גבעת יואב חוגגת 50 שנה. שבעת המופלאים הראשונים התחילו את זה ב-25 בפברואר, 68′. היום חיות בגבעת יואב 67 משפחות חקלאיות, 103 משפחות קהילתיות, 220 ילדים
שרה צפריר
לא לכל אחד יש את ההזדמנות. לחלום, להגשים ולהקים מושב חדש בארץ ישראל.
לבנות מושב יש מאין.
להיות כאן היום, אחרי 50 שנה, לראות את כל החברים ולהרגיש גאווה.
ב-25 בפברואר 1968, עלו יוזמי וחולמי הרעיון, בוגרי בתי ספר חקלאיים, יוצאי חטיבת הצנחנים לרמת הגולן להקמת מושב חדש, בעידוד ובתמיכה של תנועת המושבים והמוסדות המיישבים.
בני זוהר, אמנון סבח וארז אברהם. אליהם צירפו את יעל דבורה, שרה טננבאום, ג’ברה ניסים ואשר דגן. ההתחלה הייתה בבסיס אלעל. לאחר שבוע, עברו לסקופיה, שנמצאת בצומת בני יהודה. הם גרו בבתים סוריים, כמו המבנה של הירקן, שריד שנשאר מהתקופה ההיא. לאחר חצי שנה, עברו למחנה פיק, בסיס צבאי, שהבית שנותר בו עד היום, היה מועדון קצינים סורי ושימש למגורי החברים. להתיישבות המציאו שם חדש “מושבוץ” – מושב + קיבוץ, שם שמאחד את צורת ההתיישבות הראשונית, שמטרתה להיות בעתיד מושב עובדים. נבחר שם ליישוב – גבעת יואב, ע”ש מפקדם הנערץ של החברים יוצאי הצנחנים, סגן אלוף יואב שחם ז”ל, שהיה מג”ד בצנחנים ונפל בפעולת התגמול בסמוע, בשנת 1966. התחלנו לבסס את החקלאות במושב. גידלנו כבשים, בקר לבשר, גידולי ירק ופלחה. צריך להבין: כשנוסעים ברמת הגולן ורואים את שטחי הפלחה הישרים והחלקים, זה לא מה שמצאו כאן הראשונים. היה עיסוק רב בסיקול, שנים על גבי שנים של ניקוי השטח מאבנים.
התחלנו לבסס את החקלאות במושב. גידלנו כבשים, בקר לבשר, גידולי ירק ופלחה. צריך להבין: כשנוסעים ברמת הגולן ורואים את שטחי הפלחה הישרים והחלקים, זה לא מה שמצאו כאן הראשונים. היה עיסוק רב בסיקול, שנים על גבי שנים
כדי לתחום ולגדר את שטח הבקר לבשר, עסקו הבחורים בהוצאת ברזלים ורלסים מבתים סוריים נטושים. מים הביאו בעוקב וחיממו בעזרת טיל. חשמל היה מגנרטור שעבד בשעות מסוימות. הייתה מכבסה וחדר אוכל ששימש כמועדון.
חיים עם הווי חברתי, גרעיני נח”ל שהגיעו, ישיבה על גג הבית ליהנות מהנוף המרהיב והשקיעות המדהימות, יציאה לסרטים בקונטרה. והתאהבויות… לאט לאט, החברה התחתנו. חתונה ראשונה – ארז ורותי. היה צריך מקום גדול לחגוג את השמחה. החברה מהחה”ן בצנחנים ניצלו את הידע שלהם, פוצצו קיר ויצרו אולם רחב ידיים.
נולדו הילדים הראשונים. רופא לא היה במקום. במידת הצורך, הלכו לרופא צבאי באזור, שהיה יכול להיות רופא נשים, שבדק את הילדים…
בינואר 1972, עברו ליישוב הקבע. בתים מבטון, בקור עז, רוחות ובוץ. כל אחד הקים את משקו, קיבלנו חברים חדשים. היישוב גדל. המה ילדים, נבנו גני ילדים, בתי ספר, פעולות של תנועת הנוער המושבית. נשארנו משפחה, עם דאגה וערבות לחיינו המשותפים. רבים מילדינו בחרו לחזור ולהתיישב בגבעת יואב ולגדל את נכדינו כאן. אמנון סבח, שמבין היוזמים נשאר בגבעת יואב, יכול להסתכל בגאווה על היישוב שלנו היום. המשק שלו גובל עם ההרחבה החדשה, מעין גשר וחיבור לתושבים החדשים, שבחרו להקים את ביתם בגבעת יואב. לומדים להכיר את ההיסטוריה והמסורות של היישוב ולהשתלב בהם וביחד להמשיך את החזון…
היום חיות בגבעת יואב 67 משפחות חקלאיות, 103 משפחות קהילתיות, 220 ילדים. בעתיד הקרוב – 33 משקים חדשים לבנים ממשיכים.
