נטייה מינית היא תכונה מוּלדת. אדם אינו בוחר את נטייתו. כיוון שכך, אי אפשר לקשור אותה בצורה כלשהי לענייני מוסר. לכן, כפי שאמר אותו האיש לר‘ אלעזר (תלמוד בבלי, מסכת תענית): יש לך טענות? תפנה אותן לאלוהים
תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו שלום עליך רבי, ולא החזיר לו. אמר לו [ר‘ אלעזר]: ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיון שידע בעצמו [ר‘ אלעזר] שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו. ואמר לו נעניתי לך, מְחוֹל לי.
אמר לו [המכוער]: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו: שלום עליך רבי, רבי, מורי, מורי. אמר להם [המכוער]: למי אתם קורין רבי רבי? אמרו לו, לזה שמטייל אחריך. אמר להם, אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו מפני מה? אמר להם כך וכך עשה לי. אמרו לו, אף על פי כן מְחוֹל לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם, בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
תלמוד בבלי, מסכת תענית כ, ע“א
התנא ר‘ אלעזר טייל להנאתו על חמורו. אדם מכוער פגש בו ובירך אותו לשלום. תגובתו של אלעזר הייתה גסה. איזה מכוער אתה. יכול להיות שכל בני עירך מכוערים כמוך? האיש השיב לו: איני יודע. לך תתלונן אצל בעל המלאכה שברא אותי, כלומר אלוהים, על כך שיצר יצור מכוער כל כך.
נושא המאמר הוא יחס היהדות ללהט“ב ובעיקר – מהו היחס הראוי. לבל אחטא בשפתיי, אמהר ואבהיר שאיני מייחס, חלילה, כיעור ללהט“ב. הבאתי את הסיפור הזה בשל המסר: “אמור לאומן שעשאני“. נטייה מינית היא תכונה מוּלדת. אדם אינו בוחר את נטייתו. גם אם ארצה מאוד, לא אוכל להיות הומו. כך נוצרתי. זו לא בחירה. שום “טיפול המרה” לא יהפוך אותי להומו. כך בדיוק הומו לא יוכל להיות סטרייט. הומו, שהסביבה גורמת לו לחיות בניגוד לנטייתו, יחיה כל חייו חיי סבל ויגרום לסבל לאישה שאתו, שכל חייה בן זוגה לא יחשוק בה.
כיוון שזו תכונה מולדת, אי אפשר לקשור אותה בצורה כלשהי לענייני מוסר. לכן, כפי שאמר אותו האיש לר‘ אלעזר – יש לך טענות? תפנה אותן לאלוהים.
“משכב זכר” אסור בתורה. נכון. אבל התורה גם קובעת “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא י“ט, י“ח). יתר על כן, המשך הפסוק הוא – “אני ה‘”, ללמדך שמי שחוטא לחברו, חוטא לאלוהים.
“בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ“
יש סתירה מוחלטת בין איסור משכב זכר לבין החיוב “ואהבת לרעך כמוך“. מה עושים כשיש סתירה כזו? גְדול התורה שבע“פ, ר‘ עקיבא, קבע ש“ואהבת לרעך כמוך” הוא “כלל גדול בתורה“. כלומר, זהו כלל המפתח, שעל פיו אנו מפרשים את התורה. כאשר אנו פוגשים פסוק הסותר את הכלל הגדול בתורה, ברור מהו הפסוק הקובע. הוגה הדעות היהודי הדגול, פרופ‘ שלום רוזנברג, שהלך בשבוע שעבר לעולמו, קבע ש“ואהבת לרעך כמוך” הוא עיקרון הלכתי שממנו נגזרות מצוות וחובות של האדם כלפי זולתו – עיקרון לקביעת נורמות חדשות. כלומר, זהו ציווי לדורות, שעל פיו יש לקבוע בכל עת את הנורמות שלנו. היום, כאשר ברי שנטייה מינית אינה בחירה, ברור מהי הנורמה שיש לקבוע, על פי הכלל הגדול בתורה, “ואהבת לרעך כמוך“.
על השאלה מהו הכלל הגדול בתורה, הייתה מחלוקת בין ר‘ עקיבא לבן עזאי. בן עזאי חלק על ר‘ עקיבא והשיב לו: “יש כלל גדול מזה“. הבחירה שלו מעניינת: “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם. בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ“, (בראשית ה‘, א‘). לטענתו, יש בעיה בקביעה של ר‘ עקיבא. אם אדם שונא את עצמו, למשל, זה מתיר לו לשנוא את זולתו? לפי תפיסתו של בן עזאי, יש לכבד את הזולת לא מכיוון שהוא כמוני ושווה לי, אלא בשל עיקרון נעלה יותר: מכיוון שכל אדם נברא בצלם אלוהים.
“הכול בידי שמים, חוץ מיראת שמים“. התנהגותו, השקפותיו, מוסריותו וערכיו של אדם, אינם בידי שמים. הן בחירה. כל השאר, כולל נטייתו המינית של אדם, הוא בידי שמים, כלומר תכונה מולדת, שאינה באחריותו. כיוון שכל אדם נברא בצלם אלוהים, יש לכבד כל אדם כפי שהוא, כפי שנוצר.
איך דת ותרבות, שגדוליה מתווכחים ביניהם איזה משני הפסוקים הללו הוא עקרון המפתח של התורה, יכולה להתיישב עם הומופוביה, שנאת להט“ב ורדיפתם?
הטעות של ר‘ אלעזר
כפי שנוכחנו עם יציאתו מן הארון של העיתונאי המעולה והפופולרי יאיר שרקי, חל שינוי חיובי מובהק ומבורך ביחס ללהט“ב בציבור הדתי–לאומי. ציבור זה, ברובו, פתוח היום ללהט“ב יותר מכפי שהיה הציבור החילוני לפני עשרים שנה. מצד שני, אנו נתקלים בציבור הדתי–לאומי גם בהומופוביה קיצונית ביותר, שאחד מביטוייה הכעורים ביותר הוא המפלגה ההומופובית “נעם“. למה דווקא היום קמה מפלגה דתית שהנושא המרכזי שהיא מעלה על ראש שמחתה הוא ההומופוביה? זו ריאקציה למהפכה ביחס ללהט“ב בחברה הדתית–לאומית; מלחמת מאסף מוקצנת. האמת היא שהגישה שמייצגת “נעם” היא חיקוי לפונדמנטליזם הנוצרי, הרודף את הלהט“ב, כפי שהוא נלחם בהפלות ועוד.
גם אם מתייחסים ל“משכב זכר” כאל חטא, כי כך כתוב בתורה, מאיפה האובססיה הזאת, דווקא ל“חטא” הזה? ומנין ההתנגדות ללסביות, למשל, שאינן “חוטאות” ב“משכב זכר“? זו תרבות נוצרית פונדמנטליסטית. על פי הדת היהודית, חילול שבת הוא חטא חמור יותר. כל יושבי ראש הכנסת, מלבד אברום בורג ויולי אדלשטיין, לא היו שומרי שבת. לא זכור לי שכאשר הם הושבעו, ח“כים חרדים הליטו את פניהם כפי שעשו בהשבעת אמיר אוחנה בשל נטייתו המינית. למה? מאיפה זה בא?
התלמוד מותח ביקורת חריפה על ר‘ אלעזר, על העלבון שהטיח בבן שיחו. ההסבר להתנהגותו מרתק: “הייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה“. לא ייאמן. התלמוד מותח ביקורת על לימוד תורה? הוא רואה בכך דבר הגורם לגסות דעתו של לומד התורה? לדעתי, הביקורת היא על כך שר‘ אלעזר כל כך שקוע בלימוד, עד ששכח את החברה ואת בני האדם, שהתורה, כתורת חיים, אמורה לזכך את נפשו בהתנהגותו כלפיהם. לימוד שמנותק מן החברה, מבני האדם, מגסיסה את הלומד.
ר‘ אלעזר הבין את טעותו ויצא מגדרו כדי להתנצל. הוא ראה בהתנהגותו, עליה התחרט, ביטוי לגאוותנות מתנשאת של לומד תורה מנותק, הגורמת לגסות רוח ונוקשות כשל ארז. והוא קובע שעל אדם להיות אנושי יותר, רך יותר, רך כקנה.
