בזמן המאבק על הגולן, היו שוחרי טוב שהציעו לחכור מסוריה את השטח ל-50 שנה, ל-100 שנה. התנגדנו לזה בכל תוקף. הוויתור הכי קטן הוא תחילתה של ההידרדרות

בשנות ה-90', בתקופת המאבק על הגולן, עלו מצד אישים שונים רעיונות לחכירת הגולן מידי הסורים ל-50 או 100 שנה. יש לציין, שהרעיונות הללו באו מבעלי רצון טוב, אנשים שניסו למנוע בכך את הנסיגה מהגולן. אנו, ועד יישובי הגולן, שללנו מכל וכל את הרעיונות הללו. לא היינו מוכנים להתפשר על פחות מהריבונות הישראלית המלאה על כל הגולן.

את האסטרטגיה הזאת הגדרנו – "הבזנט". במשיכת חבל, האיש הכבד ביותר ניצב אחרון בקבוצה ומכונה "עוגן" או "בזנט"; בשעת קושי, הוא נועץ את רגליו בקרקע ומתחפר. הוא יודע שכל נסיגה שלו, גם של צעד קטן, היא נסיגה גם של זה שלפניו וכך הלאה, של כל הקבוצה.

אנו ידענו, שאם נמצמץ וניתן לגיטימציה לפשרה כלשהי, מי שנמצא צעד אחד אחרינו, ילך צעד אחד אחורה וכן הלאה. הבנו את תפקידנו.

אך יותר משהייתה זו אסטרטגיה של מאבק, זו האידאולוגיה שלנו, זו האמונה שלנו. הגולן שלנו. כולו. איננו מוותרים על אף שעל בשטח ואיננו מוכנים לכל סדק בריבונות. מדינה אינה חוכרת מן האויב שטח השייך לה, שהוא בריבונותה, שהוא מיושב בידי אזרחיה, שהוא חיוני לקיומה ולביטחונה.

כמובן שכל הרעיונות ה"יצירתיים" של חכירה ורעיונות נוספים מסוג זה, לא היו ריאליים. אך נדמיין לרגע, שהיה להם פרטנר בצד השני והיינו חותמים על הסכם מסוג זה. לאן זה היה מוביל אותנו?

את הסדר השלום עם ירדן, אני זוכר כאילו נחתם בשבוע שעבר. אבל חלפו 24 שנים. ובעוד שנה, ימלאו לו 25 שנים. כן, מסתבר ש-25 שנים הן תקופה שחולפת. חולפת כהרף עין. גם 50 שנה. גם מאה. בהסכמים כאלה, השעון מתקתק

הזמן טס

השבוע קיבלנו את התשובה.

הדרישה הירדנית לבטל את ההסדרים המיוחדים הנוגעים לשטחים החקלאיים, בערבה ובאזור נהריים, נובעת בעיקר מכך שחלפו 24 שנים ובתום השנה ה-25, יפוג תוקפם של ההסדרים. נכון, רוח הסכם השלום נתנה לנו סיבות להאמין שההסדר הזה הוא לנצח. שההתניה של ה-25 שנים היא אות מתה. זאת הייתה אשליה. מוזר, אבל מסתבר שגם האותיות הקטנות, שלעתים אנו נוטים להתעלם מהן, צצות בבוא יומן.

את הסדר השלום עם ירדן, אני זוכר כאילו נחתם בשבוע שעבר. אבל חלפו 24 שנים. ובעוד שנה, ימלאו לו 25 שנים. כן, מסתבר ש-25 שנים הן תקופה שחולפת. חולפת כהרף עין. גם 50 שנה. גם מאה. בהסכמים כאלה, השעון מתקתק ומדי יום, מתקרב ביום נוסף תאריך התפוגה שלהם. זו חכמה קטנה למשכן את עתיד ילדינו ונכדינו, העיקר שירווח לנו עכשיו.

אני מקווה שהממשלה תנהל מו"מ נמרץ ונוקשה למניעת אסונם של חקלאי הערבה ועמק הירדן. יש לישראל הרבה מנופי לחץ על ירדן ולירדן יש הרבה מה להפסיד, אם תפגע בישראל. גם אנחנו יכולים להסתפק אך ורק במה שמחייבות אותנו האותיות הקטנות של הסכם השלום ויש לנו לא מעט שיברים שביכולתנו לסגור.

אך את הלקח, כדאי שנלמד ונפיק.