הפריפריה הייתה נחלתם של הנדכאים, עולים חדשים, מעוטי יכולת וגם קצת חולמים, שהאמינו ביישוב הארץ. בעתיד, היא תהיה מפלטם של העשירים
גיא אדרי, קצרין
המילה “פריפריה” לקוחה מהשפה היוונית ומשמעותה – היקף. בעבר הלא רחוק, הפריפריה הייתה נחלתם של הנדכאים, עולים חדשים, מעוטי יכולת וגם קצת חולמים, שהאמינו ביישוב הארץ.
כבר בהתחלה, אני רוצה לזרוק את הפצצה – לפי דעתי, בעוד דור (כעשרים שנה), לא תהיה פריפריה במדינת ישראל ואם תהיה, היא תהיה קטנה ומפלטם של העשירים.
תורידו את הגבות ותרימו את הלסתות שנפלו לכם ובואו נבין ביחד איך אני מגיע למסקנה מרחיקת לכת כזאת.
ישנה תופעה מדהימה של התרחבות המרכז בשנים האחרונות. אם לפני עשרים שנה, המרכז התפרס בין נתניה לרחובות, לפני עשור, זה כבר הגיע לחדרה עד גדרה והיום, זה מגיע כבר ליוקנעם ובאר שבע. קיימות מגוון סיבות להצטמצמות הפריפריה וברשותכם אעלה אותן כאן.
תחבורה
לפני עשרים שנה, נסענו בכלי רכב אטיים על כבישים צרים, מלאים בפיתולים ומהמורות. התחבורה הציבורית הייתה בחיתוליה והזמן להגיע מהגולן לתל אביב עמד על כשלוש שעות, בלי פקקים! אומנם אז היו פחות כלי רכב בכבישים, אבל אליה וקוץ בה – העלות לנסיעה שכזאת, בתקופה ההיא, לא הייתה זמינה לכל אחד.
כבר היום, בזכות פיתוח רשת כבישים מסועפת, ופריסת תחבורה ציבורית רחבה, בדגש על הפריפריה, זמן ההגעה לתל אביב עומד על כשעתיים, ללא פקקים, ברכב פרטי ולא הרבה יותר מזה בתחבורה ציבורית, הזמינה ברוב שעות היום.
אגב, לנו תושבי הגולן ש”נהנים” עדיין מתשתיות פחות מפותחות, ישנם מספר פתרונות שיכולים להיות מיושמים מידית וללא עלות משמעותית, בכדי לייצר לנו אפשרות נסיעה חלקה, בעליות ובירידות לגולן וממנו. כדוגמה, אני מזמין אתכם לבחון את התקנה האוסרת לחלוטין על כלים כבדים את הנסיעה בשעות מסוימות בעורקי תחבורה עמוסים. לדעתי, ניתן, כבר מחר בבוקר, לסמן שניים או שלושה עורקי תחבורה מרכזיים בגולן, שהתנועה בהם לכלי רכב כבדים תוגבל בשעות העומס וכך, זמן ההגעה מהצירים המרכזיים לגולן ירד משמעותית בשעות הקריטיות.
אם מסתכלים על התכניות לעתיד הלא-רחוק, אפשר לראות כי מתוכנן שיפור משמעותי בכבישים ובתשתיות בין הפריפריה למרכז. כמו כן, אי אפשר להתעלם מהפיתוח המואץ בעולם הרכב, בדגש על העולם האוטונומי והבטיחות שנותנים אפשרות עתידית להעלאת מהירות הנסיעה בצורה משמעותית.
גודש
לפני עשרים שנה, בעקבות עלויות יקרות וחוסר במקום, החלו בעלי עסקים וחברות גדולות לצאת מהעיר תל אביב ולהתבסס בסביבותיה, ראו דוגמת הרצליה. ככל שחלפו השנים, הגודש התעצם עוד והכריח חברות לצאת עוד וכך ראינו בהתפתחות אזורי תעשייה רחוקים יותר ויותר מהמרכז, עד שבעשור האחרון, באר שבע ויוקנעם חוות פריחה מרשימה של תעשיה והיי טק. אין ספק שהקושי המרכזי בשינוע סחורות היה ונשאר מכשול גדול בהתפתחות הפריפריה. לכן, התעשייה המסורתית מתרכזת ליד נמלי ים, או אוויר, אך אולי ביום שתומצא שיטת הובלה חדשה וזולה, יהיה ניתן לייצר תעשייה מסורתית אמתית בפריפריה. אבל היום, כאשר מדברים על מחקר ופיתוח, היי-טק, מרחבי ניסוי ועוד, המקום המתאים ביותר, בעלויות נמוכות ביותר, הוא דווקא בפריפריה והדוגמאות של באר שבע ויוקנעם הן הטובות ביותר. אני מאמין שככל שיוקר המחיה והקרקע במרכז יעלו, כך עסקים “מנותקי מיקום”, שלא תלויים בהובלה, יוכלו לצאת יותר ויותר רחוק לפריפריה.
החלטות ממשלה
אני בטוח שרובכם צעקתם בפסקה הקודמת, שבלי תקצוב ומענקים ממשלתיים, המפעלים לא היו מגיעים ליוקנעם ולבאר שבע. תנו לי לתקן אתכם. אומנם המענקים הקדימו את התהליך, אך אין לי ספק, שבמוקדם או במאוחר, משיקולי עלות-תועלת, המפעלים יהיו צריכים את היציאה הזאת מהמרכז. אגב, זה די מקביל למשפחה, שצריכה לעשות שיקול כלכלי בין מגורים בשכירות יקרה ולעבוד מהבוקר עד הערב, בכדי לכסות את עלויות המחיה, לבין מעבר לפריפריה והנאה מעלויות המגורים הזולות יותר משמעותית מהמרכז.
עם המסקנה פתחתי, אבל ההשלכות שלה הן משמעותיות. אנו, תושבי הפריפריה הרחוקה, יכולים ליהנות מהשנים האחרונות של השקט, לפני שנהפוך להיות האזור החם במדינה.
שבת שלום.
