עובד כהן הוא נהג אוטובוס. רואה את הכביש אחרת מרובנו. מכיר כל בור, נסע לכל חור. הגולן דרך הכבישים, המהמורות, הערפל, השלג, החילוצים וגם חיוכי תודה מהנוסעים, כל החבילה
מאת: עובד כהן
“נולדתי ב-62′ וגדלתי במרכז תל אביב. אני נשוי להדס ויש לנו שלושה ילדים – שי, 36, מור, 31 ו עומר, 27. אני גם סבא לשני נכדים – דרי וניל.
“בשנת 1985, התחלתי לעבוד ב‘אגד‘ בסניף כרמל, למשך שנתיים ולאחר מכן, עזבתי את ‘אגד‘ ואת המגורים בחיפה, יחד עם רעייתי והגענו לקצרין.
“תחילה, כשהגעתי לגולן, הקמתי עסק סיטונאי לשיווק – מזון ושתייה לכל הגולן והכנרת.
יהושוע דינרמן היה חמי זכרו לברכה. יהושוע היה חבר שהגיע לגולן מסניף כרמל ודרכו התחלתי לעבוד שוב ב‘אגד‘, בשנת 1990.
“בתחילת עבודתי, נהגתי בקווי רמת הגולן. אחד הקווים היה קו 55, שהתחיל בזמנו בראש פנה ולאחר מכן עבר לחצור הגלילית. המסלול עבר דרך קצרין ומשם, עלה לכל יישובי צפון רמת הגולן, עד למחסום החרמון ומשם, לקריית שמונה.
מסלול הקו היה קשה ומאתגר מכמה סיבות: הכבישים היו משובשים מאוד – מלאי בורות ולא נעימים לנסיעה ותנאי מזג האוויר היו קשים, בעיקר בחורף. חורף ברמת הגולן משמעותו ערפל בתנאי ראות כמעט אפסיים, שלג, קרח על הכבישים וחיות בר שמתפרצות לכביש.
“באחד הימים, כשביצעתי את הנסיעה של קו 55, פרה התפרצה לי לכביש ונכנסה בחזית האוטובוס. כל החלק הקדמי של האוטובוס נמחץ ונפצעתי בתאונה.
“אני זוכר היטב את חורף 1992. היה חורף קשה מאוד בארץ וברמת הגולן במיוחד. באחד הימים, ביצעתי נסיעה קשה בצפון רמת הגולן. גובה השלג הגיעה כמעט עד למראות האוטובוס ובקושי הצלחתי לנסוע אחרי מפלסות שלג עם שרשראות על הצמיגים.
“בתחילת שנות ה-90′, נהגתי בגולן עם שני מכשירי קשר, אז עוד לא היו טלפונים ניידים. מכשיר אחד שימש ל‘אגד‘ מול הריכוזים והפקח והמכשיר השני שימש לבסיס המפקדה הצבאית בגולן, שאחראי על הקשר שבין הצבא ליישובי הגולן. על ידי כך, יכולנו לתקשר, להתעדכן, לפתור בעיות שונות וליידע על מחסומים צבאיים.
843 המיתולוגי
עובד: “אופי העבודה היה משתנה. לא פעם, הזעיקו אותי לחלץ נהג שנתקע בגולן בעקבות תקלה באוטובוס או להחליף נהג בוויזה, או לבצע ויזה מיידית. ויזה היא כמו צו 8 בצבא.
“כשאבי ז“ל אושפז, לפני כ-25 שנים, עזבתי את עבודתי וגרתי אתו כחודש וחצי בבית החולים איכילוב, עד שנפטר. כשחזרתי לעבודה בקריית שמונה, פיזרו לי את כל הנסיעות ונאלצתי לעזוב לסניף טבריה.
“בסניף טבריה, עבדתי בעיקר בוויזות ונסיעות לדרום רמת הגולן וקצרין. לאחר מספר שנים, סניף טבריה עבר הפרטה. כל הקווים העירוניים ולפרוורים נלקחו ונוצר עודף של נהגים. כל מי שרצה להישאר לעבוד, חויב לעבור לסניף אחר וכך, מצאתי את עצמי עובד בסניף כרמל (בזמנו היה בבת גלים), ישן אצל גיסתי בחיפה וחוזר בסופי השבוע הביתה – לקצרין. לאחר כשנה, הועברתי לסניף צפת. זאת הייתה תקופה ממש לא פשוטה עבורי ומתסכלת. כאשר העבודה התאזנה בטבריה, חזרתי לעבוד שוב בגולן ועל קו 843 המיתולוגי (קצרין–תל אביב) אותו עשיתי בתחילת דרכי עם חמי ז“ל.
הרגשתי שיש לי מחויבות אישית כמעט לכל נוסע ונוסעת, הכרתי את רוב האנשים והנוסעים בגולן והם אותי. הייתי דואג להם ועוזר להם בכל דרך היה לי חשוב שיקימו באגד את קו 843 במוצאי שבת מתל–אביב לקצרין, על מנת לתת פתרון לתושבים בגולן
“מבחינתי, העבודה בגולן שונה. הרגשתי שיש לי מחויבות אישית כמעט לכל נוסע ונוסעת, הכרתי את רוב האנשים והנוסעים בגולן והם אותי. הייתי דואג להם ועוזר להם בכל דרך שהיו צריכים. היה לי חשוב שיקימו באגד את קו 843 במוצאי שבת מתל–אביב לקצרין, על מנת לתת פתרון לתושבים בגולן.
“לפעמים, הרגשתי כמו חוקר פרטי לאבדות באוטובוסים ומנסה לאתר את בעל האבדה. נסעתי לא פעם עם הרכב הפרטי שלי להחזיר את האבדות לבסיסי צה“ל, לאותם החיילים ששכחו את הציוד באוטובוס.
“הנסיעות בגולן הרגישו עבורי כמעט כמו עם משפחה, או עם חברים טובים. משמעות הדבר הייתה לדאוג לילדים הקטנים שההורים היו שולחים אתי או לנוסעים שלא הכירו את הדרך.
בעבר, הסעתי את טיולי בתי ספר ‘גמלא‘ ו‘נופי גולן‘, בהם למדו שלושת ילדיי ובכך הפכתי לנהג הקבוע והמבוקש, למלווה ולהורה.
“היום, אני מסיע את הנכדים והילדים של אותם תלמידי בית הספר שהסעתי בעבר“.
מורשת קרב
בכל נסיעה מחדש, אני לא מפסיק להתפעל מהיופי של הטבע ברמת הגולן. אני זוכר באחת הנסיעות, באזור מפל סער, עצרתי את האוטובוס ויחד עם כל הנוסעים ירדנו וראינו את הזרימה העצומה במפל. יש לזכור שכנהג, אני צריך להיות מרוכז בנהיגה, לתת שירות לנוסעים ולהיות אחראי לסביבה.
“לאחר כל שנותיי ב‘אגד‘, אני יכול לומר שהעבודה היא בהחלט לא פשוטה ומאתגרת. עברתי לא מעט חוויות לא נעימות ואף מלחיצות. למשל, נוסע שיכור שהטריד נוסעים ואף הסיט את ההגה עד שנאלצתי לרתק אותו לרצפת האוטובוס ולהזמין משטרה. מקרה נוסף – אדם חשוד שעלה לי לאוטובוס באמצע הקיץ, עם מעיל גדול ושני תיקים וגרם לנוסעים להיות בלחץ. התקשרתי למשטרה ושוטרי יס“מ הישתלטו על האוטובוס ועצרו את הנוסע.
“במקרה אחר, חייל שיחק עם גז מדמיע ובטעות הפעיל אותו, כך שהייתי חייב לבלום ולרדת במהירות לשוליים, לפתוח את הדלתות ושכולם יצאו מהר, כשהם דומעים.
“סיפור נוסף קרה בזמן נסיעה בצפון הגולן, בערפל כבד, מצאתי את עצמי מול טנק שנסע על הכביש והקנה נעצר חצי מטר מהשמשה הקדמית שלי. הנוסעות שישבו בספסל הקידמי התעלפו מפחד ונאצלתי לטפל בהן.
“בנסיעת לילה בכביש הבקעה עשו ‘מחסום‘ מאולתר של צמיגים בוערים וציפו שאבלום את האוטובוס, על מנת לזרוק בקבוק תבערה ואבנים, אבל ברגע שהבחנתי בהם, המשכתי בנסיעה מהירה ובקבוק התבערה עבר מולי במרחק קצר.
“במלחמת לבנון השנייה, עבדתי החל מהיום הראשון בוויזות צבאיות, יום ולילה. מדי פעם, רסיסים היו עפים לי על האוטובוס בזמן נסיעה.
“ביום האחרון של המלחמה, הגעתי לסניף ‘אגד‘ בקריית שמונה, על מנת לתדלק את האוטובוס ולהמשיך בנסיעה שלי. לפתע, שמעתי בום חזק והבנתי שקטיושה נפלה בסמוך לאוטובוס שהייתי בתוכו. בעקבות הפיצוץ, עפתי בתוך האוטובוס כשבעה מטר מההדף ונחתי בחלקו האחורי, בין המושבים. כשהצלחתי לחלץ את עצמי מהאוטובוס, ראיתי שכמעט כל החלונות התנפצו מנפילת הקטיושה והדלתות נעקרו. האוטובוס כולו היה מחורר.
מכיוון שנפצעתי, פינו אותי לטיפול בבית החולים ‘זיו‘, שבצפת ולאחר הטיפול, הייתי תקופה בבית.
“בתחילת עבודתי בגולן, בשנות ה-90, הודיעו לי במכשיר הקשר שאשתי הדס נמצאת בבית החולים ‘פוריה‘, לקראת לידה במחלקות יולדות. אני זוכר היטב את הפרצופים של הנוסעים שהיו אתי יחד בנסיעה באוטובוס והבינו שעלינו להגיע מהר עד לקריית שמונה שם המתין לי פקח אגד והסיע אותי לבית החולים. כשהגעתי לבית החולים אשתי ילדה.
תודה על כל השנים
עובד: “אני מרגיש, שבמשך השנים, אוכלוסיית הנוסעים השתנתה. האוכלוסייה הפכה ליותר מוחצנת, אגרסיבית והכאוס נמצא בכל מקום ובכך, העבודה הפכה למאתגרת וקשה הרבה יותר. כמעט את רוב העימותים עם הנוסעים הצלחתי לפתור בנועם, עם חיוך וסבלנות.
“העבודה בגולן דרשה שיתוף גם עם גורמים נוספים כמו המועצה האזורית גולן, המועצה המקומית קצרין ומשטרת קצרין.
“לאורך כל השנים שגרנו בקצרין, הרגשתי שייך ולקחתי חלק בפעילויות התנדבות של מתמידי משמר הגבול ואירועים במתנ“ס המקומי קצרין ובקהילה.
“תחביביי הם: טיולים בארץ ובעיקר טיולי שטח – בגולן ובמדבר יהודה. אני נהנה להגיע למקומות חדשים וללמוד על הארץ. להאזין למוזיקת בלוז וללכת להופעות. תחביב נוסף שלי הוא צילום. אני אוהב לצלם נופים ומקומות מזוויות אחרות. בעבר, היה לי רצון להוציא ספר תמונות עם כל אוסף הצילומים המיוחד שלי של הכנרת, עם השם ‘מאה פנים לה‘.
“במשך שנות עבודתי ב‘אגד‘, זכיתי להכיר ולעבוד לצד אנשים מוכשרים וטובים, שרובם נשארו חבריי עד היום, גם מעבר לעבודה. הרגשתי זכות גדולה לעבוד כנהג ‘אגד‘ בגולן.
“היום, אני יוצא לדרך חדשה ומשנה מסלול. אני עוזב את הגולן ומתקרב לילדיי ולנכדיי ואמשיך לעבוד ב‘אגד‘ – אני מתרגש להצטרף לסניף הקריות“.
