חוג ה"היוצרים בעט ובקול", המתקיים בקצרין כבר למעלה מ-20 שנה, ונאלץ להפסיק את מפגשיו (קורונה), חידש את הפעילות והפעם – בזום, בתקווה שהמפגש הבא כבר ייערך כרגיל בספרייה
ענת רגב רישין
קצת היסטוריה: במשך כ-20 שנה, ניהל את החוג יואב עפרון בנחישות, בחוכמה ובסבר פנים יפות. בסיומה של שנת תשע"ט, הוא החליט לפרוש מניהול החוג, בתקווה שהחוג ימשיך להתקיים בנתיב אותו הוא התווה והתנהל על פיו כל השנים. יואב יצר קשר אישי עם כל משתתף והביא לחוג יוצרים מקצרין, מרחבי הגולן, מהגליל – מראש פינה, יפתח, כפר הנשיא ואפילו ממקומות מרוחקים יותר כמו יישובי התענך ותל אביב.
במשך השנים, השתתפו בחוג משוררים, מספרי סיפורים וחידודים, זמרים, נגנים, צלמים, שחקנים ועוד. ריבוי המשתתפים יצר גיוון ועניין. המפגשים התקיימו בספריית קצרין אחת לחודש, בימי רביעי. לעתים, התקיימו מפגשים מיוחדים בביתו של אחד המשתתפים וכללו חגיגה קולינרית.
מאז פרישתו של יואב, אנו מנסים להיאחז בקרנות המזבח ולהמשיך במפעלו החשוב כל כך. קיימנו מספר פגישות של צוות מוביל בספרייה והחלטנו לשנות מעט את הפורמט ולקבוע נושא לכל מפגש ולפעמים, להעניק לאחד המשתתפים זמן רב יותר. כן החלטנו לקיים מפגשים מיוחדים עם מנחה, או יוצר מבחוץ.
אכן, קיימנו מפגש אחד, בראשית השנה, בנושא "נופים", עם מספר משתתפים קטן אמנם, אבל באווירה נעימה וחמה. לצערי, לא יכולנו להמשיך במפגשים בפברואר, מרץ ואפריל, בשל התפשטות נגיף הקורונה. משום כך, הזמנתי את כל המשתתפים למפגש זום מיוחד בחודש מאי בנושא "החיים בצל הקורונה ובמיוחד בגיל השלישי". ההיענות הייתה יפה והמפגש נמשך כשעה וחצי.
אבירם אור איתן פתח את המפגש וריגש אותנו עד דמעות בשיריו הרגישים והנוגעים ללב. ליא וינר שרה שיר באיטלקית, כאות הזדהות עם חבריה בארצם מוכת הקורונה, בני נפתלי קרא שיר מקסים ונצחי של המשורר יוסי גמזו ז"ל
אבירם אור איתן פתח את המפגש וריגש אותנו עד דמעות בשיריו הרגישים והנוגעים ללב. ליא וינר שרה שיר באיטלקית, כאות הזדהות עם חבריה בארצם מוכת הקורונה, בני נפתלי קרא שיר מקסים ונצחי של המשורר יוסי גמזו ז"ל, שהשתתף בחוג בכל תקופת שהותו בקצרין, אבי רוזנקרנץ קרא מכתב של בנו הרופא, העובד יומם ולילה בהצלת חולים, לאה אפשטיין קראה שירים באנגלית שנכתבו מעומק לבה ואורי גנני ודניאל הוסיפו מפרי עטם וריגשו את כולנו.
לבסוף, תמי, מנהלת ספריית קצרין, העשירה אותנו בשירי ילדים העוסקים בנושא הבדידות. אני פתחתי וחתמתי את המפגש עם מספר שירים שכתבתי בימי הבידוד האין-סופיים. המפגש השאיר בכולנו טעם של עוד וכולנו מקווים שהמפגש של החודש הבא יתנהל, כמו בעבר, בספרייה.
נשמח מאוד שיוצרים נוספים מכל הצפון יצטרפו לחוג, אפשר לשלוח הודעה או לצלצל לענת – 052-4770636.
לסיום, אני מצרפת שיר של אבירם אור איתן שנקרא אף הוא: "אור איתן".
אור איתן
בין הכעס לשנאה,
בין העצב לקנאה,
עוד יש סיכוי שאור ישטוף את העולם.
בין מלחמה למחלה,
בין הפחד לאימה,
עוד יש סיכוי שאור ישטוף את העולם.
זה הניצוץ שיחבר ביני ובינך ובין אחר.
אותו חיוך של טוב עוד לא נעלם
וכשיגיע בלי מילה ממש כמו בהתחלה
אותו חיבוק של חום יעטוף שוב את כולם.
בין התמכרות להדחקה,
בין השתיקה לצעקה,
עוד יש סיכוי שאור ישטוף את העולם.
בין הכאב לשיגעון,
בין הייאוש לכישלון,
עוד יש סיכוי שאור ישטוף את העולם.
זה הניצוץ שיחבר ביני , בינך ובין אחר.
אותו חיוך של טוב ייגע שוב בכולם
כשיגיע בלי מילה ממש כמו בהתחלה.
אותו חיבוק של חום עדיין פה קיים.
גם אם אין עכשיו בשמים כוכב
לא מאוחר לצאת למרחב.
נאיר את החושך, נדליק נר קטן
כי ביחד כולנו אור איתן.
