חלקנו עסוקים בחיפוש אחר האושר, אחרים לא באמת מתעמקים בו. אני? אוספת רגעים יפים, מסתכלת לשמים, ומודה לה‘ על כל הטוב והחסד. השבוע היה “יום האושר” הבין–לאומי
השבוע, ביום ראשון, ה-20 במרץ, חל יום האושר הבין–לאומי. האמת היא שאף פעם לא שמעתי שיש יום כזה. שמעתי על “יום האישה“, “יום האהבה“, “יום המשפחה“, “יום הקפה“, “יום האחדות“, “יום הפסטה” ועוד כל מיני ימים כאלה ואחרים, אבל “יום האושר” היה חדש לי. הופתעתי לגלות שמי שקבע את היום הזה היה ארגון האו“ם ואפילו יש החלטה, מספר66/281, שהתקבלה בשנת 2013, שביום הזה מזמינים את כל המדינות המשתייכות לארגון, וגם מחוצה לו, לקיים פעילות להגברת המודעות לאושר.
האמת, זה נושא חשוב. כולנו מאחלים אחד לשני אושר ועושר. חלקנו עסוקים בחיפוש אחר האושר, אחרים לא באמת מתעמקים בו. מחקרים מגלים כי המדד לאושר נקבע 50% על ידי גנטיקה ו-50% תלויים בסביבה ובהחלטות של אדם עצמו להיות מאושר. מעניין לגלות שמדינת ישראל נמצאת במקום ה-11 במדד האושר העולמי.
מה זה בכלל אושר? בוויקיפדיה, כתוב שאושר הוא כינוי לרגש חיובי הקשור בשמחה, הנאה, וסיפוק. אני אומרת שההחלטה להיות מאושרים תלויה רק בנו. היא אומנם דורשת מאמץ ומחויבות, אבל היא לגמרי החלטה מודעת ובחירה להיות מאושר. האושר שלנו לא נובע ממה שיש לנו בחומר, אלא ממה שאנחנו עושים בחיים שלנו. אני משתדלת למלא את חיי ברגעים קטנים של אושר, שהופכים את החיים ליפים יותר, טובים יותר ושמחים יותר.
תרומה וחסד
יצא ככה, שביום האושר, יצאתי עם חברותי לקבוצת “golady” – נשים שעושות תיירות, לבוקר של העצמה נשית, בכפר סאלד. האמת היא שאני כבר לא ממש עושה תיירות, אבל נפשי נקשרה בקבוצה הזאת, שמלאת אנרגיות חיוביות והמפגשים עם בנות הקבוצה מוסיפים לי רגעים של אושר.
בלי שאף אחד שומע, שרה המארחת שלנו חצתה את גיל 60 וחמסה–חמסה בלי עין הרע היא אנרגיה מהלכת, מופת ודוגמה. נוסף לכל זה, היא קורעת מצחוק בסיפוריה על החיים, הילדים, הבעל והחמות
את הבוקר של יום ראשון, “יום האושר“, פתחנו בביתה של הסטנדאפיסטית–שחקנית–אמנית הגלילית, שרה שמיר, שבעקבות הקורונה, הסבה את מרפסת ביתה לאירוח. היא ציירה על הדֶק בצבעוניות מרהיבה ופתחה את ביתה המעוצב והמיוחד לקבוצות. התכבדנו בארוחת בוקר ביתית וכיפית עם ריבות ממרחים וסלטים מעשה ידיה ואפילו קיגל ירושלמי משובח היה שם ועוגות שמרים ומרציפן והכול בכלים צבעוניים ובחן מיוחד. בלי שאף אחד שומע, שרה המארחת שלנו חצתה את גיל 60 וחמסה–חמסה בלי עין הרע היא אנרגיה מהלכת, מופת ודוגמה. נוסף לכל זה, היא קורעת מצחוק בסיפוריה על החיים, הילדים, הבעל והחמות.
המשך הבוקר הוקדש להוקרה לנשים צפוניות שעוסקות בחסד ותרומה לחברה. מסתבר שתרומה לקהילה ועשיית חסד הן מרכיב משמעותי לאושר פנימי, אז הלב התרחב לשמוע על יו“ר “יד לבנים“, בצפת, שהיא אשת חסד רבת–פעלים; על וטרינרית, שמצילה חיות בר בהתנדבות; סטודנטית, שהקימה מיזם ארוחות וסיוע לקשישים; שתי נשים, שהקימו מערך סיוע ותרומות לקשישים ונזקקים ואישה אמיצה, שהחלימה מסרטן והקימה מקום למחלימים. בכלל, בנות הקבוצה שלנו הן נשים מלאות עוצמה, נדיבות, תרומה ואהבה לחברה.
אוסף של רגעים יפים
את הבוקר, חתמנו בסדנת אושר וקלפים, שהעבירה לנו הילה. תוך כדי הסדנה, כל אחת מאתנו בחרה קלף עם תמונה של הנעל שהכי מאפיינת את האושר שלה. אחת מרגישה מאושרת על עקב, אחרת מאושרת עם נעלי בית, מישהי מאושרת כשהיא בנעלי ספורט ואני בחרתי לי נעל אדומה ונוחה, שמאפיינת את האושר שלי, בנוחות ובצבעוניות שעושה לי טוב.
אז מה עושה אותי מאושרת? חשבתי לעצמי, בסיומו של אותו יום. קשה לי להגדיר משהו ספציפי. האושר שלי הוא אוסף של רגעים יפים, של משפחה, ילדים, זוגיות, שקיעות, ים, שמש זורחת, שירים, התרגשויות, הנאות, חלומות שמתגשמים, הפוך טוב בבית קפה, עשייה, יצירה, עבודה שמרגישה שליחות, הישגים קטנים, חיזוקים, מילים טובות, מחמאות. בעצם, כשאני מסתכלת על חיי, למרות האתגרים והקשיים, אני מוצאת את הרגעים האלה שאני חושבת על כל הטוב שיש לי, על האנשים שמקיפים אותי, על משפחתי ואהוביי וחבריי, חושבת על ההצלחות וההישגים, על בריאות הגוף והנפש, על חוויות קטנות וגדולות, מסתכלת לשמים, מחייכת לעצמי ומודה לה‘ על כל הטוב והחסד ומרגישה גלים חזקים של אושר שמציפים אותי מדי יום.
