כאשר הגענו במשאית של ראש הנקרה לקיבוץ גולן, עם מיטות הסוכנות שלנו מהקיבוץ, ריהוט בסיסי וספרים, משפחתנו כללה את יהב, בן השלוש וחצי ואת גלית, בת השבעה חודשים, שישבה עם אימא בקבינה
אף שהודענו על בואנו מראש, לא נערכו בקיבוץ החדש לקבלתנו ולא ידעו היכן לשכן אותנו.
בתוך שעה מהגעתנו, בא הכול על מקומו בשלום, תודות לציפק’ה הראל, רעייתו של יהודה הראל. מיד “נזרק” מחדרו אחד מרווקי הקיבוץ, כדי לפנות לנו מקום ולחדרו פרקנו את תכולת המשאית.
עוד באותו יום, הראתה ציפק’ה לליאורה את בית התינוקות ואת בית הילדים.
מכיוון שאנשי גולן לא זכרו מי הם בני המשפחה החדשה ומה הם יודעים לעשות, עברנו תחקיר שטחי וסוכם שלמחרת, אתחיל בחפיפה עם מרכז הפלחה אבנר זילבר, שרצה להתגייס לשירות קבע בחיל השריון וליאורה תעבוד בהנהלת החשבונות.
קיבוץ גולן החל כקבוצה של כ-50 צעירים, שהחליטו להתיישב ברמת הגולן, בהנהגת יהודה הראל, אחרי מלחמת ששת הימים.
בהתחלה, התמקמה הקבוצה בעלייקה, מחנה צבאי סורי נטוש ברמת הגולן. כעבור זמן קצר, עברה קבוצת המתיישבים לשכונה שהיו בה כ-30 “וילות”, אשר שימשו רק זמן קצר קודם לכן משפחות של קצינים סורים בעיר הסורית הנטושה, קוּניטְרָה. אנחנו כבר הגיענו לשכונה.
מ-30,000 תושביה של קוניטרה לא נותרו תושבים והעיר הנטושה הייתה לעיר רפאים. צה”ל השתמש בה לצרכים מנהלתיים ולשטחי אימונים ללחימה בשטח בנוי.
גרעין מייסדי הקיבוץ, שעלה מעלייקה למבנים הריקים בקוניטרה, בחר בשם “גולן”. יותר מאוחר נבחר השם “מרום גולן”.
בקוניטרה, גרנו בחדר שהוקצה לנו, בווילה מספר 14, בשכונה שבפאתי העיר. קירות הבית היו עבים ומבוֹדדים והשירותים היו משותפים עם השכנים רותי ואורי, מהחדר הסמוך ורווקה אחת בשם רעיה בן יהודה, שגם לה הוקצה חדר בווילה.
החדר שקיבלנו היה גדול יחסית וכלל גם מרפסת, שמי הגשמים חדרו אליה דרך סדקים בחלון ענק חיצוני.
בשנה הראשונה לקליטתנו, הגיעה כמות המשקעים בעמק קוניטרה ל-1,600 מילימטרים ובמרפסת נקוו שלוליות. אך מצאתי פתרון שעורר לגלוג אצל כמה חוכמולוגים.
נסעתי לעיר הנטושה, והבאתי דיקטים כחולים, הדבקתי אותם לחלון המרפסת ואטמתי עמם את כל הנזילות והחריצים שמהם חדרה הרוח לבית. כך הפכה המרפסת לחדר נוסף.
אימא לא השתגעה על הטלאים ועל צבע הדיקטים, אולם החדר הנוסף שנוצר בזכות סגירת החלונות על ידי הדיקטים, כיפר על הפרטים הקטנים האלה.
בחצר הפנימית, המובילה לבית הילדים ובתי השכונה, לא הייתה מדרכה והליכה בכביש החיצוני ברוחות העזות ובגשם הייתה קשה. היה צורך דחוף לאפשר הליכה בחצר מהבתים לגנים.
נסעתי שוב אל עיר הרפאים, יחד עם צוות עובדי הפלחה. שבנו עם שלל נאה: מאות דלתות שתלשנו מהבתים הנטושים. עם הדלתות הללו שהונחו על הבוץ בחצר הפנימית יצרנו מדרכות רחבות ומאותו היום, ניתן היה ללכת בנוחיות בחצר הקיבוץ/ שכונה לכל מקום.
עד מהרה התחברנו אימא בת העשרים ושתיים ואנוכי בן העשרים ושבע למייסדי הקיבוץ – יהודה הראל בן ה-32 ורעייתו ציפק’ה, בת גילי ולרפאל בן יהודה (שהיה יכול להיות על פי גילו, אביהם) והיינו קבוצת “זקני הקיבוץ”.
לא ידעו להפעיל את הציוד החקלאי
שאר החברים היו בני קיבוצים צעירים מכל הארץ שנענו לאתגר, משוחררי צבא טריים, רובם קצינים וכמה מהם יוצאי סיירת מטכ”ל, שהגיעו לקיבוץ החדש במסגרת שנת השירות אחרי הצבא, שהייתה נהוגה בתנועה הקיבוצית.
המשותף לכולם היה חוסר ידע בחקלאות ובהפעלת ציוד חקלאי. גם לזוג הראל, לא היה רקע בחקלאות, בכלכלה, או בניהול עובדים, אך לזכותם ייאמר, ששניהם התברכו בשכל ישר והצליחו להקים ולהחזיק מסגרת חברתית שכל חבריה היו טירונים. פרט לארבעה-חמישה זוגות הורים צעירים, רוב חברי הקיבוץ היו רווקים צעירים.
והחברים לא ידעו להפעיל את הציוד החקלאי!
כאשר נוכחו חברי הקיבוץ אודות ניסיוני בהפעלת טרקטורים וציוד כבד, מינו אותי, מיד עם ירידתי מהמשאית, לרכז את ענף הפלחה של הקיבוץ, שחלש על 10.000 דונם. 5,000 בצפון רמת הגולן ועוד 5,000 – בדרום הרמה. השטחים הללו, שעובדו בעבר על ידי חקלאים סורים, היו עניים בדשנים.
לפני מלחמת ששת הימים, היו ברמת הגולן כ-140 כפרים סורים שתושביהם נמלטו במלחמה ולא שבו. רוב הכפרים נהרסו בהדרגה, מבנים מעטים שרדו בזכות העתיקות שנמצאו בהם. בחלק מהמבנים גם נמצאו כתובות בעברית עתיקה על המשקופים.
האיכרים הסורים גידלו שעורה וחיטה, קצת גפנים ומעט עצי תאנה שגדלו ללא טיפול. האיכרים לא השקו, כי לא היו מקורות מים זמינים בקרבתם ומי השתייה של העיר קוניטרה הגיעו ממעיין מרוחק 30 ק”מ, בעומק סוריה. הסורים לא היו מודעים לעובדת אספקת המים משטחם לקיבוץ גולן במשך השנים הראשונות.
בשנים הראשונות, אחרי כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים, היו בכל רמת הגולן, שני קיבוצים – מבוא חמה ומרום גולן. הקיבוץ היה יכול לעבד קרקע ככל שיתפוס.
חלק שני בגיליון הבא
ערך – שמעיה הרשקוביץ, רמת מגשימים
בתודה לאלי זיו, קשת על ההבאה לדפוס
