה קוסמטיקה ואז שאלתי את עצמי: ’20 שנה אני נותנת שירותים ומפנקת נשים אחרות, מה עם עצמי? מה אני נותנת לנשמה שלי שתפרח ותרקוד משמחה? מה יסיח את דעתי ממחשבות על חולי ומוות?'”
“לקח לי ארבעה ימים להחליט, או שאני נופלת למטה לתהום, או שאני ממריאה אל על וצומחת. בעזרת האמונה החזקה, האופטימיות, הבעל היקר, הילדים, אימא שלי והסביבה התומכת, קהילת בני יהודה, יצאתי למסע של ניתוח, טיפולים, הקרנות, מחשבות, חיוכים, בכי ותודה אחת ענקית לבורא עולם, ברוך השם”.
עיסוק
“עד המחלה, עסקתי בפדיקור, מניקור, שעווה קוסמטיקה ואז שאלתי את עצמי: ’20 שנה אני נותנת שירותים ומפנקת נשים אחרות, מה עם עצמי? מה אני נותנת לנשמה שלי שתפרח ותרקוד משמחה? מה יסיח את דעתי ממחשבות על חולי ומוות?’
“חשבתי הרבה, עד שהגעתי לשיחה עם משקמת מהביטוח הלאומי, שם פרצתי בבכי ואמרתי שאני רוצה ליצור ולשחרר ביצירה אהבה ושמחה ומאז העיסוק שלי: צורפת – בסטודיו שלי ‘צרופה באהבה’. הנגיעה בחומר, הרעיון, הניסור, ההתכה, השיבוץ,
הליטוש, ההלחמה, הכול ביחד הוא תוצר מוגמר שנעשה באהבה. בזכות היצירה, גיליתי שניצחתי, שהרוח והיצירה יכולים לרומם את הגוף והנפש.
“יש לי סטודיו בחצר הבית בבני יהודה, שם אני יושבת שעות ויוצרת. שם השקט הנפשי שלי, התרופה לשפיות שלי והסחת הדעת ממחשבות”.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי הוא עבורי יום מרגש מאוד. כשהילדים מגיעים, האווירה במטבח, הריחות, המוזיקה הבוקעת, הרגע בו כולם סביב השולחן. כשהם לא מגיעים, זה קשה ואני מתגעגעת לאווירה הזאת”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“יש לנו צמחונית, טבעוני וגם אוכלי בשר, אז יש מהכול – קציצות ברוטב ואורז עם ירקות, זה אחד התבשילים האהובים על רוב בני הבית, מתכון הקציצות מאמי, זכרה לברכה”.
זיכרון ילדות משבת
“בילדות, בכל שבת, הייתי הולכת לסבתי עליה השלום, לאכול קובנה משובחת ולשמוע סיפורי עלייה וילדוּת שלה”.
מהו החלום שלך?
“החלום שלי, עם המון תפילה, שתימצא תרופה למחלת הסרטן ושמחלה זו תיעלם מהעולם.
החלום האישי, בפרטי, שהעסק שלי יצמח ושאשב בסטודיו ואשלח הזמנות שקיבלתי מאנשים וכך אזדקן בשמחה, בבריאות ובכבוד”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“רמת הגולן זה הבית. אני אוהבת את סוג האוכלוסייה המחבקת, העוטפת המפרגנת. הנחלים, השקט ומודה לאל שגידלתי את ילדיי בגולן לתפארת”.
