היא הייתה מורה לקולנוע ועסקה גם בתרפיה בצילום. כשנתקעה בלי שמלה לברית של התינוק שלה, החליטה להקים את "גמלא" – בוטיק נשי בגולן, שנפתח השבוע. האורחת שלנו לשבת היא גילי מלאכי, מנוב
קצת על עצמך
"גילי מלאכי, השבת חוגגת יום הולדת 38. נשואה לדוד ואימא לארבעה מתוקים".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי וגדלתי בנוה דקלים, שבגוש קטיף, גרתי שם עד סוף כיתה י"ב. גדלתי בין דיונות של חול וים, אווירה קהילתית, משפחתית, בהחלט ילדות חלומית, עד ההתנתקות".
מגורים
"מושב נוב. גרנו במושב שובה שבעוטף, כמעט עשור. בשנה שעברה, ממש לפני החגים, עברנו לגולן בעקבות חלום ישן של דוד וחיפוש אחר מקום עם קצב רגוע לחיים. בנוב, והתקבלנו במאור פנים מאנשי המקום המקסימים ואנחנו מרגישים ממש השגחה פרטית שנחסך מאתנו השבעה באוקטובר בעוטף".
עיסוק
"'גמלא' – בוטיק נשי בגולן, שייפָּתח השבוע במושב נוב. שיפצנו מבנה ישן והפכנו אותו למואר, רחב ומזמין. חנות בגדים עם מגוון רחב של סגנונות ומידות. מעצבות מוכרות וכאלה שפחות ובהמשך, יש לי חלום להפוך את המקום גם למרחב נשי של סדנאות, ירידים לפני חגים ועוד".
מאיפה הרעיון?
"הרעיון לבוטיק בגדים עלה אצלי כמה פעמים, קודם כול מתוך צורך אישי שלי. בקיץ, ילדתי ורציתי להתחדש בשמלה יפה לברית ולא היה לי איפה. אני אוהבת לראות את הגזרה, הצבע, הבדים ולכן אונליין לא היה מענה טוב עבורי וגם לא היה מספיק להגיע עד הברית. שאלתי חברות שגרות כאן שנים איפה הן קונות בגדים. והן אמרו שכשיש אירועים, או לחגים, הן נוסעות עד למרכז כדי לחפש. אז צריך לתכנן מראש הרבה זמן, לקחת יום חופש, לצאת עם הילדים וזה קצת מסובך.
"כשנתקעתי בעצמי עם חיפוש בגד לברית, הבנתי שיש פה צורך והחלטתי שאני רוצה להקים עסק שייתן מענה. מעבר לכך, תמיד אהבתי אופנה ולהתאים בין פריטים. כשאחיות, או חברות שלי צריכות בגדים, הן מתקשרות לתאם אתי יום טיול בדיזנגוף, או בירושלים, כדי לסדר להן קולקציה שלמה וחדשה לעונה.
"בהתחלה, מאוד חששתי לקפוץ למים העמוקים ולהקים משהו גדול. אבל כמו שאומרים… מאחורי כל אישה עומד גבר. אז באמת דוד שאל אותי 'אם אני מוצא לך מקום, את עושה את זה?' אמרתי כן ולא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר והנה, השבוע, תתקיים הפתיחה".
מה עשית קודם?
"עד שעברנו לגולן, הייתי הרבה שנים מורה לקולנוע, הגשתי לפרויקט גמר לבגרות והתעסקנו בהפקה ויצירה. בנוסף, התעסקתי גם בתרפיה בצילום, באופן פרטני וקבוצתי. תחומים שמאוד אהבתי ובטוחה שעוד אמשיך להתעסק בהם בהמשך".
איך נראה יום שישי שלך?
"אני אוהבת לבשל ולתקתק את הבית בבוקר וכשהילדים מסיימים מסגרות, לצאת לטייל. מאז שעברנו לגולן, אנחנו משתדלים להכיר בימי שישי עוד מקומות חדשים באזור וכמובן מנצלים גם את הקרבה לכנרת לקפיצה עם הילדים".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"הכיף שלי הוא ערב שבת, כשכולם מגיעים רעבים ומתפנקים על חלות חמות, או לחם מחמצת, תוצרת בית, עם שפע סלטים ביתיים, מבושלים וחיים ובדרך כלל, גם מרק עם קוסקוס.
"אנחנו טבעונים. אני משתדלת לגוון ולהכין מנות מושקעות ושוות לכבוד שבת, שמבוססות על קטניות וירקות, כדי שגם אם יש אורחים, לא ירגישו בהבדל בהיצע, בשפע ובטעמים. אני מאוד אוהבת שהשולחן יפה לכבוד שבת ואני דואגת תמיד לשים מפיות ואביזרים שיקשטו את השולחן".
זיכרון ילדות משבת
"אני זוכרת שבכל שבת, אבא שלי היה חוזר מהתפילה עם חיילים שהצטרפו לארוחה, תמיד אימא שלי הייתה עורכת עוד מקום בשולחן. גרנו באזור של בסיסים צבאיים והיה נהוג לחלק את החיילים בין המשפחות ולפנק אותם לכבוד שבת. כילדים, תמיד התרגשנו לקראת האורחים".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"הזמן עם המשפחה והילדים. אני מאוד אוהבת אורחים. אנחנו מגיעים ממשפחות גדולות, ככה שכמעט תמיד יש אורחים שמגיעים לשבת, אחים שלנו, או חברים, או שאנחנו אוכלים עם חברים מהמושב".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"בעיקר ספרי ילדים. בשבת, יש את הזמן לשבת עם הקטנים בלי הלחץ של היום-יום ולספר סיפור אחרי סיפור אחרי סיפור. יש לי אהבה מיוחדת לספרי ילדים,, עוד מילדות, כשאימא שלי הייתה מקריאה לנו בלי סוף. בתואר הראשון, למדתי ספרות ילדים, כחוג נוסף ואפילו כתבתי ספר ילדים אחד, על המלחמה, שעדיין לא הוצאתי לאור. אולי זה יהיה הפרויקט הבא שלי".
עם מי היית רוצה לשבת לשולחן שבת?
"מאוד מתגעגעת לסבתא שלי, שנפטרה לפני שנה והייתי שמחה לשבת אתה שוב כמו בעבר. הרבה מהחלומות שלי בחיים הם בזכותה. בתור ניצולת שואה, תמיד דחפה אותנו לעשות, להתקדם, לחיות בשמחה, להצליח. תמיד אמרה שזה הניצחון שלה, ההמשכיות שלנו בראש מורם. לסבתא היה חוש אופנתי מיוחד ותמיד השקיעה בעצמה. בוטיק הבגדים שאני פותחת הוא לכבודה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"אין לי המון זמן כרגע לפנאי, כי הילדים קטנים, אבל אני דואגת להשקיע בעצמי ולמצוא רגעים קטנים של נחת, שכוללים גלידה, או שוקולד איכותיים, מפגש טוב, או איזה ערב כיפי עם חברות".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"המלחמה פוגשת אותי בהמון נקודות בחיי. עזבנו את העוטף רגע-לפנֵי. אני מזהה כל שם של יישוב או כביש שמדברים עליו. המלחמה על חבל ארץ שגדלתי בו. מילואים בלי סוף. חברים יקרים שאיבדנו, חטופים שקשה להכיל את הסיפור הזה שעדיין לא נגמר ושובר את הלב בכל יום מחדש. אח של חבר קרוב שנחטף והתרגשנו מאוד כשחזר. בתחילת המלחמה, הייתי ממש בחוסר תפקוד והמון עצבות, אבל ברוך השם, החיים ממשיכים, נולד לנו בקיץ בן מתוק, שממחיש כמה החיים חזקים מהכול".
מהו המוטו שלך בחיים?
"להשקיע בדברים קטנים שגורמים לנו טוב, לשמוח בשפע ובמה שיש לנו ולזכור להודות על זה כל הזמן".
מהו החלום שלך?
"להרחיב עוד את המשפחה, לבנות בית חמוד בלי להשתעבד ליוקר המחיה, לחיות חיים פשוטים ושמחים".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את הקצב הרגוע של החיים. יש פה משהו אחר במקצב החיים. תמיד הייתי מגיעה לגולן בקיץ ועכשיו אני מתפעלת מהיופי של החורף פה, גומעת את הנופים, הירוק והמים בכל מקום. הכול פשוט מהמם כל כך".
מה את מאחלת לעצמך?
"מאחלת לנו, כמשפחה, ולכל עם ישראל, שנדע ימים טובים, שנחיה ברוגע בארץ היפה הזאת, שנדע להנות מהיום-יום ולשמוח מהדברים הקטנים. שנזכה שהחטופים יחזרו במהרה בריאים בנפש ובגוף והנרצחים לקבורה ראויה והחיילים הגיבורים יחזרו בשלום למשפחותיהם".
