לא נוסע לי טוב ה”עד דלא ידע” הזה של פורים. פעם אחת ניסיתי. עראק, ויסקי, ואן גוך – וכלום. עד שהוספתי לזה יין אדום. כאב הראש גיחך על האופטלגינים. מאז, אני מהדרת במשלוח מנות
בפורים, לפני שנתיים, או שלוש, החלטתי שהגיע הזמן לבדוק מה קורה לי כשאני משתכרת והרי מצוות היום היא חייב אינאיש לבסומי עד דלא ידע… ואני מעולם לא קיימתי את החובה. ידוע שאני ילדה טובה, לא שותה, לא מעשנת וגם לא משחקת סנוקר… מקסימום כוס יין אדום, שאין לה כל השפעה עליי.
האיש נרתם למשימה. מצא חן בעניו שאני מוכנה סוף סוף לאבד קצת שליטה והייתה גם שמחה בסיוע לקיום מצווה, צדיק שכמותו… שתיתי קצת עראק, קצת ויסקי, ואן גוך ולא נהניתי משום שלוק. לא היה לזה טעם וגם לא קרה דבר. נשארתי שפויה ובשליטה. בארוחה, הוספתי על כל אלה כוס וחצי של יין אדום וטוב… ואז, משהו פתאום זז. התחלתי לצחקק קצת. חמותי ישר התלהבה.
“יפה לך קצת שיכורה”, היא אמרה לי, מה שגרם לי לחשוד שפחות יפה לי איך שאני בשגרה ואולי שווה שאשתכר מדי פעם. אחרי עשרים דקות של מצב רוח משעשע וצחקוקים, שהייתי מעדיפה לשכוח מהם, התחיל לי כאב ראש מטורף, שגם שני כדורי אופטלגין לא הזיזו. שתיתי מים, כמו שהאיש אמר, נשמתי אוויר צח, כמו שהציע חבר, כלום לא עזר. אחרי סבל לא קצר, נרדמתי עם ראש כבד ותחושה מעצבנת…
מי אמר שאני צריכה להשתכר ולאבד את השליטה? אני אוהבת להיות בשליטה. כעסתי על עצמי.
תמיד אני קונה, שיהיה מוכן, כמה שוקולדים, בקבוק יין ואיזה כלי נחמד. השנה החלטתי להשקיע קצת יותר במצווה. בביקור האחרון אצל הוריי, ביקשתי מאימא שלי את המתכונים המסורתיים של עוגיות פורים
“רצית לנסות פעם”, ניסה להרגיע אותי האיש.
“לעולם לא עוד”, הבטחתי לו ולעצמי. אני מעדיפה את עצמי כמו שאני, בשליטה ולא מבוסמת. עדיף לי בפורים לשם דגש על המצוות האחרות – משלוחי המנות, למשל. תמיד אני קונה, שיהיה מוכן, כמה שוקולדים, בקבוק יין ואיזה כלי נחמד. השנה החלטתי להשקיע קצת יותר במצווה. בביקור האחרון אצל הוריי, ביקשתי מאימא שלי את המתכונים המסורתיים של עוגיות פורים.
לא להחזיר כלי ריק
הרי ספרתי לכם שגיל 40+ הפך אותי לקצת יותר מאמא, שמחפשת אחרי המסורת והמנהגים מהבית. אימא שלי היא אלופת האפייה וההשקעות במשלוחי מנות מעשה ידיה. תמיד זה נראה לי טירוף מיותר, אני אוהבת את החיים קלים ופשוטים. השנה, החלטתי להדר במצווה ולהתבסם מריח האפייה, במקום מריח האלכוהול. בעודי מדפדפת במתכונים של אימא שלי, נזכרתי בצלחות שהיא מכינה למשלוחי המנות. צלחות זכוכית עמוקות של פעם, שהיא שומרת עליהם שלא יישברו והשכנים מחזירים אותן מלאות במשלוחים משלהם.
“אף פעם אל תחזירי כלי ריק”, היא תמיד אומרת לי. “שכנה הביאה לך עוגה, תחזירי לה תבנית מלאה. אין לך זמן לאפות, תשימי סוכריות, או שוקולד. (אימא שלי בטוחה שאני עובדת 24 שעות ואף פעם אין לי זמן) תמיד כלי מלא, שהחיים שלך יהיו תמיד מלאים בשפע, אמן. מכינה לחמניות, תחלקי”.
אימא שלי, שתהיה בריאה, כבר בגיל גבורות, עדיין מחלקת לשכנות עוגות קוסקוס ועוד… ואני? יש לי עוד הרבה ללמוד בתחום. בינתיים אכין מאפים למשלוחי המנות. לא אכין המון עוגיות כמו אימא שלי, אבל אשקיע בכמה מאפים מעשי ידיי. אם לא אהדר במצוות היום להשתכר, לפחות אשקיע במשלוחים ואזכה בהערכת הילדים שלי. הם אוהבים אותי אימא שמחה, שפויה ומשקיענית.
פורים שמח ומתכון לעוגיות המקרוד תמרים הטוניסאיות, שאפיתי לראשונה בחיים, השנה.
מקרוד תמרים
החומרים:
1 ק”ג סולת
2 כוסות קמח, מנופה
1-1/2 כוסות שמן חם
שקית אבקת אפייה
2 כוסות מים
2 חבילות תמרים מגולענים בוואקום.
אופן הכנה:
מערבבים את הקמח, הסולת ואבקת האפייה, מוסיפים שמן חם, מערבבים בכפית, מוסיפים את המים. לשים לבצק רך. יוצרים 4 כדורים ל-4 רולדות, מורחים תמרים מגולענים שחיממנו עם מעט מים ושמן כדי שיתרככו, מפזרים קינמון, יוצרים רולדה, חותכים לעוגיות ואופים על תנור שחומם ל-180 מעלות.
מכינים סירופ מי סוכר עם מעט מיץ לימון וטובלים את העוגיות.
טעים, מסורתי ומוצלח.
