היא הבעלים של צימר יורט – אוהלים מונגוליים ממוזגים, שמאפשרים חווית לינה של קמפינג משודרג. רצה ב”רצי הגולן” ובעיקר – עו”סית עמוסה, בעיקר עכשיו, ראש צוות ומסייעת למפונים, מרכזת את אזור טבריה. האורחת שלנו לשבת היא מאיה בן שושן, מקלע אלון
קצת על עצמך
“מאיה בן שושן, בת 40. נשואה לכפיר, מורה בבית ספר התיכון ‘דנצינגר’, בקריית שמונה ואימא של אלון – 12, אלמוג – 10 וגפן – ארבע וחצי”.
איפה נולדת וגדלת?
“גדלתי בהרצליה ועברתי לצפון, בעקבות כפיר, לפני כ-16 שנים”.
מגורים
“אנחנו גרים בקלע אלון, מזה 10 שנים. כפיר ואני למדנו במכללת תל-חי ואנחנו אוהבים את חיינו בצפון, בפרט בצפון הגולן”.
עיסוק
“עובדת סוציאלית בעיריית קריית שמונה, כבר 12 שנה. כרגע, ראש צוות ומסייעת למפונים, מרכזת את אזור טבריה.
“בנוסף, כפיר ואני אוהבים מאוד לארח. מתוך האהבה הזאת, נולד העסק המשפחתי שלנו, צימר יורט – אוהלים מונגוליים ממוזגים, שמאפשרים חווית לינה של קמפינג משודרג. אנחנו מציינים שש שנים להקמת העסק שאנחנו אוהבים וגורם לנו סיפוק רב לארח אנשים אצלנו בגולן, בנוף היפה מול עמק החולה, שמשלב את הטבע והתיירות באופן הכי מדהים שיש”.
איך נראה יום שישי שלך?
“בימי שישי, אנחנו אוהבים לקחת את הזמן. בבוקר, עושה ספורט, מנסה להספיק קצת סידורים לפני הצהריים ואז אני בדרך כלל מבשלת. אני אוהבת לשים מוזיקה ולבשל כל פעם משהו חדש, בלי סגנון מסוים, פשוט מה שהילדים אוהבים ומבקשים.
“אחרי שאני מסיימת הכול, ודואגת שיהיה גם קינוח, כי אצלנו אין ארוחה בלי משהו מתוק בסוף… אני הולכת לנוח, אוהבת בשעות האלו לראות קצת טלוויזיה ולהתנתק מהעבודה והמרוץ של משך השבוע.
“הוריו של בעלי מפונים מקריית שמונה ואנחנו מתגעגעים לתקופות שהיינו מגיעים אליהם הביתה, לארוחות שישי ומבלים יחד.
“בימי שבת, אנחנו אוהבים לצאת לטייל בטבע, או לבקר חברים ומשפחה ולפעמים, אנחנו נוסעים בסופי שבוע לבקר את המשפחה בהרצליה ועושים סוף שבוע עירוני יותר”.
מה אוכלים בשבת?
“אחד המאכלים הכי אהובים אצלנו בארוחת שישי זה עוף ותפוחי אדמה בתנור, בתיבול סילאן, ערמונים ויין אדום.
הקינוח האהוב על כולם זה טורט שכבות עם קצפת, תותים וג’לי תות (מתכון של איילת, שכנה שלי)”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“במהלך השבוע, אני אוהבת לעשות ספורט. לאחרונה, הצטרפתי לקבוצת הריצה של ‘רצי רמת הגולן’ ואני משתדלת להשלים עוד שני אימונים בשבוע. כרגע, אני בשנה האחרונה של התואר השני שלי במכללת תל-חי, עבודה סוציאלית במסלול הנחיית קבוצות, אז רוב הזמן הפנוי שלי מוקדש למשימות בלימודים. במהלך השבוע, אנחנו בשגרה של בית, עבודה, לימודים וחוגים וסופי השבוע זה זמן משפחתי”.
איך השפיע עלייך המלחמה?
“מאז פרוץ המלחמה, אני עסוקה מאוד בעבודה, הרבה שעות נוספות ונסיעות לא שגרתיות, אבל אני מרגישה חיונית ולמרות העומסים, ממשיכה לעשות מה שאני יכולה.
ברמה האישית, בגלל אופי העבודות שלנו, כפיר ואני היינו מגיעים בשגרה הרבה מאוד לקריית שמונה – מעבודה, חדר כושר, קניות, ועד בילויים וסידורים אחרים. דבר אחד טוב שקרה הוא שהכרנו יותר את הגולן היפה שלנו. עכשיו הבן שלנו, אלון, מתאמן בחדר כושר בעין זיוון, אלמוג הצטרף לקבוצת כדורגל בגולן ואני מתאמנת בקבוצת הריצה, עם המאמן דוד, בקצרין. כך, לאט לאט, אנחנו מתרגלים ומכירים יותר אזור מהמם, שעד עכשיו לא נחשפנו אליו”.
מהו החלום שלך?
“אני חולמת שהשקט יחזור לכל הגבולות שלנו, שהצפון יחזור להיות מלא, בטוח ושקט ושפשוט נרגיש ביטחון ושגרה שוב”.
