מתוקף תפקידי כדודה שרופה, התייצבתי ביום שלישי, לצד אחותי וגיסי וליוויתי את האחייניות שלי ביום הראשון לשנת הלימודים. זיכרונות עלו
מאת: אלונה קוטלז'
אתן בטח חושבות שאחד בספטמבר לא נוגע למי שהיא לא אימא, ובכן, אתן טועות. נכון להיום, המצב המשפחתי שלי הוא רווקה + 2 אחייניות. אחת מהן עלתה לגן עירייה והשנייה לכיתה א'. לכן, מתוקף תפקידי כדודה שרופה, התייצבתי ביום שלישי, לצד אחותי וגיסי וליוויתי אותן ביומן הראשון.
אין ספק שהכניסה לבית הספר "גמלא" העלתה בי זיכרונות שהיו סגורים בקופסה מאובקת. אמנם בכיתה א'-ב' הייתי בחטיבה הצעירה ב"אפק" ובכיתה ג'-ה' ב"גמלא" הישן, אבל היו לי כמה שנים טובות ב"גמלא" החדש. אני מניחה שהוא כבר לא חדש כל כך, עבר יותר מעשור מאז למדתי בו. נראה כאילו דבר לא השתנה – אותן מורות ותיקות, אותו ריח במסדרונות, אותו ריקוד בטקס הפתיחה ואותן בעיות הגברה. ממש כאילו חזרתי לכיתה ו' וזו אני שמתחילה שנה חדשה בבית הספר.
100 במיתולוגיה יוונית
תמיד מעניין לראות איזו חוויה הכי זכורה לנו ממקום כלשהו. עכשיו, כשפתחתי את הקופסה, הזיכרונות פשוט גולשים החוצה. דברים שכבר הספקתי לשכוח, כמו זה שהתחריתי עם קבוצת האתלטיקה בהדיפת כדור ברזל ומרוץ שליחים. או שהיינו מתפלחות מהספרייה דרך החלון ויוצאות לחצר. אם אני זוכרת נכון, מישהי נפצעה פעם והיה הרבה דם. שם גם שרתי מול קהל בפעם הראשונה, אחרי שהעיפו אותי מחוג חלילית ואז גם מחוג מנדולינה ומצאתי את עצמי במקהלת בית הספר.
אני זוכרת שהייתי תלמידה מצטיינת, אהבתי ללמוד את כל המקצועות כמעט. אפילו הייתי בתוכנית מצטיינים, שבה שלוש פעמים בשבוע, הייתי נשארת עד שש בערב. זכורה לי במיוחד עבודה שהכנתי על המיתולוגיה היוונית. אני לא אשכח איך נהניתי לחקור ולקרוא, איך השקעתי בה וכמה שמחתי כשקיבלתי 100. אני חושבת ששמרתי אותה במשך שנתיים, עד שהייתי מוכנה להיפרד ממנה. הייתי גאה בה, זה מוזר?
אני חושבת שבסך הכול נהניתי, המסגרת החברתית תמיד עשתה לי טוב. אני בטוחה שהיו רגעים לא פשוטים, תמיד יש ובכל זאת היה נעים להתהלך במסדרונות המוכרים. לחזור לרגע לילדה שהייתי.
אסכם את פרץ הנוסטלגיה באיחולי שנת לימודים טובה ומוצלחת לכל התלמידות והתלמידים, ילדי הגנים והסטודנטים, למי שבתחילת הדרך ולמי שבסופה.
שבת שלום
