טבריה הייתה תחנתו האחרונה של הסנהדרין ומאז ועד המאה ה-16, שממה מיהודים. במאה ה-18, חידש הרב אבולעפיה, בתמיכת השליט הבדואי, את היישוב היהודי בה
אביתר ליכטמן, בית ספר שדה קשת יהונתן
טבריה חוגגת השנה 2000 שנים לייסודה. העיר שהוקמה על ידי הורדוס אנטיפס, בנו של המלך המוכר הורדוס, ידעה לאורך השנים עליות ומורדות. כמו העיר, גם הקהילה היהודית שישבה בה לאורך השנים, ידעה שנות חסד ושנות גלות. העיר אירחה את הסנהדרין בנדודיה והייתה לתחנתה האחרונה. בטבריה, נחתם התלמוד הירושלמי וכן נכתב בה תנ”ך כתר ארם צובא המפורסם.
במהלך המאה ה-16, לאחר שטבריה הייתה חרבה במשך לא מעט שנים, חכרו דונה גרציה ודון יוסף נשיא, שניהם אנוסים ממשפחות אמידות שהגיעו מפורטוגל, שטחים בטבריה ובסביבתה, מהסולטן העות’מני. המטרה הייתה לשקם את העיר ואת הקהילה היהודית שבה. הם החלו במהלכים לשיקומה של העיר, אך לאחר שהלכו לעולמם, עם הזמן הפסיקו העבודות ועם השנים, הלכו אחרוני הקהילה היהודית ועזבו את העיר.
הרב אבולעפיה נולד בחברון והיה לו קשר עמוק אל טבריה. סבו היה רבה של העיר, עד לחורבנה האחרון. דהאר אל עומר, ששמע כי הרב אבולעפיה מתכנן לחזור לארץ ישראל, הזמין אותו לבוא ולהתיישב בטבריה ובעצם לחדש את היישוב היהודי
במאה ה-18, שליט בדואי בשם דהאר אל עומר, ששלט על אזור הגליל, החל לצבור עוד ועוד כוח. את המנדט שלו הוא קיבל מהאימפריה העות’מנית, שחילקה את הארץ למחוזות ובכל מחוז מינתה שליט מקומי מטעמה, שהיה ממונה על גביית כספי המסים והעברתם לשלטון המרכזי. בשונה מקודמיו, עם צבירת הכוח שנלוותה למעמד גובה הכספים, הלך דהאר וניתק את קשריו עם השלטון המרכזי, בעוד הוא מבסס את שלטונו על כל אזור הגליל. במסגרת מהלכיו, הוא פעל להבאת כוחות נאמנים לאזורים אשר היו בשליטתו ובהם אוכלוסייה יהודית.
במסגרת זו, הגיע אל דהאר שִמעו של הרב חיים אבולעפיה, שד”ר (שלוחי דרבנן – שליחים שיצאו לגולה, על מנת לאסוף כספים עבור יושבי ארץ ישראל), שבאותה עת, שהה בטורקיה. הרב אבולעפיה נולד בחברון והיה לו קשר עמוק אל טבריה. סבו היה רבה של העיר, עד לחורבנה האחרון. דהאר אל עומר, ששמע כי הרב אבולעפיה מתכנן לחזור לארץ ישראל, הזמין אותו לבוא ולהתיישב בטבריה ובעצם לחדש את היישוב היהודי החרב בעיר.
“פורים דטבריה”
הרב אבולעפיה התקבל על ידו בכבוד מלכים בטבריה ולצד הרצון הטוב, גם ניתנו לו אמצעים לחדש את בית הכנסת החרב של טבריה. על פי המסורת, בבית כנסת זה התפלל האר”י ועל חורבותיו, הקים הרב את בית הכנסת “עץ חיים”, אשר שוכן עד היום בסמוך לטיילת של טבריה. לצד בית הכנסת, בנו בפקודת הרב אבולעפיה גם חנויות ובתי מסחר, בית מרחץ ועוד. חידוש היישוב היהודי בטבריה עורר תקוות רבות ברחבי העולם היהודי ועורר אצל רבים תחושה שאחרי כ-1700 שנות גלות, חוזר העם היהודי לארצו.
הברית עם השליט העצמאי, זימנה ליהודי טבריה גם סיכונים, לאור ניסיונותיו של מושל מחוז דמשק מטעם השלטון העות’מאני, להחזיר את השליטה בגליל לידיו. הוא צר על העיר פעמיים וניסה למוטט את חומותיה המשוקמות ואת מגניה, שעמדו כמעט 100 ימים של מצור קשה. לאחר כישלון המצור השני, עם מותו של מושל דמשק, קבעו יהודי טבריה את אותו היום, ד’ בכסלו, ליום “פורים דטבריה” וקבעו לנהוג בו שמחה ומשתה, כמו בחג הפורים. העיר טבריה ותושביה היהודים ניצלו ומאז, לא פסקה התיישבותם בה.
לתגובות, הארות ובקשות evvykeshet@gmail.com
