עירית ואגנר, מעין זיוון, הייתה האישה הראשונה בקיבוץ שיצאה לעבוד בחקלאות, לפני 31 שנה. יוצאים לפני הזריחה, הריח מטריף וצריך הרבה, אבל הרבה, סבלנות. עוד מעט היא פורשת לטיפול בקערות טיבטיות. מה הקשר? יש
רגע לפני חג השבועות, המכונה גם חג מתן תורה וחג הקציר והביכורים, המשלב רוח וחומר ואדמה, יצאתי לפגוש את חלוצת ה–חלקאיות של מטעי עין זיוון, עירית ואגנר, שלאחר 31 שנים כחקלאית, בחודשים הקרובים, היא תפרוש מעבודתה במטע ותמשיך לעסוק בתחום האהוב עליה כבר עשור – טיפול בקערות טיבטיות.
אנחנו נפגשות במטעי התפוח של עין זיוון. המראה שלה מסקרן אותי ואני מיד מסתערת עליה עם שאלות ומגלה שבאוגוסט היא תחגוג 60, אבל במקרה שלה, האנרגיות משדרות נעורים. עם תיק כלי עבודה מעור, התלוי לה על הכתף ורעמת תלתלים בלונדיניים מתבדרת ברוח, היא נראתה לי לגמרי אישה של טבע, שמתאימה לפרסומת לקטיף דובדבנים במטע השכן.
לעין זיוון, היא הגיע מקריית ביאליק, כנח“לאית צעירה בת 18. בקיבוץ היא הכירה את גיל, שהיה גם הוא נח“לאי. הם היו לבני זוג ובהמשך, נישאו והפכו הורים לשלושה ילדים, שתי בנות ובן. בר הבכורה גל השנייה ושי הצעיר.
גיל עובד כיום בהנהלת החשבונות, בקיבוץ. עירית עבדה במשך השנים בענפים השונים בתוך הקיבוץ. כשלפני מעל 30 שנה, הקיבוץ התחיל להניע מהלך לקראת הפרטה, היא הבינה שגם היא רוצה לעשות שינוי.
עירית: “החלטתי שאני רוצה לצאת לעבוד במטעים. התאהבתי ביציאה לעבודה לפני הזריחה, בשקט של הטבע, בחיבור לאדמה ולמה שהיא מספקת לנו. הריח של האדמה והמטעים הוא ריח משכר ומאוד התחברתי אליו ולנופים המשתנים. היציאה בבוקר לעבודה הפכה בעבורי לחוויה טובה שנמשכה 30 שנה.
“הייתי בן הנשים הראשונות שיצאו לעבוד בחקלאות במשק והאמת היא שבהתחלה לא ממש ידעו במה לתת לי לעבוד. הייתי חותכת ענפים ועוד כל מיני עבודות שצצו ולא היה מי שיעשה. לאט לאט, הגעתי לצוות ההרכבות, שם היה לי חיבור ממש וזה היה תחום שהתאים לי בול. היום, אני אחראית על ההרכבות“.
עירית מדגימה לי את פעולת ההרכבה: כשהעץ כבר גדול חותכים לו את הענפים באלכסון, יוצרים עם סכין חתך ומחברים ענפים דקים של העץ מהסוג שרוצים להרכיב ומחזקים בעזרת סרט הדבקה ייחודי. תוך שנה, העץ מניב פרי חדש ואחר.
“זה מרתק ומקסים לראות את התוצר“, היא משתפת אותי בהתלהבות, “שנה שלמה אנחנו מחכים במתח לראות שההרכבה הצליחה“.
יש לה את זה בנשמה
אי אפשר להיפגש עם חקלאית במטע בלי לקבל סיור מודרך. למזלי, בדיוק התחילה עונת קטיף הדובדבנים והעצים שופעים פרי אדום שטעמו משכר. על הדרך, אנחנו עוצרים בחלקת תותי העץ ונהנות מהמתיקות של התותים. אנחנו עוצרות רגע להציץ בחאן עין זיוון, שבדיוק עובר שיפוץ ופוגשות באלכס קודיש מנהל המטעים המיתולוגי של עין זיוון ולא יכולתי שלא לשאול אותו מהו סוד הקסם של עירית כחקלאית. הוא עונה לי בלי לחשוב:
“כדי לעבוד בחקלאות, צריך שתהיה לך אהבה, אופי, שמחה וחוזק נפשי. חקלאות זה המקצוע הכי חשוב לנו בגולן. אנחנו משוועים לנשים כמו עירית, שיש להן את זה בנשמה. עירית גם פתחה את השער לנשים נוספות. צריך להבין שבחקלאות, בכלל ובמטעים, בפרט לא הכול מסתדר מהיום למחר. לא רואים תוצאות מהירות. זו בעצם הצלחה משנה לשנה.
היתרון הגדול של נשים הוא שיש להן סבלנות ואורך רוח ורגישות. הן מכילות ושקופות ובעלות אמונה וככה, בסבלנות, הן מחכות לראות את הפירות בשנה הבאה. אנחנו היינו רוצים לראות אצלנו דור חדש של חקלאיות מהזן שלה“
יום העבודה של חקלאי מתחיל לפני עלות השחר. עירית אוהבת לפתוח אותו עם הרדיו ובהמשך, עם מוזיקה טובה. היא גם מוצאת לעצמה זמן למדיטציה טובה בטבע, כשהציפורים מצייצות והרוח מנענעת את הענפים המשרשים. זו נעימה מרגיעה בעלת ערך רב.
לעורר את הריפוי
כמעט עשור, שבמקביל לעבודתה במטע היא גם מטפלת הוליסטית. ביום שתיפרד מעבודתה בחקלאות, היא מתכננת להפוך את הטיפול בקערות הטיבטיות לעיסוק העיקרי, היא מרגישה שזו השליחות שלה מעכשיו.
איך הגעת לקערות הטיבטיות?
עירית: “זה התחיל במקרה. המורה שלי ליוגה הציע לי לבוא אתה לקורס לקערות טיבטיות. לא הכרתי את זה, אבל כשגיליתי אותן, נפתח בפניי עולם. משהו בתוכי נפתח, הפכתי רגישה יותר ומכילה והתחלתי לטפל בעצמי. הרגשתי שזה לא מספיק תחום אחד והמשכתי ללמוד, עוצמת הרכות, עיסוי, נגיעות שיאצו וכל הזמן אני מעשירה לעצמי את עולם הטיפול ומרחיבה כלים.
“הטיפול הפך בעבורי ממש חלום. זה כלי של נתינה מהלב. אנשים יוצאים בהתלהבות ומופתעים איך הם לא הכירו את הקערות וכמה הטיפול עשה להם טוב. ממש לאחרונה, היו אצלי זוג בטיפול. הגבר היה מאוד סקפטי. כשיצאו מהטיפול, הוא סיפר לי בדמעות שהוא אלמן כבר שנה וחצי ומאוד רצה לחלום על אשתו. בטיפול, הוא סוף סוף חלם עליה ודיבר אתה. זה היה מאוד מאוד מרגש“.
ספרי מעט על הסיפור של הקערות הטיבטיות?
“הקערות הטיבטיות הן כלי נגינה עתיקים, שמקורם בטיבט. הקערה מפיקה צלילים ייחודיים, בהתאם לגודלה וסוג המתכת, ממנה היא עשויה. הצלילים המופקים מהקערות הנם צלילים עמוקים ועוצמתיים, החודרים ומקיפים את גופנו, לאורכו ולרוחבו. תוך כדי שחרור והרפיה, בעזרת הצלילים, הרטט והוויברציות, אנו יכולים לפתוח חסימות אנרגטיות, לשחרר רגשות ומתחים מודחקים, לשחרר רעלנים, תחושות ורגשות ולאפשר רגיעה. נוכל לחזק את המערכת החיסונית ולאפשר ריפוי של מחלות ויצירת הרמוניה, בגופנו ובחיינו. לעורר את הריפוי“.
את מוצאת חיבור בין העיסוק בחקלאות לטיפול ההולסטי?
“בוודאי. האדם והאדמה והרוח, יש ביניהם חיבור ישיר. גם בטבע יש מנגינות אין–סופיות שמחברות אותנו לאדמה ויש בו הרבה נקודות של רוגע וריפוי וזה מתחבר לי ממש“.
רגע לפני שאני נפרדת מעירית ודואגת מה יהיה כשתפרוש מהמטע, היא מרגיעה אותי שיש לך תכניות לטייל בעולם, ימי ראשון שלה מוקדשים לביקור הורים, לבילויים וטיולים עם אימא שלה ובעיקר, היא רוצה לטפל יותר. אנחנו קוטפות לנו כמה דובדבנים מהעץ, יושבות לנו בפינה מוצלת, נהנות מהטעם הנפלא וממזג האוויר המעולה ועירית מסכמת שהעונה הזאת, רגע לפני שבועות, כשצבעי הטבע מתחלפים, הירוק הופך צהוב, החיטה נקצרת, העצים עטופים בעלים ירוקים והדובדבנים ופירות היער צובעים את המטע בכתמי אדום, היא מהעונות האהובות עליה ביותר.
