שנת הלימודים החלה שוב ושוב יעמדו הורים מול ילד שאינו ממהר כפי שהיינו רוצים, אינו מתארגן בקצב שלנו ולעתים, אף בוחר להתנגד דווקא ברגע שבו הזמן דוחק בנו
שנת הלימודים עומדת בפתח. שוב יישמעו בבתי ישראל השאלות המוכרות: "קמת?", "התלבשת?", "צחצחת שיניים?", "איפה התיק?", "נו, תזדרז, אנחנו מאחרים!" ושוב יעמדו הורים מול ילד שאינו ממהר כפי שהיינו רוצים, אינו מתארגן בקצב שלנו ולעתים, אף בוחר להתנגד דווקא ברגע שבו הזמן דוחק בנו. האם אנחנו רוצים ללמד אותם לציית לנו, המבוגרים, או שאנחנו רוצים ללמד אותם להבין את המציאות שבה הם חיים, לקחת אחריות על עצמם ועל מעשיהם, להתחשב באחרים ולדעת לשתף פעולה?
ההבדל הזה הוא אחד ההבדלים החשובים ביותר בחינוך. חינוך הוא הכוונה. אנחנו מכוונים את הילד להכיר ערכים, להבין את משמעותם ולתרגם אותם להתנהגות. אנחנו רוצים שהערך יהפוך בהדרגה לדרך שבה הילד מתנהל בעולם. ילד שמגיע בזמן לבית הספר מבין מהי אחריות. ילד שממתין לתורו הוא ילד שלומד להתחשב באחר. ילד שמסדר את חפציו הוא ילד שמתחיל להבין שהאחריות על חייו אינה נמצאת תמיד בידיו של המבוגר.
אחד היסודות החשובים ביותר בחינוך הוא שיתוף פעולה. כשאומרים לילדים "תשתף פעולה", מתכוונים: "תעשה בדיוק את מה שאני אומר לך לעשות"? אבל שיתוף פעולה אינו ציות. שיתוף פעולה הוא מצב שבו אנשים, שהם חלק מקבוצה, פועלים יחד בהתאם לדרישות של מצב מסוים, כאשר לכל אחד מהם יש חלק בהשגת המטרה המשותפת – חיים בחברה שמאפשרת לנו חופש שאינו מבטל את קיומו של האחר.
מסגרת הזמן
הבחירות שלי משפיעות על הסביבה שלי. אימא ואבא צריכים להגיע לעבודה. הילד צריך להגיע לבית הספר. הזמן יוצר לנו מסגרת שבתוכה אנחנו צריכים להתארגן כדי לעמוד בדרישות שהצבנו לעצמנו. לעתים קרובות, אנחנו ממעיטים ביכולת של הילדים להבין מצבים ולמצוא פתרונות, משום שהתרגלנו לכך שהמבוגר הוא זה שמחליט והילד הוא זה שמבצע. ילד יכול להבין מצוין את מטרת ההגעה בזמן, אם נותנים לו להבין אותה. הוא יכול להבין שאם מתעכבים בבוקר, לא רק הוא מאחר. גם אימא מאחרת לעבודה, אבא מאחר לפגישה, האח הצעיר מגיע מאוחר לגן. ההתנהגות של כל אחד מאתנו משפיעה על האחרים. באמצעות השתתפות מלמדים לקחת אחריות.
אנחנו לא משתפים פעולה מפני שמישהו חזק מאתנו ביקש זאת. אנחנו משתפים פעולה מפני שאנחנו חלק מקבוצה וכאשר כל אחד עושה את חלקו – לכולנו קל יותר להצליח. כדי שמכונית תתקדם, ארבעת הגלגלים צריכים להתגלגל. הם אינם צריכים להיות זהים. לכל אחד מהם יש את המקום שלו, אבל כולם צריכים לנוע באותו כיוון. כדי להגיע יחד ליעד, אנחנו זקוקים לכך שכל אחד ינוע בכיוון המשותף.
יש דברים בחיים שאינם נתונים למשא ומתן. צריך להגיע לבית הספר. צריך לשמור על כללי בטיחות. צריך לעמוד בזמנים. צריך לכבד את האחר. הכבוד שאנו נותנים לו הוא ההכרה בכך שהוא מסוגל לקחת חלק, לחשוב, להבין ולפעול. תפקידנו הוא לעזור להם להפוך לאנשים שיודעים להפעיל שיקול דעת, להתחשב, לקחת אחריות, לעמוד במשימות שלהם ולפעול עם אחרים.
שנת לימודים פורייה ומשמעותית.
