כדי לקחת מתכון מאימא, לא צריך פנקס ועט. יש הרבה בערך… בערך כוס, בערך חופן. “זה בעיקר לפי העין והלב“, היא תמיד אומרת לי, “גם בחיים“
תוך כדי המחשבות, על מה אני הולכת לבשל ולאפות לשבועות, ביקשתי מאימא שלי את המתכון ל“עוגיות עם הצורות“, שהיא תמיד אופה לשבועות. אלו עוגיות תוניסאיות מסורתיות, עם צורות סמליות שהיא עושה מהם שרשראות, עם חוט מושחל, לכל הנכדים והנינים ומדי שנה כולם מחכים לעוגיות האלה של סבתא. לכל עוגייה, צורה עם משמעות. למשל, סלסלת ביכורים, סולם לעלות להר סיני, חמסה נגד עין הרע, ציפור שמסמלת חופש ומעוף, מפתח שייפתחו שערי השפע.
השנה, אימא קצת חלשה וחשבתי שאעשה לה הפתעה ואכין לה את העוגיות האלו. רק שבכל פעם שאני מבקשת מאימא שלי מתכון, אני נתקלת בבעיה שחוזרת על עצמה. אין כמויות ומידות במתכונים שלה, יש הרבה בערך… בערך כוס, בערך חופן. “זה בעיקר לפי העין והלב“, היא תמיד אומרת לי, “גם בחיים, שימי לב להסתכל בעין טובה ובלב רחב וככה תצליחי“.
אז את המתכונים שלה, אני לומדת תוך כדי מעקב אחריה, כשהיא מבשלת, או אופה. אני עומדת לידה, מנפה לה את הקמח, מביאה את הסוכר והשמן. בבישולים, שוטפת לה ירק, חותכת, מגישה לה את החומרים ובתמורה, לומדת את המתכון ועוד כמה טיפים של אימהוּת לחיים.
בנושא הזה, של העין והלב באוכל, הפכתי גם אני להיות כמוה, כשמבקשים ממני מתכון לאוכל, אין לי כמויות מדודות של שמן, תבלינים, ירקות, או רסק ואני מציעה ללכת עם הלב והעין. אבל באפייה, זה כבר יותר מסובך, כי חשוב לדעת כמויות, אי אפשר רק עם העין. אז כשאני רוצה מתכונים של אימא שלי לעוגות ועוגיות, אני עושה ניסויים ובדיקות, עד שמגיעה למינון הנכון. עם הזמן, והניסיון, הפכתי למתכונאית בעצמי, בלי תארים ודיפלומות. לוקחת חלק ממתכון אחד, עושה לו שינויים ממתכון אחר ויוצאת לי הגרסה שלי. לפעמים, מוצלחת ולפעמים, פחות.
והסבלנות מאיפה?
עדיין, תמיד מעירים לי שבאפייה, אני חייבת להיות מדויקת, לעבוד עם משקלים על הגרם, ואני? מה, אני אשים כוס מים ועוד כף? ואשקול כמה גרם יש בביצה? זה לא נראה לי. הדייקנות המוגזמת הזאת של העוד–כף–מים, נו באמת… או שבמתכון שצריך רק חלמון, או רק חלבון, מה אני אעשה עם חצי ביצה? אם יש לי שימוש בחצי הנותר, אז בסדר, אני ממושמעת. בחלבון מיותר, אני יכולה להשתמש ביום שישי לטיגון חצילים. אני מצפה אותם וזה סופח פחות שמן, אבל ביום שאין לי שימוש, אני אשים ביצה שלמה והאמת, אף פעם לא ראיתי שזה הרס את המתכון.
אפרופו ביצים, לאחרונה, גם גיליתי סוד ענק. כל החיים, חשבתי, כלומר זה מה ששמעתי וקראתי, יש מיתוס ידוע, שאם בטעות נכנס חלמון לחלבון, אי אפשר להקציף את הביצים לקצף טוב ויציב וזה יהרוס את העוגה. לא פעם, זרקתי חלבונים, כי נשפך לתוכם חלמון מביצה שהתפוצצה לה. לאחרונה, החלטתי לנסות להקציף גם אם נכנסה טיפת חלמון. חשבתי לעצמי: מה יכול להיות, מקסימום. בקיצור, להפתעתי, יצא לי קצף מעולה. לרגע, כאב לי הלב על כל החלבונים שנאלצתי שלא להשתמש בהם בגלל משהו שאפילו לא בדקתי.
אז לקחתי מאימא שלי את ה“מתכון–בערך” לעוגיות של שבועות ואז חשבתי לעצמי, אם יש לי בכלל סבלנות להכין כל כך הרבה עוגיות בצורות. מדובר בעבודת נמלים מושקעת ובזה אימא שלי אלופה ואני פחות טובה בזה. אוהבת מתכונים קלים, בלי עבודה קשה.
אז עד לכתיבת שורות אלו עוד לא מצאתי את הזמן והסבלנות, אבל יש לי עוד כמה ימים להפתיע ובינתיים, עשיתי סבב בין הילדים, מה בא להם שאבשל לשבועות.
כשמדובר במה שהילדים שלי אוהבים, אני מסתערת על המטבח ונהנית להשקיע ולהתאמץ שיהיה להם טעים וכיף. מבאס אותי שהחייל, שחוגג יומולדת בשבועות, צריך להישאר בבסיס, מתפללת ומייחלת להפתעה בסגנון של שחרור לחג ולחגיגות יומולדת
כשמדובר במה שהילדים שלי אוהבים, אני מסתערת על המטבח ונהנית להשקיע ולהתאמץ שיהיה להם טעים וכיף. מבאס אותי שהחייל, שחוגג יומולדת בשבועות, צריך להישאר בבסיס, מתפללת ומייחלת להפתעה בסגנון של שחרור לחג ולחגיגות יומולדת, הלוואי! בינתיים, הולכת לאפות לו את עוגת יום ההולדת המסורתית, לפי המתכון שהוא אוהב. זאת תהיה עוגה חלבית מעולה, שאני אופה אותה באהבה גדולה ומכל הלב. דברים שיוצאים מן הלב נכנסים ללב ואין כמו לב של אימא, בתוך התבשילים והמאפים.
שבועות שמח של אור ואהבה!
