במקום להילחם בשחיתות אמתית, מטריפים את המערכות בהנחיות ניגוד עניינים צדקניות, שאינן אלא כסת”ח
לפני עשר שנים, מינתה אותי שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, למועצה הלאומית לספריות הציבוריות. המעמד המשפטי של המועצה הוא כשל דירקטוריון של חברה ממשלתית. אחרי שהשבתי בחיוב על ההצעה, נשלחה אליי חוברת. חוברת? ספר! מסמך ניגוד עניינים עב–כרס. עשרות עמודים שנכנסו לקרביים, כדי לוודא שאין לי שום ניגוד עניינים.
מדובר בתפקיד התנדבותי. תפקיד שאי אפשר להפיק ממנו שום תועלת אישית; בסך הכול, הזדמנות לתרום לחברה ולתרבות הישראלית בנושא הספריות. ופתאום – לעמוד מול שאלון חטטני; חקירת שתי וערב לוודא שאין… ניגוד עניינים.
לב התחקיר היה הניסיון לוודא שאיני שייך לגוף הבוחר במפלגתו של השר. השרה לבנת הייתה בליכוד. הגוף הבוחר בליכוד הוא כלל המתפקדים למפלגה. מדובר ב-120,000 איש. משמעות הדבר היא שכל אחד מחברי הליכוד מנוע מלהיות חבר באיזושהי מועצה ציבורית/ דירקטוריון וכו‘ של ארגון הקשור למשרד שבראשו עומד שר מן הליכוד.
ברור מה עומד מאחורי אותו תחקיר – מינויים פוליטיים מושחתים של קבלני קולות וחברי מרכז, לעמדות כוח ממשלתיות, ללא כל קשר לכישוריהם. מינויים מן הסוג שעליהם הורשע צחי הנגבי. הבעיה היא שבמקום להיאבק נגד מינויים כאלה, הרחיקו לכת לקיצוניות שנייה, שפוגעת ביכולת התפקוד של המדינה ומדירה מאות אלפי אזרחים מהיכולת לתרום למדינה בגופים הללו. מדובר במשפוט וביורוקרטיזציה, שבסופו של דבר, אינם אלא כסת“ח. המושחתים ימצאו דרך לעקוף את ההנחיות הללו, אבל הן כובלות את ידי הנורמטיביים. רוב האנשים, כן, אפילו רוב הפוליטיקאים, הם נורמטיביים.
כדי לא להשאיר את הקוראים במתח, אציין שעברתי את הסף וכיהנתי קדנציה במועצה. לא לפני שחתמתי על מסמך ניגוד עניינים, שלא אגע בשום נושא הקשור לספריית הגולן, לפחות עשר שנים לאחר תום תפקידי כמנהל מתנ“ס הגולן, שהספרייה האזורית שייכת לו.
אין היגיון בשיגעון
המשפוט הטהרני הזה לא פסח גם עלינו, המועצות האזוריות.
לפני שנים אחדות, נקבע שחברים בוועדי היישובים אינם יכולים להיות חברי מליאת המועצה האזורית, מחשש לניגוד עניינים. האם מי שאינו חבר בוועד היישוב הוא פחות אכפתי כלפי בוחריו ביישוב מאשר חבר הוועד?
לפני שנים אחדות, נקבע שחברים בוועדי היישובים אינם יכולים להיות חברי מליאת המועצה האזורית, מחשש לניגוד עניינים.
מה שעומד מאחורי ההחלטה הוא העיקרון שחברי מליאת המועצה מחויבים לטובת המועצה ותושביה ולא ליישוב שהם מייצגים. כך זה היה תמיד, גם לפני החוק הזה. בכל זאת, הרי חברי המליאה הם נציגי היישובים, שנבחרו בידי חברי היישוב. כך קובע החוק. כלומר, המחוקק הבין שמי שייצגו בצורה המיטבית את האינטרס האזורי של המועצה, הם האנשים שקיבלו את אמון חברי יישוביהם לייצג אותם במליאה. מדוע שלא יהיו אלה חברי הוועדים הנבחרים ביישובים? מדוע יש ניגוד אינטרסים בין חברות בוועד היישוב לחברות במליאה ואין ניגוד עניינים בין עצם החברות ביישוב ובחירה בידי תושבי הישוב לבין החברות במליאה? האם מי שאינו חבר בוועד היישוב הוא פחות אכפתי כלפי בוחריו ביישוב מאשר חבר הוועד? ואולי התושבים ביישוב יבחרו כנציגם למועצה דווקא את מי שיילחם על האינטרס של היישוב, גם בניגוד לאינטרס האזורי? מי שקבעו את התקנה הזאת, בסך הכול כסת“חו. הנה, הם עשו משהו כדי למנוע ניגוד עניינים…
בעבר, זה היה שונה. חברי המליאה היו המזכירים, או מרכזי המשק, של היישובים במועצה. אני ייצגתי את אורטל במליאה בשנים 1987-1999. נבחרתי למליאה, כשנבחרתי למזכיר הקיבוץ, כפי שהיה מקובל אז, במקום המזכיר שקדם לי. נשארתי נציג אורטל במליאה, לבקשת שני המזכירים שבאו אחריי וחברותי במליאה נמשכה בקדנציה השנייה שלי כמזכיר. החליף אותי במליאה המזכיר הבא אחריי. בחמש השנים האחרונות, אני שוב חבר במליאה, הפעם, בזכות העובדה שאיני חבר במזכירות אורטל.
מניסיוני, אני יכול לקבוע חד–משמעית, שהמחויבות של חברי המליאה לטובת הגולן, בתקופה שכיהנו בה מזכירי היישובים, לא נפלה כהוא זה מכפי שהיא היום. לכן, מן הראוי היה שהמליאה תהיה מורכבת מן ההנהגות של היישובים. כלומר, טוב היה אילו מזכירת אורטל הייתה הנציגה במליאה ולא אני. בסופו של דבר, נציגי היישובים במליאה הם חלק מהנהגת היישוב, רובם ממלאים תפקידים מרכזיים ביישוב, חלקם מזכירים, או יושבי ראש ועדים לשעבר. האם המחויבות שלהם ליישוב שהם מייצגים קטנה יותר מאשר של חברי הוועד, או המזכירות הנוכחית? כמובן שלא. לכן, אין שום היגיון בשיגעון, זולת כסת“ח. אם המטרה היא למנוע ניגוד עניינים מושחת – אל דאגה, מושחתים יידעו לעקוף כל כסת“ח.
תקנות הכסת“ח
את הטרלול הצדקני, הכסת“חי, של ניגוד העניינים, אני יכול להציג בעוד שתי עובדות, שאני קשור אליהן; עובדות המעידות על ההחמרה המיותרת בשנים האחרונות.
מנהל המרכז הקהילתי, שרון פז אגאי, היה חבר מזכירות אורטל, כשנבחר לתפקיד. עם כניסתו לתפקיד, הוא נדרש לעזוב את המזכירות, כדי למנוע ניגוד עניינים. איזה ניגוד עניינים יכול להיות בין ניהול המרכז הקהילתי לחברות במזכירות היישוב? החשש שמנהל המרכז יעדיף את האינטרס של היישוב שלו על פני האינטרס האזורי. כאשר הוא פרש מהמזכירות, היישוב שלו פחות חשוב לו? הוא לא עלול לנהוג כך? כאשר החברה למתנ“סים והמועצה בוחרים תושב לניהול המרכז, יש לסמוך על מחויבותו לתפקידו, בלי הכס“תוח הזה. שרון נאלץ לעזוב את המזכירות, אבל המשיך לשאת תפקיד מרכזי ביישוב – מרכז ועדת צעירים. האם היה איזה ניגוד עניינים, כתוצאה מכך? כמובן שלא. גם אני ניהלתי את מתנ“ס הגולן, במשך כמעט עשור ובמקביל, הייתי חבר מזכירות אורטל ורכז הקליטה של קיבוץ. מה השתנה מאז? כלום, זולת כסת“ח.
כיו“ר עמותת מדרשת השילוב. היה עליי לחתום על הסדר ניגוד עניינים כחבר מליאה, כיוון שהמועצה תומכת במדרשת השילוב. זה הגיוני. נאסר עליי להחליף מילה עם בעלי תפקידים במועצה, בכל מה שקשור למדרשת השילוב – זה כבר טרלול צדקני
דוגמה נוספת קשורה לתפקידי כיו“ר עמותת מדרשת השילוב. היה עליי לחתום על הסדר ניגוד עניינים כחבר מליאה, כיוון שהמועצה תומכת במדרשת השילוב. זה הגיוני. נאסר עליי להיות שותף להצבעה במליאה, הנוגעת לתקציבים למדרשת השילוב. מקובל לחלוטין.
נאסר עליי להיות נוכח במליאה, שעה שנדון בו נושא שקשור למדרשת השילוב. זאת כבר הגזמה. אבל נאסר עליי להחליף מילה עם ראש המועצה, או בעלי תפקידים במועצה, בכל מה שקשור למדרשת השילוב. זה כבר טרלול צדקני.
בעבר הלא רחוק, זה לא נדרש. מייסד המדרשה וראש המדרשה, חברי הטוב, הרב אביה רוזן, לא היה רק חבר מליאה, אלא גם חבר הנהלה. בניגוד אליי, שמכהן כיו“ר בהתנדבות, הוא ראש המכינה בפועל, בשכר. ברור שהוא לא השתתף בהצבעות על תקציבים למדרשת השילוב, אבל אף אחד לא העלה על דעתו שיש סתירה בין חברותו במליאה ובהנהלה של המועצה לפעולתו למען המדרשה מול ראשי המועצה. אבל תקנות הכסת“ח הולכות ומחריפות ומחמירות. במקום להתעסק בשחיתות אמתית, ממציאים ניגודי עניינים דמיוניים כדי לסמן וי שעשו משהו. כסת“ח, כבר אמרנו?
השותפויות האזוריות
אני כותב זאת כהמשך למאמרי הקודם, שבו הזכרתי את האמירה שחברי מליאה, שהם חברי אגש“חים, לא יוכלו להצביע בנושאים כלכליים במליאה. כאילו אין די בתקנות הטהרניות, יש להוסיף על כך החמרה משלנו.
“יקב רמת הגולן“, “בראשית“, “מי גולן“, הארגונים הכלכליים של הגליל העליון ועמק הירדן הם רק חלק מן הארגונים שבבעלות יישובי הגולן והסביבה. מי יושב במועצות המנהלים שלהם? לרוב, מרכזי המשקים, או יו“רי ההנהלות הכלכליות של היישובים. זה הרי מובן מאליו. לאורך עשרות שנים, האינטרסים של הארגונים האזוריים מקודמים בידי נציגי היישובים השותפים, מתוך הבנה שאין ניגוד עניינים בין הארגון ושותפיו; שהצלחת החברה או הארגון היא הצלחת השותפים בה. הטרלול הזה טרם הגיע לארגונים הללו וכולנו מרוויחים מכך.
כך בדיוק צריכה להיות השותפות בין המועצה והיישובים. אבל המשפוט, הביורוקרטיזציה, הצדקנות והכסת“ח כובלים את ידינו ופוגעים בנו.
