לאחר חמישה עשורים של שכנות מהוססת, מובילה המועצה האזורית גולן בשנתיים האחרונות תהליך של שיתוף פעולה חברתי, חינוכי, סביבתי, כלכלי, תעשייתי, תיירותי ומחקרי בין יישובי הגולן היהודיים והדרוזיים. בכתבה הראשונה: תחום החינוך
מערכת היחסים בין הגולן היהודי והדרוזי ידעה תמורות רבות; רוחות ממזרח טלטלו אותה בין חיבוק לשתיקה, בין נשימה עמוקה להבנה והסכמה.
בתום כמעט חמישה עשורים לשכנות, מתחולל בשנתיים האחרונות תהליך רחב ועמוק, שצפוי להוביל את הקשר למצב של אל-חזור ולשנות את פני החברה הגולנית.
המועצה האזורית גולן יזמה ומובילה את התהליך, אשר בראשו עומד פרופ’ ירון דגן, סגן ראש המועצה ועיקרו כינון שיתוף פעולה חברתי, חינוכי, סביבתי, כלכלי, תעשייתי, תיירותי ומחקרי. הודות להיקפה, תיסקר עשייה זו בסדרת כתבות, הראשונה בהן בתחום החינוך.
פרופ’ ירון דגן, אודות מהות התהליך: “בתחילת כהונתה הנוכחית של המועצה, הגענו אלי מלכה, ראש המועצה ואני, למסקנה, שהזמן בשל לכינון שיתוף פעולה הרבה יותר משמעותי והדוק עם המועצות ביישובי הדרוזים ובאמצעותן עם התושבים.
“בין יתר תפקידיי כסגן ראש המועצה קיבלתי על עצמי על ידי מליאת המועצה, הובלת מהלך זה של פרויקטים משותפים, קירוב לבבות ומעשים – בינינו לבין שכנינו הדרוזים. שני דברים מנחים אותי: הראשון – מכנה משותף משמעותי – כולנו חיים בגולן, אוהבים אותו ורואים בו את עתידנו. העיקרון השני – אנחנו לא באים מעמדה של פטרונות, אלא מתוך רצון אמיתי לשיתופי פעולה במקום שנדרש.
“מטבע הדברים, ישנם תחומים שבהם אנחנו עוסקים ולא עוסקים בהם אצל הדרוזים; יש לנו מערכות קשרים עם גורמים בממשל המרכזי, אשר להם אין, אם כי היום הם כבר מאוד מחוברים לשרים ולפקידים בכירים ולרוב לא צריכים אותנו.
“למשל בנושא כמו ‘אוהלו’. ביישובי הדרוזים בגולן אין מכללה אקדמית כלל, למעט שלוחה של מכללה מסחנין. זה מחייב את התלמידים, בעיקר התלמידות, לנסוע פעמיים בשבוע לסחנין. אנחנו, ברצונם, ננגיש אליהם את הנכס החינוכי הזה שקיים כאן, לא מעמדה של פטרונות אלא כי יש לנו ואנחנו שמחים לתת. כך הדבר בנוגע ל’נופי גולן’ ולתיכון במסעדה. יצרתי חיבור בין המנהלות במגמה לשיתוף פעולה שאינו ‘לבוא לאכול חומוס ולשחק כדורגל’. ‘לכו על צורך אמיתי’, ביקשתי, והן בחרו את תחום האמנות, שקיים בקצרין, אך לא במסעדה.
“היום דיברתי עם נג’אח איברהים, מנהלת התיכון וביקשתי ממנה לחשוב אם יש תחום שתלמידינו יכולים ללמוד אצלם, למשל – שפה ערבית מדוברת. הצעתי שתלמידים מ’נופי גולן’ יבואו למסעדה וילמדו כמה ממקצועות הלימוד בשפה הערבית. יכולים לעשות זאת רק מורים שערבית היא שפת אימם.
“בראייה רחבה יותר – יש לנו מכנה משותף מאוד רחב, יש לנו רצון לחיבור שהוא ממש של עמיתים ולא של פטרונים וכך אמרתי מהפגישות הראשונות איתם. זה לא הם ואנחנו, זה אנחנו. זה אמיתי ואל תוך זה צריך ליצוק את התוכן.
התחומים בהם כבר היום מתקיים שיתוף פעולה הם החינוך – מכללת ‘אוהלו’, בתי הספר ‘נופי גולן’ ותיכון מסעדה. כן מדובר על אזור תעשיה משותף של בוקעתא והמועצה האזורית גולן והקמת חברה משותפת, על קרקע של המועצה האזורית. מינהל מקרקעי ישראל אישר ואנחנו ממשיכים הלאה.
“המועצה, באישור מינהל מקרקעי ישראל, העבירה לתחום השיפוט של מג’דל שמס 1,000 דונם לצורך בניית שיכון לזוגות צעירים. מעורב בכך גם שר השיכון אורי אריאל, שיש לו קשר ממש הדוק עם הדרוזים בגולן. תחומים נוספים בהם כבר מתחולל שיתוף הפעולה הינם מט”י גולן, היחידה לשטחים פתוחים ואיכות הסביבה.”
מי הבאים בתור?
“המכון לחקר הגולן, מתוך כוונה שיבצע מחקרים עבור הדרוזים בגולן ובאמצעותם. יש מה לעשות שם בכל תחומי המחקר שהמכון עוסק בהם – חקלאות, סביבה, חינוך וחברה. מרכז פסג”ה כבר משותף, אבל יש לכוונו יותר לצרכים שלהם. החינוך יהיה כאן קטר מוביל.
“כן ‘מונח בקנה’ שיתוף פעולה בין מתנ”סים. אנחנו עומדים לפני פגישה עם הגורמים המתאימים במתנ”ס בבוקעתא לבדוק שיתופי פעולה, הנושא הראשון יהיה לימודי המוסיקה.
“אפשר לסכם ולומר כי היום היחסים האישיים בין ההנהגות, אלי מלכה ואני, ראשי המועצות הדרוזיים, השייכים וההנהגה, קרובים מאד; יחסים של ביקורים, טלפונים ועבודה”.
פרופ’ עמר: בתשע”ו נפתח מרכז למידה של “אוהלו” במג’דל שמס
פרופ’ שמעון עמר, נשיא מכללת “אוהלו”, מציין כי שיתוף הפעולה עדיין בשלבים ראשוניים, אך נובע מכך שהן המכללה והן תושבי הגולן הדרוזיים חשים כי נכון יותר לקיים חלק מהלימודים ביישוביהם, לפחות בשלבי הלמידה הראשונים. זאת, כדי להקל על ההלם הלימודי-התרבותי הראשוני שעלול להתחולל עם בואם ללמוד במכללה, לקצר טווח למקומם, ובעיקר כדי להתגבר על מכשולים רבים מאוד של שפה ותרבות שהם פוגשים במכללה.
פרופ’ עמר: “הפנייה אלינו הגיעה משני מקורות במקביל: ירון דגן, אשר ביקש למצוא אפיקי שיתוף פעולה וראשי המועצות – דולן אבו-סלח ממג’דל שמס ואוסמה זהווה מבוקעתא. לאחר שבחנו את האפשרויות ואת מספר הסטודנטים שמגיעים מהם קיבלנו יחד את ההחלטה להקים מרכז למידה עבור סטודנטים שעומדים ללמוד לימודים אקדמיים באוהלו.
יחד עם ראשי המועצות, החלטנו בשלב ראשון ללכת על שלושה אפיקים שונים: הראשון מדבר על מכינה לסטודנטים של כל האזור, שאמורה לאפשר לתלמידים שיש להם בגרות אבל לא עומדים בסף הקבלה כאן, להשלים את החסר על מנת להגיע לרמה הנדרשת לכניסה ללימודים אקדמיים.
האפיק השני – לימודים לקבלת תעודת הוראה לבוגרי תואר ראשון בתחומים שונים ולבוגרי מערכת אקדמית שרוצים הסבה להוראה.
האפיק השלישי – בית ספר להכשרות שונות, החל מבית ספר למדריכי ומאמני ספורט, סייעות לגני ילדים, והכשרות מקצועיות, יחד עם משרד הכלכלה אשר מעוניינים להציע קורסים לאוכלוסייה שרוצה ללמוד במכללה על מנת לרכוש מקצוע שאתו יוכלו לעבוד בהמשך.
אם נראה היענות, נפנה בהמשך למועצה להשכלה גבוהה כדי לפתוח שלוחה של ‘אוהלו’ במגזר הדרוזי בגולן וקיום לימודים אקדמיים מלאים בישוביהם.
“התהליך החל לפני למעלה משנה. יחד עם ראש המועצה המקומית מג’דל שמס איתרנו מבנה מתאים לצרכינו, תכננו התאמתו להוראה ולימודים, ורכשנו את הציוד והטכנולוגיה הנדרשים על מנת להתחיל בהוראה ולימודים במבנה זה. נרשמו מעל 30 סטודנטים, חלקם למכינה וחלקם להסבת אקדמאים, אך לצערי, בתאריך שנקבע לפתיחה המבנה לא היה מוכן והסטודנטים למדו כל השנה אצלנו במכללה.
“השנה איתר ראש המועצה מבנה אחר ואנחנו אמורים לקבלו באפריל, להכניס אליו את כל הציוד שנרכש ולהתחיל בלימודים בשנת תשע”ו. בימים אלה יוצא פרסום ומתחילים בגיוס הסטודנטים למסלולים השונים.
“אני מאוד מקוה להיענות גבוהה, הנושא מאוד חשוב לכולנו ואני לא רואה פסול בכך שסטודנטים נוספים מהגליל יצטרפו. אנחנו בשלבי זיהוי מנהל ללימודים האלה, מרצה בכיר מהמכללה שלנו, המכיר את כל רזי הדרישות האקדמיות, רמת הלימודים הנדרשת ורמת הכניסה ללימודים האקדמיים, ויוכל לנהל את בית הספר בצורה נאותה.
“אנו מקווים שהצלחת המרכז תביא להפיכתו לשלוחה אקדמית. אני בטוח שהמדינה מעוניינת שאוכלוסייה מקסימה זו תתפתח לרמות אקדמיות גבוהות, היא משכילה ורוצה להשכיל וצריך להעמיד לרשות תושביה את כל הכלים לכך”.
טליה הפטקה, מנהלת “נופי גולן”: כולם תלמידיי
שיתוף הפעולה בין ד”ר עופרה שטיין, המנהלת היוצאת של “נופי גולן”, לבין נג’אח איברהים, מנהלת התיכון במסעדה, החל להירקם עוד לפני כניסתה של טליה הפתקה לכהונת מנהלת התיכון המשותף. היתה התלבטות מאוד גדולה באיזה תחום כדאי להתחיל במיזם, אך היה ברור לכולן, שעל שיתוף הפעולה להיות תהליכי ועמוק.
טליה הפתקה, מנהלת “נופי גולן”: “במהלך חופשת הקיץ יצרנו, נג’אח ואני, היכרות אישית. החיבור היה מיידי וטוב והתחלנו לחשוב על אפיקים להעמקת הקשר וקיום שיתוף פעולה מתמשך, עם היכרות אישית ותוצר משמעותי. אמרתי שיש לנו מגמת אמנות מפוארת ומוצלחת, נג’אח השיבה שלהם אין כלל, היא תשמח לשיתוף פעולה, הקונספט החל להתגבש.
“מכאן נפתחה סדרת מפגשים ברמת הצוותים. ראשון היה צוות האמנות בריכוזה של זהבה גרציאני ומורת המגמה צילי טל. הגענו לבית הספר במסעדה לפגישת חפיפה, ונפתח שיח פדגוגי מרתק משני בתי הספר, עם הרבה שונה והרבה דומה. העלנו חששות, חלומות ותהיות כיצד הכי נכון ומי הילדים שיכולים להיתרם באופן מיטבי משיתוף הפעולה. הכוונה הייתה שתלמידים ממסעדה יבואו ללמוד עם תלמידי המגמה בכתה י”א, שכבר ‘בשלו’ לעבודה בשיתוף פעולה, זה אכן מה שקרה.
המסגרת נקבעה לשמונה מפגשים, כל מפגש בן שלוש שעות. מפגשי העשייה נערכו לרוב בסדנה אצלנו, שלא קיימת במסעדה, אך היה חשוב לנו שתלמידינו יחשפו לבית הספר במסעדה, לתרבות ולהוויה חינוכית של בית ספר אחר ולכן חלק מהמפגשים נערכו שם. הנושא שנבחר הוא הזרם הסוריאליסטי באמנות, העבודה סביב הנושא דגים; בתהליך העבודה יש תוצרים קבוצתיים ואישיים, ואחר כך משהו משותף.
“תהליך הלמידה שנבנה עוסק הן בתכנים והן בשיתוף פעולה בין בני נוער ממגזרים שונים שחולקים אותו חבל ארץ. אנחנו בעיצומו, משתתפות 12 תלמידות ממסעדה ו-20 תלמידות ותלמידים שלנו.”
עבודה כזאת דורשת שפה משותפת, התרבויות שונות, כיצד מתמודדים?
“צריך לציין כי הכל מונחה, לא הנחתנו פעילויות שאי אפשר לעמוד בהם. המפגש הראשון היה מהוסס, מבויש מאד, כל אחד בדק את עצמו ואת הזולת. מבחינת שפה היה להם מאוד קשה בתחילה להתבטא, אך ככל שהזמן עבר נחשפנו לעולמות הרגש השונים. הבנות עקרונית מדהימות, אלה עולמות תוכן ורגש עשירים, הן משתפות, בסיכומו של דבר – השפה לא היוותה מכשול. הרי יש להם תחומי עניין משותפים; המוסיקה אותה מוסיקה, כולם בפייסבוק, ברמת הנראות מדובר לגמרי במתבגרות ומתבגרים שהכל משותף להם, תשומת הלב למראה החיצוני, לדרך בה מונח ה’פוני’… אלה בדיוק אותם דברים שמעניינים את בנותינו, בכל פעם שהם באים ההתרגשות גדולה.
“החיבור בינינו, המבוגרים, היה מאוד טבעי והילדים רואים את זה. אנחנו משתפים אלה את אלה, בעת סופת השלגים דאגנו להם, בעת חג איחלנו חג שמח.
“זהו מודל לקיום קשר של שווה בין שווים, של כיבוד הדת והתרבות ועולם הערכים. הערך המוסף של פעילות חינוכית זו הינו חיבור למקומות המשותפים, לערכים אוניברסליים בסיסיים ביותר, שבכלל לא משנה מהיכן הגעת. זו הצלחה גדולה, יש התלהבות, התרגשות, שמחת יצירה ויצירתיות מאוד גדולה.”
וכשהתהליך יסתיים?
“נצטרך לראות איך מעמיקים, איך מרחיבים. נראה מה היה טוב ונכון, מה פחות טוב, נמשיך הלאה ומאד הייתי שמחה לצרף בתי ספר נוספים. כבר חשבנו על פרויקט מנהיגות משותף דרך מועצות התלמידים.
“מטרת המיזם הראשון הייתה להתחיל במשהו משמעותי, לזרוע את שיתוף הפעולה ומכאן להתפתח; הוא חלק מתכנית הלימודים שלהם ושלנו וזה לא ברור מאליו.
פרופ’ ירון דגן הציע לנו לקיימו ואני אימצתי אותו בשמחה, יש לומר גם בגאווה וגם באהבה. אנחנו אנשי חינוך וכל תלמידי ישראל הם תלמידיי מבחינה זו ואני בטוחה שגם נג’אח מרגישה כך, אני מרגישה מחויבת לכל אחד מהם”.
נג’אח איברהים, מנהלת תיכון מסעדה: גם מערכת החינוך הארצית נתרמת
נג’אח איברהים, מנהלת תיכון מסעדה, מרחיבה אודות הפן הרעיוני: “היוזמה שהייתה בינינו כשתי נשים אשר מנהלות בתי ספר תיכוניים, היא לחלום ביחד בקשר למערכת החינוך. זאת, מתוך אמונה שתהליכים משותפים ושיתוף פעולה בבתי הספר יתרמו למערכת החינוך ברמה הארצית, המחוזית, האזורית והיישובית בגולן. מתוך תהליך החשיבה המשותף חשבנו לקיים פרויקט לחיזוק הפתיחות ויכולת ההקשבה לזולת; לא לדבר בסיסמאות על קבלת האחר, אלא גם להביא זאת לביטוי בחיי היום יום בין בתי הספר.
הנושא שלנו הוא פיתוח תקשורת ושיח רב תרבותי דרך שפת האמנות. האמנות, כשפה עולמית, מאפשרת תהליך למידה גם מחוץ לגבולות בית הספר ופיתוח מרחב בין-תרבותי דרך יצירת דיאלוג מסוג אחר; דיאלוג דרך העשייה, ההקשבה, וגם היצירתיות. בחרנו תהליך שיטפח אופני למידה מעוררי חוויה בקרב התלמידים באמצעות המפגש המשותף והשיח שמעבר לגבולות השפה ומעבר למחסומים הפסיכולוגיים.
“פן נוסף הוא ההזדמנות לפתח את היכולת והכישורים של תלמידינו להתבטא בשפה העברית ואף ללמוד עברית דרך הדיאלוג. יש אמנם מורים מלווים, אך השיח המתפתח מחובר לעולמם של הנוער והתלמידים.
אנחנו גם מקיימים תהליכי למידה משמעותיים בבית הספר ותוך כדי התהליך מטמיעים ערכים הרלבנטיים לעולמם של בני הנוער. הפרויקט מתקיים במסגרת תכנית המעורבות החברתית לכיתות י’, לכן המשתתפות בו הן בנות שכבה זו. תוך כדי התהליך מטמיעים את ערכי השותפות, ההקשבה, הכבוד ההדדי. התחומים הנתרמים מהפרויקט הם הלימודי והחברתי, לא רק ברמת התלמידים אלא גם ברמת המורים.”
מה מקום צוות מורי בית הספר במיזם?
“זאת היתה גם הזדמנות לפתוח מגמת אמנות בבית הספר התיכון במסעדה, שזו שנתו הראשונה כתיכון ניסויי. פתחנו מגמת אמנות, יש למידת עמיתים בין המורה לאמנות מ’נופי גולן’, שחונכת את המורה החדשה אצלנו מתחום זה.
גם המורים המלווים את תלמידינו – רכזת החינוך החברתי ורכז התפתחות אישית ומעורבות חברתית, לומדים על התהליך ועל בית הספר ועל גישה אחרת בחינוך.
“אני בטוחה שזה צעד ראשון בדרך ארוכה שנמשיך בה יחד. צריך לומר את האמת: אם אדם חושב על חששות הוא לא עושה דבר, לא מתפתח או מתקדם; אצל אנשים שחולמים אין חששות. חדרי המורים בשני בתי הספר מודעים לפרויקט ולתהליך ותומכים. הם ראו שזה תהליך למידה חדש ולמידה בגישה אחרת אצל תלמידינו בשני בתי הספר.
“לסיום – חשוב לי מאוד להדגיש את הפתיחות של המנהלת והמורה לאמנות ב’נופי גולן’ – לקבל ולארח תלמידים בשיעורי האמנות, זאת תרומה ואכפתיות כלפי האחר. בהמשך הדרך נקיים גם מפגשים בבית הספר שלנו בתחומים אחרים.”
מה אמרו ההורים?
“הצגנו את הפרויקט בפני כולם, התלמידים בחרו בו, הם נוסעים לקצרין בהסכמה ההורים. ההורים יחד עם ועד ההורים, שותפו ברמת הרעיון, הם והוועד תומכים בכל מה שיתרום לתלמידים שלנו ויקדם אותנו”.
