השינויים שחלו בבית הפרטי הכפרי משקפים את השינוי שהחברה הכפרית עברה לאורך הזמן. הדור השני ושכונות ההרחבה חוללו את השינוי. כתבה מבית סוכנות “לוילה“
אדריכלות ועיצוב פנים – אוהד כפיר, ohad@kfirdesign.com
בואו נעשה תרגיל: ציירו בית. מה ציירתם? ריבוע, או מלבן, ועליו משולש אדום? כנראה שמה שציירתם דומה מאד לבתי הסוכנות, שהיו נפוצים בארץ עם קום המדינה. בשנות החמישים, עם עלייתם של יהודים רבים ארצה, היה צורך ביישובם המהיר. הסוכנות היהודית גייסה את אדריכליה שתכננו מספר דגמים של בתים, חלקם מאוד קטנים ואחרים מעט יותר גדולים, כולם עם גג רעפים אדום. הבתים שוכפלו במושבים ובמושבות ברחבי הארץ, ללא התחשבות במיקום הספציפי ובטח ללא התחשבות בצרכי המשפחה הספציפית לה נועדו. לא היה זמן ותקציב להתעכב על פרטים.
היום, כמובן, כל משפחה שבונה בית פרטי זוכה לתכנון בהתאמה אישית, על פי הצרכים הספציפיים. הלאה האחדות, הגיע האינדיבידואליזם. בכלל, הרבה מהשינויים הפיזיים של הבית הכפרי קשורים בשינויים חברתיים וכלכליים שקרו לאורך השנים.
אצלנו בחצר
האווירה השיתופית ששררה בתקופת קום המדינה באה לידי ביטוי בחצרות פתוחות, ללא גדר, או הפרדה. בעוד החצר האחורית הוקדשה למשק, החצר הקדמית הייתה מזמינה ופתוחה אל העוברים והשבים ברחוב ושם התרחשו האירוח והפעילות החברתית.
היום, כשהבתים הפרטיים במושב שייכים לפעמים למי שאינו בן המקום, אלא רכש את הנכס בכסף רב, השמירה על הגבולות ברורה הרבה יותר. גבולות המגרש מסומנים היטב בגדר גבוהה עם שער נעול. החצר הקדמית מצומצמת ורק מי שהוזמן הביתה מגיע אל החצר האחורית, שהיא המרכזית ובה מארחים.
בתוך הבית עצמו
גם המבנה הפנימי של הבית השתנה לאורך השנים. כיוון שזמן האירוח בתוך הבית גדל לעומת האירוח בחוץ, בין השאר בשל המצאת המזגן, נוצר צורך בהגדלת הסלון. אם פעם, הסלון היה אזור מעבר לא גדול, שלעתים אף שימש בלילה לשינה, הרי שכיום, הוא החלל הכי גדול בבית. אל הסלון מחוברים בדרך כלל חללים אחרים, כמו פינת האוכל, המטבח, או פינות נוספות.
עוד שינוי מעניין עבר על חדרי השינה. אם פעם, חדרי השינה היו גדולים יחסית ושימשו יותר מבן משפחה אחד, הרי שהיום, חדר השינה הוא חלל פרטי, שמשמש בן משפחה אחד בלבד ולכן הוא קטן יותר. הדבר שונה לגבי חדר השינה של ההורים, שכבר הפך ל“סוויטה“, שכוללת חדר רחצה צמוד ולפעמים, גם חדר ארונות.
בנוסף על חדר הרחצה של ההורים, יש בבית כמובן עוד חדר רחצה אחד לפחות. בימינו, כשהזמן יקר, יש צורך בהתארגנות מהירה בבוקר ובערב וריבוי חדרי הרחצה מאפשר זאת. בתקופות שהסתפקו בחדר רחצה אחד, הזמינות התאפשרה באמצעות הפרדה של השירותים ואזור הרחצה, שהיה קטן יותר.
בנוסף לחדרי הרחצה של בני הבית, בדרך כלל, יהיו היום גם שירותי אורחים בכניסה לבית, מה שנובע מהצורך בשמירה על פרטיות, שהזכרנו קודם. אנחנו לא תמיד רוצים שהאורחים יראו את השירותים והמקלחת שלנו.
המטבח
אחד השינויים הגדולים קשור במטבח. פעם, המטבח היה מטבחון, חלל נפרד מהסלון, בדרך כלל סמוך ליציאה אל החצר האחורית. כיום, בבית הכפרי הגדול, המטבח הוא חלק מהחלל הציבורי, בדרך כלל פתוח לסלון ולאורחים. השינויים הטכנולוגיים שנכנסו למטבח, כמו מכשירי חשמל ייחודיים, טכנולוגיית המסכים, מערכות הסאונד, תאורה חכמה וכד‘, מעצימים את חווית האירוח במטבח. המטבח הוא כבר לא חדרון אחורי לעקרת הבית, אלא מקום לגיטימי לארח בו ואחד החללים החשובים בבית, אם לא המרכזי ביותר.
המסדרונות, שהיו פעם פונקציונליים וצרים, הורחבו והפכו לחלל מעבר חווייתי, המתווך בין אזורים על ידי בניית ציפייה ומפגשים. לפעמים, יהיו בהם ספריה, פינת עבודה, או פינת ישיבה.
כאמור, השינויים שחלו בבית הפרטי הכפרי משקפים את השינוי שהחברה הכפרית עברה לאורך הזמן. אם בעבר חיי החברה במושבים והקיבוצים התאחדו תחת אתוס ההתיישבות בארץ, הדור השני באופן טבעי אינו חולק את אותן תחושות.
קמו שכונות הרחבה קהילתיות, המבוססות על משפחות שהגיעו מהעיר. באופן אירוני, הבתים שבנו אותן משפחות חדשות רחוקים מהערכים הכפריים המקוריים. בניגוד לאווירת השותפות ולחזיתות הפתוחות, ניתן לראות התכנסות פנימה והפרדה ברורה בין הפרטי לציבורי
בנוסף, קמו שכונות הרחבה קהילתיות, המבוססות על משפחות שהגיעו מהעיר, כי רצו לגור בכפר. באופן אירוני, הבתים שבנו אותן משפחות חדשות רחוקים מאותם ערכים כפריים מקוריים. בניגוד לאווירת השותפות ולחזיתות הפתוחות, ניתן לראות התכנסות פנימה והפרדה ברורה בין הפרטי לציבורי.
ומה עם אותו גג רעפים אדום מהציור? במציאות, הוא נעלם ברוב המקרים לטובת גג שטוח, אבל כנראה שתמיד יישאר בציורים.
