המפלגות החרדיות מקדמות חוק יסוד חדש: חוק יסוד לימוד התורה. על פניו, ראוי. אלא שהצעת החוק נועדה למטרה אחת בלבד – לשריין בחוק יסוד את השתמטותם של החרדים מצה“ל. אין זה חוק יסוד לימוד תורה, אלא חוק יסוד השתמטות
כחלק מבליץ החקיקה המטורף שמובילה הממשלה, המפלגות החרדיות מקדמות חוק יסוד חדש: חוק יסוד לימוד התורה.
מה רע? מה רע בכך שבמדינה היהודית יהיה חוק יסוד המעלה על נס את ערך לימוד התורה, שהוא ערך מרכזי ביהדות? הרע הוא שהצעת החוק נועדה למטרה אחת בלבד – לשריין בחוק יסוד, במיוחד לאחר שיחוקק חוק המבטל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, את השתמטותם של החרדים מצה“ל. אין זה חוק יסוד לימוד תורה, אלא חוק יסוד השתמטות.
יותר משאני סולד מהשתמטותו של שבט בישראל משירות בצה“ל, אני סולד מחילול השם שבהצדקת שרץ ההשתמטות בלימוד תורה. לימוד התורה אמור להורות לנו את הדרך לחיים הנכונים.
“גדול תלמוד, שמביא לידי מעשה“, פסקו חכמים וסיימו את המחלוקת בין רבי טרפון ורבי עקיבא על השאלה: מה גדול, תלמוד, או מעשה? למה התלמוד גדול? כי הוא מביא לידי מעשה. כלומר, האידאל אינו של חברת לומדים הממיתים עצמם באוהלה של תורה, אלא של לומדים השואבים מתוך הלימוד את תעצומות הנפש ואת הכלים להגשים את התורה בחיי המעשה; בבניין אומה וחברה, בהגנה על המולדת, בהנהגה לאומית.
מי שלימוד התורה מביא אותם לידי השתמטות, אין שום ערך ללימוד התורה שלהם. מי שלימד את בנו השתמטות, כאילו לימדו ליסטוּת. אילו שנו את תלמודם היטב, לא היו מעלים על דעתם להשתמט מצה“ל.
האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!
השבטים ראובן וגד התפרנסו ממקנה והתלהבו משטחי המרעה הדשנים והפוריים שפגשו בעבר הירדן המזרחי. ערב חציית הירדן והמעבר לארץ כנען, פנו השבטים למשה בבקשה, לאפשר להם להתנחל באזורים אלה.
מנהיגי השבטים לבטח לא ציפו למקלחת הקרה בה שטף אותם משה. ישר ולעניין, בלי סמול טוק ומילות נימוסין, הוא פתח בהתקפה קשה: “הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!” הוא האשים אותם שהם פוגעים במורל העם ערב המלחמה
מנהיגי השבטים לבטח לא ציפו למקלחת הקרה בה שטף אותם משה. ישר ולעניין, בלי סמול טוק ומילות נימוסין, הוא פתח בהתקפה קשה: “הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!” הוא האשים אותם שהם פוגעים במורל העם ערב המלחמה, שהם משתמטים מן המלחמה, השווה אותם לעשרת המרגלים שפגעו במורל הלאומי וגרמו לעונש הכבד של 40 שנות נדודים ומות כל דור המדבר, טרם הכניסה לארץ.
על מה ולמה הוא התנפל עליהם? וכי הם אמרו שלא יילחמו? וכי הם רמזו שאולי לא יילחמו? אם היה לו ספק, לא יכול היה לשאול אותם לכוונותיהם?
אדרבא, מנהיגי השבטים התחייבו להיות החלוצים לפני המחנה, ראשוני הלוחמים ולא לחזור לנחלתם בעבר הירדן המזרחי, עד תום כיבוש הארץ וההתנחלות בה. למה חשד משה בכשרים? למה הוא הטיל דופי במלח הארץ? האם עד כדי כך לא הכיר את עמו? לא יכול להיות.
יש לי תשובה אחרת לשאלה. משה היה בן 120, סמוך למותו. והוא היה עדין במיטבו – לא נס לחו ולא כהתה עינו – לא רק בכך שלא נזקק למשקפיים כדי לקרוא את העיתון ואת המסרונים, אלא בעיקר, עיניו הנבואיות, יכולתו לראות למרחוק.
לא אל השבטים גד וראובן דיבר משה, אלא לפרוטוקול. הוא אמר את הדברים על מנת שיופיעו בספר התורה, כדי שמדי שנה עם ישראל יקרא אותם. משה ידע, שיבוא יום, ויהיה צורך במילים הללו. הוא דאג לחמש אותנו בהם.
3,000 שנה חלפו, קמה מדינת ישראל השלישית ושבט בישראל בוחר להשתמט ממלחמת המצווה, מכיבוש הארץ, מההגנה על ביטחון המדינה וחיי אזרחיה, מהערך הבסיסי של “כל ישראל ערבין זה בזה“. חמור יותר – בני אותו שבט עושים זאת כנבלים ברשות התורה, כביכול בשם התורה ולמען לימודה.
אל השבט הזה דיבר משה, לא לחלוצי ראובן וגד. משה דיבר אל החרדים בימינו: “הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!”
מי שלומד תורה ואחרי מקרא דבריו של משה משתמט מצה“ל – אין ערך ללימוד התורה שלו. לא את התורה הוא למד, אלא תִּפְלוּת.
אורו ארור
לאחר ניצחון צבא ישראל, בהנהגתה של דבורה הנביאה, על צבא סיסרא, שרה דבורה את שירת דבורה, שיר ההלל לעם המנצח. שירת דבורה היא שיר הלל להתנדבות ולהתגייסות ושיר המוקיע את המשתמטים. זהו שיר התובע שוויון בנטל.
שירת דבורה היא שיר הניצחון של ישראל על ממלכת חצור. בשירת הניצחון, דבורה אינה מטייחת את העובדה המבישה שהיו משתמטים ואין היא חוסכת במילים קשות כדי לבטא את סלידתה מהתופעה.
“אוֹרוּ מֵרוֹז, אָמַר מַלְאַךְ ה‘, אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ. כִּי לֹא–בָאוּ לְעֶזְרַת ה‘, לְעֶזְרַת ה‘ בַּגִּבּוֹרִים“.
מוזר. אלוהים זקוק לעזרה? המסר של דבורה הוא שאלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו. הוא זקוק לעזרה הזאת. ומי שמשתמט ממנה מקולל: אורו ארור.
על בסיס הפסוק משירת דבורה, אמרו חז“ל שמי שמסרב להחלטות בית דין, כלומר להחלטות הגורמים המוסמכים של המדינה ומשתמט מהמלחמה – מחרימים אותו, מנדים אותו ופורטים ברבים את חטאיו
על בסיס הפסוק הזה משירת דבורה, אמרו חז“ל שמי שמסרב להחלטות בית דין, כלומר להחלטות הגורמים המוסמכים של המדינה ומשתמט מהמלחמה – מחרימים אותו, מנדים אותו ופורטים ברבים את חטאיו. ועל כך כותב “ערוך השולחן“: “שבזמן שסיסרא דחק את ישראל, ונתעוררו דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, וגזרו על כל ישראל שיתעוררו למלחמת מצווה זו להילחם עם סיסרא; והיה שם אחד, שמו מרוז, אדם גדול [כלומר חשוב, בעל מעמד, מפורסם, עשיר, חזק], והוא וכל אנשי מקומו לא רצו לבוא“.
זוהי תופעה ארורה, מצהירה דבורה. כמה חבל, שהיא קיימת בתוכנו עד היום, ללמדנו שעדיין לא השלמנו את היציאה ממצרים, מבית עבדים.
מי שלומד את שירת דבורה ומשתמט מצה“ל – אין ערך ללימוד התורה שלו.
מה העבודה הזאת לכם?
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? “מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?” לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: “בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה‘ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם“, לִי – וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.
מיהו הבן הרשע תשפ“ג? אותם עריקים ומשתמטים שחיים על דמם ומסירות נפשם של בנינו; חילונים, מסורתיים ודתיים לאומיים, בשם “לימוד התורה” כביכול. לא אחת, הם מרשים לעצמם להשבית תורה כדי להפגין ולהתפרע. אבל להשתתף בהגנת המולדת? זה לא בשבילם. “מה העבודה הזאת לכם?”. שאחרים יעשו זאת. רשעים. עליהם אומרת ההגדה, שאילו היו שם, ביציאת מצרים, הם לא היו נגאלים.
מי שהגיד את ההגדה ולמד את מדרש חז“ל ולאחר מכן הוא משתמט מצה“ל – אין ערך ללימוד התורה שלו.
אפילו כלה מחופתה
בדברים כ‘, מנחה אותנו התורה למי יש לתת פטור ממלחמה. תפקיד השוטרים היה לשחרר את בעלי הפטור, ואלה הם: “וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל–הָעָם לֵאמֹר: מִי–הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת–חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן–יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי–הָאִישׁ אֲשֶׁר–נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן–יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי–הָאִישׁ אֲשֶׁר–אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן–יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה. וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל–הָעָם, וְאָמְרוּ: מִי–הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת–לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ“.
מכלל בעלי הפטור ניתן להסיק מי חייב להילחם – כל השאר. בין בעלי הפטור, נפקד מקומם של לומדי התורה. כלומר, לומדי התורה חייבים להילחם וזה ברור, שהרי את חובתם הם היו אמורים ללמוד מלימוד התורה.
במשנה, מסכת סוטה, מתייחסים חז“ל לפטור הזה, ומבהירים: “בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. אֲבָל בְּמִלְחֶמֶת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִין, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ“. כן, כן. גם הנשים. אפילו כלה מחופתה.
מהי מלחמת מצווה? ההגנה על ישראל מיד שונא שבא עליהם. במלחמת מצווה, הכול יוצאים להילחם, כולל חתן מחדרו וכלה מחופתה. גם הרמב“ם הגדיר מלחמת מצווה כ“עזרת ישראל מיד צר“. הרב גורן כתב על מלחמת מצווה, ש“אין עוד מצווה אחרת אשר בכוחה לדחות את כל המצוות של התורה, כולל מצוות פיקוח נפש, כמו מצוות הלחימה במלחמת מצווה“.
מלחמות ישראל הן מלחמות מצווה מובהקות. מי שמשתמט מהן עובר עבירה חמורה ביותר. אם מגזר שלם בישראל משתמט מהן, העבירה חמורה שבעתיים. אם מגזר שלם מחנך את ילדיו להשתמט מהן, החומרה גדולה אלף מונים. זהו חילול השם מובהק
אין ספק, שמלחמות ישראל הן מלחמות להגנה על ישראל מיד שונא שבא עליהם. מיום הקמתה, נמצאת מדינת ישראל במלחמה על עצם קיומה, שהוא עצם קיומו של עם ישראל. לפיכך, מלחמות ישראל הן מלחמות מצווה מובהקות. מי שמשתמט מהן עובר עבירה חמורה ביותר. אם מגזר שלם בישראל משתמט מהן, העבירה חמורה שבעתיים. אם מגזר שלם מחנך את ילדיו להשתמט מהן, החומרה גדולה אלף מונים. כאשר ההשתמטות הזו נעשית בשם הדת ולימוד התורה, זהו חילול השם מובהק.
מהו חילול השם? “מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה, ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו!”. אין דבר הגורם לבריות לראות במי שלומדים תורה ובמי שמלמדים תורה “כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו” כמו ההשתמטות, בשם ערך לימוד התורה, משירות בצה“ל. זהו חילול השם בהתגלמותו.
היהדות האמתית היא זו של גדול התורה שבע“פ, רבי עקיבא, שבזמן מרד בר כוכבא, הורה לתלמידיו לסגור את הגמרות ושירת בעצמו כנושא כליו של בר כוכבא. זהו המופת של “ספרא וסייפא“
היהדות האמתית היא זו של גדול התורה שבע“פ, רבי עקיבא, שבזמן מרד בר כוכבא, הורה לתלמידיו לסגור את הגמרות ושירת בעצמו כנושא כליו של בר כוכבא. זהו המופת של “ספרא וסייפא“. אבל למה ללכת רחוק? הרי גם בימינו היו דמויות מופת שניתן לחנך עליהם דורות, כמו רס“ן רועי קליין שמסר את נפשו, עת קפץ במלחמת לבנון השנייה על רימון חי והציל את חיי חייליו, כשקריאת “שמע ישראל” על שפתותיו. על רועי קליין ניכר ששנה את תורתו שנה היטב.
התורה שלמד רועי קליין אינה יכולה להיות אותה התורה שלמדו המשתמטים.
לחוק יסוד: השתמטות, המכונה בכיבוסית חוק יסוד: לימוד תורה, נכון לקרוא גם חוק יסוד: חילול השם.
מה לאומי בהשתמטות
שתי הערות לסיום. האחת פוליטית והשנייה גולנית.
איך זה שהחרדים המשתמטים היו ל“שותפים הטבעיים” של ציונים מהליכוד ומהציונות הדתית. איך זה שהם מוגדרים “המחנה הלאומי“. המחנה הלאומי? לאומי?! מה לאומי בהשתמטות מצה“ל? מה לאומי בהשתמטות מהגנת המולדת? מה לאומי בעריקה ממלחמת מצווה?
בשבוע שעבר, ביקר יו“ר יהדות התורה, שר השיכון, גולדקנופף בגולן ועל פי פרסומים בכלי התקשורת, הכריז שנבחנת אפשרות להקמת יישוב חרדי ראשון בגולן. מהדיווחים, לא ידוע לי איך הגיב על כך ראש המועצה. אומר את דעתי בנדון – המרקם החברתי העדין בקהילת גולן, המאפשר קיומה של קהילה, על אף פערים, מחלוקות ואורחות חיים שונות, מבוסס על ערכים משותפים: ציונות, הגנה על המולדת, שירות בצה“ל, עבודה, חקלאות. על המרקם הזה עלינו לשמור מכל משמר. הגוף הגולני ידחה שתל של משתמטים לא ציונים.
