כל אחד בוחר מה שנדמה לו כטוב לו. לא תמיד הסביבה יכולה להבין את זה. נגיד, ילד מוצלח, סטודנט עם אופק פתוח, שחזר בתשובה והפך לחרדי. פגישה ברכבת
יעל אליה מדי
פגשתי אותה ברכבת לתל אביב. ישבנו זו מול זו ואיכשהו התפתחה שיחה, כנראה שכיסוי הראש שלי גרם לה להיפתח אליי. סיפרה שהיא נוסעת לבקר את הבן שלה, שגר בבני ברק.
“הוא חזר בתשובה”, היא אומרת לי ומשהו בקול שלה הסגיר את העובדה שהיא לא ממש מרוצה. היה בצנחנים בצבא, השתחרר, טייל בעולם, התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטה.
“ילד מוצלח כל כך”, היא מתגאה, “הייתה לו חברה יפה ופתאום, יום אחד, משהו השתבש לו והוא הודיע שהוא עוזב את האוניברסיטה, את החברה ועובר ללמוד תורה בישיבה בירושלים. לא הצלחנו להבין את הסיפור הזה. ניסינו לשכנע אותו שהוא עושה טעות. הייתה לנו תקווה שזה שיגעון שיעבור, אבל זה לא עבר.
“הוא המשיך ללמוד תורה, שידכו לו אישה, שגם חזרה בתשובה והם חיים בבני ברק, בית קטן וצפוף, שישה ילדים קטנים. הוא לומד תורה, היא מורה ומפרנסת אותם ואני, הלב שלי נקרע. הוא היה יכול להיות בחור מוצלח ומבוסס ולגור בבית גדול ברווחה ותראי מה הוא בחר לעצמו.
“מה אנחנו מבקשים בחיים האלה, שהילדים שלנו יהיו שמחים ובריאים. גם אם אני לא ממש מרוצה מהבחירה שלו, שלא תביני, אין לי בעיה שיהיה דתי, אבל שגם יעבוד ויתפתח, אבל אני משלימה ומאחלת לו שיהיה מאושר ונראה לי שהוא שמח בבחירה שלו”
“פעם בשבוע, אני נוסעת אליהם, עושה להם קניות, מנקה קצת, מבשלת, משחקת עם הנכדים וחוזרת. זה הבן שלי, למרות שאני לא מרוצה מהדרך שבחר, אני אוהבת אותו ודואגת לו”.
“ואיך הוא מתנהג אליכם?”, אני סקרנית לשמוע.
“הוא ילד טוב”, היא אומרת לי בחיוך, “כל כך מכבד אותנו, כל כך מעריך ותמיד עם מילים טובות. לאבא שלו קצת יותר קשה, אבל אני מסבירה לו, תאר לך שהיה הולך לסמים, או משהו חמור מזה.
“זה לא ממש מרגיע אותו, אבל תשמעי לי”, היא אומרת רגע לפני שהיא יורדת, “מה אנחנו מבקשים בחיים האלה, שהילדים שלנו יהיו שמחים ובריאים. גם אם אני לא ממש מרוצה מהבחירה שלו, שלא תביני, אין לי בעיה שיהיה דתי, אבל שגם יעבוד ויתפתח, אבל אני משלימה ומאחלת לו שיהיה מאושר ונראה לי שהוא שמח בבחירה שלו”, היא מתקשה להודות.
ביניים:
אני יושבת לי על הספה, הבית חמים, ונעים ומואר, בחוץ גשם בלי הפסקה וערפל כבד, חושבת מה לבשל לילדים לארוחת הערב ותוך כדי, מהרהרת על הבחירות בחיים, על הדברים שרואים ושמפתיעים, על בחירות הטובות והפחות, על מה שעושה אותנו מאושרים, על האישה מהרכבת והבן שלה.
הגשם שיורד בחוץ משמח אותי, על אף שאני טיפוס של קיץ. אוהבת את השמים כחולים ואת השמש זורחת, מעדיפה חולצה קצרה וכפכפים ולא להתעטף בכל כך הרבה בגדים ועדיין להרגיש שקר לי. לא מצליחה להבין את חובבי השלג, אלו שקופאים מקור ומחייכים בהנאה, שלא לדבר על גולשי הסקי. גם אני אוהבת את השלג, אבל מרחוק. בדרך לעבודה אני רואה אותו, לבן ויפה בחרמון. אני גם מתפעלת מצילומים של שלג, אבל אל תדברו אתי על משחקים בשלג עם הילדים. פשוט לא אוהבת שקר לי ורטוב לי ובאופן מפתיע, היום, החורף משמח אותי. על אף העלטה שבחוץ והקור, הלב שלי מואר וחם, כי חיכינו לו, לגשם שירד וימלא את המאגרים והנחלים וישקה את האדמה, ימלא את הכנרת העצובה. אני גם אשמח שירד הרבה שלג בחרמון, כדי שהילדים יהיו מרוצים. הגשם הזה שיורד עכשיו בעוצמה, מביא אתו את הברכה והשפע לאדמה ומקווה שימשיך כך עד בוא האביב, רק מבקשת שיהיו לי גם כמה ימים של שמש, בין לבין, כדי שאוכל לשבת בהם מתחת לעץ.
בינתיים, אני נכנסת למטבח להכין סיר מרק, מלא בירקות, שיחמם לילדים את הגוף והלב, כי אני הכי הכי אוהבת לאהוב אותם, לדאוג להם, לפנק אותם, לשמח אותם. אני רוצה שיהיה להם חמים ונעים וטוב, שיצליחו בכל ומתפללת שידעו לבחור. אז בחוץ – גשום וקר והבית מלא אהבה וחום והלוואי שתמיד תפילותינו ייענו, נבחר נכון ונראה הרבה שפע וברכה.
