יום לפני האחרים, לבדו בעליקה, היה כרמל בר ראשון המתיישבים בגולן. במוצאי יום הכיפורים, כשהוא בן 80, הלך כרמל לעולמו. יהי זכרו ברוך
ב-14 ביולי 1967, חמישה שבועות לאחר שחרור הגולן ביומיים האחרונים של מלחמת ששת הימים, עלו חלוצי ההתיישבות בגולן לעליקה והקימו את קיבוץ גולן, לימים – מרום גולן.
בין החלוצים האלה, היה חלוץ החלוצים. האיש שהגיע ראשון לגולן. היה זה כרמל בר, רועה צאן, בן 25, ממחניים, מרכז ענף הדיר בקיבוץ. הוא הגיע יום לפני האחרים. עד היום, לא ברור לי אם הוא הגיע ב-13 ביולי, או שהאחרים הגיעו ב-15 בו. מה שברור הוא שאת היום והלילה הראשון הוא העביר בעליקה, לבדו. בעצם… לא לגמרי לבדו. היו אתו כמה שודדי בקר מטובא. אך לכך עוד נחזור.
ברגע שבו הגיע כרמל לעליקה, הוא זכה בצדק לתואר שלעולם אי אפשר יהיה לקחת ממנו – ראשון המתיישבים בגולן.
במוצאי יום הכיפורים, הלך כרמל לעולמו. בן שמונים היה במותו. יהי זכרו ברוך!
“מחנה העבודה“
כרמל נולד ב-1942, ברומניה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הוריו ברחו אתו ברגל עד איטליה ומשם, עלו לארץ בספינת המעפילים “נגבה“. הם נתפסו בידי הבריטים וגורשו לקפריסין. עלו ארצה ב-1948.
כרמל, לוחם צנחנים במילואים, היה בין משחררי הכותל במלחמת ששת הימים. עם שובו מן המלחמה לקיבוץ, פגשו אותו איתן סט, מגדות ורפאל בן יהודה, מדפנה, שהקימו את הגרעין שעלה לעליקה והשאר – היסטוריה.
היוזמה הראשונית להתיישבות בגולן יצאה ממפגש פעילים מקיבוצי הגליל העליון, שנערך בקיבוץ גדות, פחות משבועיים אחרי המלחמה. המפגש יוחד לשאלה כיצד להבטיח שהגולן יישאר בידי ישראל ושהסיוט של החיים מתחת לתותחי הסורים ייפסק סופית. הפתרון שעליו הוחלט היה הקמת התיישבות בגולן. איתן סט, חבר גדות, שהעלה את ההצעה, לקח על עצמו את הגשמתה.
היה צורך באיסוף הבקר, בין השאר כי היו מי שלא המתינו. הכוונה לשכנינו מטובא, שעלו לבזוז בקר. משרד החקלאות חשש מאוד מהעברת פרות לא מחוסנות לשטח הריבוני של ישראל. “מחנה העבודה” היה פתרון מצוין
על פי הצעת שר העבודה יגאל אלון, הוגדרה ההיאחזות בעליקה – מחנה עבודה לתפיסת הבקר הסורי הנטוש, המשוטט ברחבי הגולן. המטרה הייתה להסוות את המגמה ההתיישבותית, כדי שלא לעורר התנגדות בעולם. אך הייתה לכך גם מטרה מעשית. אכן, היה צורך באיסוף הבקר, בין השאר כי היו מי שלא המתינו. הכוונה לשכנינו מטובא, שעלו לבזוז בקר. משרד החקלאות חשש מאוד מהעברת פרות לא מחוסנות לשטח הריבוני של ישראל. “מחנה העבודה” היה פתרון מצוין.
אותם בדואים היו האנשים שבילו עם כרמל את הלילה הראשון בגולן. דורון בוגדנובסקי, שספד לכרמל בהלווייתו, סיפר: “את הלילה הראשון בעליקה, כרמל בילה לבדו עם חבורת טובאנים בדואים שסיפרו לו איך גונבים כבשים מהדיר שלו במחניים“.
בריאיון לגיליון המאה של “ארץ הגולן“, ב-1985, סיפר כרמל לדניאלה שאול: “כבשנו מידם את ה‘עבודה העברית‘ הראשונה בגולן“.
עוד מאותו ראיון: “לקחתי עמי לגולן סדין ובגדי חג. מהר מאוד התברר שאין כאן צורך לא בזה ולא באלה… לא היה לנו שום טקס עלייה לקרקע, לא שום דגל, לא חריש ראשון ולא הכרזות. באנו–עלינו–ועשינו…
“האנשים שבאו היו מעשיים מאוד. מקורות פרנסה ותעסוקה לא חסרו. הגולן היה אזור לא מוכר וכל משרדי הממשלה ביקשו למפותו ולבצע בו סקרים. כך יצאנו לאין–סוף סקרים. איתור מקורות מים, סוגי קרקע ונוספים – למרות שלאיש מאתנו לא היה כל מושג אקדמי או אחר בנושאים הללו. החברה להגנת הטבע הזמינה אצלנו גיזום יער אלונים במקום בו נמצאת היום מרום גולן וגם זו הייתה פרנסה. מקורות הכנסה נוספים היו באיסוף הבקר עבור צה“ל ומענק מיוחד של המועצה האזורית גליל עליון.
חיינו טוב מאוד. מזרנים אספנו בשטח. היה לנו עדר כבשים. דברי מכולת הבאנו מראש פינה, במכונית שכורה. היינו שם במשך תקופה עליזה בהחלט של שלושה חודשים… מעליקה עברנו לקוניטרה
“חיינו טוב מאוד. מזרנים אספנו בשטח, כך גם כלי אוכל והיה לנו אוסף מרשים של כלי פורצלן וחרסינה מהמחנות הסוריים. היה לנו עדר כבשים – מדי בוקר שחטנו כבשה – לארוחת הצהריים, כמובן. דברי מכולת הבאנו מראש פינה, במכונית שכורה. היינו שם במשך תקופה עליזה בהחלט של שלושה חודשים… מעליקה עברנו לקוניטרה“.
אימת הממיינים
את כרמל הכרתי מימיי הראשונים בגולן. באותם ימים, בית האריזה “פירות גולן” (היום, האגף הגולני של “בראשית“) היה מבוסס אך ורק על עבודה עצמית של חברי הקיבוצים והמושבים השותפים. כך, יצאנו כולנו לתורנות בת שבועיים למיון תפוחים ב“פירות גולן“.
מיון הפרי היה העבודה המשעממת ביותר שניתן לדמיין. יושבים יום עבודה שלם ליד סרט נע של תפוחים העוברים לנגד עינינו וממיינים את הפרי לגודל ולצבע. עיניים אלקטרוניות עוד לא היו אז. יום העבודה היה מלחמה עיקשת שלא להירדם, לנסות לשמור על ערנות.
כרמל היה מנהל הייצור של “פירות גולן“. הוא היה אימת הממיינים. מנהל קשוח, עם דרישות גבוהות, שניצח ביד רמה על העבודה. למדנו להעריך אותו כסמל למוסר עבודה, כמופת של חריצות.
למעלה מחמישים שנה, התמודד כרמל בגבורה עם מחלת הטרשת הנפוצה. ביום הכיפורים, הכריעה אותו המחלה.
בבניין הגולן נחמתנו.
