“אנחנו בוערים מבפנים”, משפט ששמעתי לא פעם השבוע. משפט שהצית במוחי את המשמעות לחוויית השריפה וממנה את הדרך לכבות את האש הזו

חג האוּרים, כלומר “חג האש”, שהרי אוּר פירושו אש, כך למשל בתיאור האירוני של ישעיהו הנביא להכנת הפסילים: “חֶצְיוֹ [של העץ לפסל] שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ, עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל, יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע, אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר”, (מ”ד, ט”ז). בספרות המדרש, התפרשה המילה “אוּרים” שבפסוק כ’פנסים’ (כלומר נרות, או כלים לנרות) ופירוש זה התקבל בספרות ההלכה לדורותיה.

ביום חמישי, ה-2.12.2010, נר ראשון של חנוכה, התלקחה בפארק הכרמל שריפת יער מהגדולות בתולדות המדינה, שריפה שכילתה מיליוני עצים ובתי מגורים ביישובים שסביבו. היום, אנו חווים לקראת חנוכה שריפה מנטלית. “אנחנו בוערים מבפנים”, משפט ששמעתי לא פעם השבוע. משפט שהצית במוחי את המשמעות לחוויית השריפה וממנה את הדרך לכבות את האש הזו.

על מנת לכבות אש מנטלית עלינו להבין שאין מדובר בחג אוּרים וחייבים שנאמר בהדגשה חג האורים (חולם מלא, רבים של אור). האמירה שלנו להרבות ולעבות את האור שבנו, כיחידים וכעם, היא זו שתכבה את האש מבחוץ ומבפנים בעם שלנו.

כאשר מתמודדים עם קנאה, או כעס, הקשורים לתחושת זכאות שלא מומשה (הזכות על הארץ הזו), שהרי יש לנו מדינה ובכל זאת “לא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותינו”, האסטרטגיה הקוגנטיבית, המושכלת מועילה. עלינו להתייחס לזכויות כאל נתון ולבחון את המחירים והיתרונות של התמודדות מציאותית. המשמעות המיוחסת לוויתור על הזכאות, תיתן לנו תובנות להבין מה יאבד בפועל? 

הארץ המובטחת היא חבל ארץ שהובטח בתורה על ידי אלוהים לשלושת האבות, שצאצאיהם יקבלוהו לנחלה, בכל הדורות. ההבטחה ניתנה לראשונה לאברהם, לאחר מסעו לארץ כנען. ניתנה פעם שנייה אחרי שובו מארץ מצרים. ניתנה פעם שלישית – בברית בין הבתרים. 

הביטחון שלנו

הארץ הזו היא הבית שלנו. הקירות (הגבולות) הם הביטחון שלנו. יש דלת לקבל אורחים. יש חלון לראות את אור השמש ולאפשר לקרני השמש לחדור לתוך הבית. את ההווי שלנו בתוך הבית, רק לנו הזכות והכבוד לנהל. אנחנו חייבים ללמוד מהו ריסון עצמי. כיצד אנו, כעם, לומדים להיות נאורים מספיק כדי לא להצית אש בתוכנו. נלמד שלום בית ונתחזק מבפנים. נחזק את הקירות של הבית שלנו ולעולם לא נעזוב את המשפחה החמה והאוהבת שבנינו כאן בארץ ישראל. 

בשום מקום בעולם, אף אחד מכם לא ירגיש בבית, לא ירגיש חום, אור ואהבה, כמו בתוך המשפחה שלנו כאן, בארץ ישראל. 

נחזיר את כל אחינו וילדינו הביתה, נסיים את המלחמה ונשב נאורים ליד שולחן ונחליט על תכנית התערבות לשנוי האסטרטגיות הביטחוניות, הכלכליות וכל שצריך כדי שנהיה מחוזקים ומלאי אור ואהבה להדדיות והרמוניה כעם. נלמד לא להצית אש, אלא לחיות בשלווה ובאחוות אחים, כי בזה כוחנו יעלה על כל אויבנו. את קו החינוך הזה יש להנחיל לדור הצעיר, בעשייה ותרומה לקהילה ולחיילנו. 

* למען הסר ספק, ד”ר מרום אינה עוסקת ברפואה