מאור ועקנין התמחה בגילוף עץ ורצה להעביר את זה הלאה. חשב: חוגים. הגולן: מרחקים גדולים בין היישובים. חשב: קרוואן. הגולן: נראה אותך. אז הוא התארגן על קרוואן, עם 7 עמדות עבודה ועכשיו, כל הגולן רואה
אם יצא לכם לראות בכבישי הגולן קרוואן מיוחד וצבעוני, זה מוכרח להיות הקרוואן של מאור, שבהחלט מומלץ לראות ולהכיר גם מבפנים.
מאור ועקנין, בן 33, נשוי לשנהב ואבא לשני בנים, אורי ואריאל. מאור ומשפחתו הגיעו ליונתן לפני שלוש שנים, כדי למצוא שלווה. לפני המעבר, הוא ואשתו עסקו בתחום של נוער בסיכון. הם ניהלו משפחתון של משרד הרווחה ובו היו 12 ילדים. רוב הילדים היו במצב של פוסט-אשפוז ונזקקו לליווי מקצועי ואישי. לאחר ששני הילדים נולדו בזמן ניהול המשפחתון, הם הבינו שהם זקוקים גם לזמן פרטי של התמקדות בילדים ולקצת שקט.
שנהב עובדת בתור מורה לאנגלית בבית ספר “מעיינות” ומאור פתח עסק ללימוד גילוף בעץ.
מתי התחלת לגלף בעץ וכיצד זה בעצם הפך למקצוע?
מאור: “התחלתי לגלף כתחביב, בגיל 18. התעניינתי בפיסול בעץ והכנתי בתי מזוזות. על מנת להתמקצע, לקחתי קורסים. למדתי גם ברוסיה ובאנגליה וכך התפתחתי וצמחתי והפכתי את התחביב למקצוע.
“ב-15 שנים האחרונות, אני מתמחה בגילוף בעץ ורציתי להפוך את זה למקצוע וללמד אנשים. ישבתי בבית וחשבתי מה אני רוצה לעשות בחיים והבנתי שיש לי שתי דרכים לעשות מה שאני אוהב. לגלף עם עצמי, או להעביר הלאה ולהגיד ל’דור הסמארטפונים’ לעשות יותר מאשר לגולל.
“החוגים לילדים הם שנתִיים ולמבוגרים – שלושה חודשים. התלמידים לומדים לפסל ב’תמונה’. הם למעשה לוקחים פיסת עץ ומקלפים את השאריות וכך מבליטים בעצם את מה שבוחרים ויוצרים תמונה תלת-ממדית מעץ”
“אני רוצה לחנך דור חדש, שיידע מה זה לעבוד עם הידיים ולהוציא מהעץ יצירה ולראות מעבר למה שיש עכשיו. שיהיה להם סיפוק, שלקחו חתיכת עץ שהפכה ל’תמונה’, למשהו מוחשי שהם יצרו. אנשים רגילים היום שהכול מהיר ופה צריך התמדה וסבלנות.
“בגולן יש יישובים קטנים, עם מרחקים גדולים אחד מהשני וזה מורכב מאוד לאגד את כולם למקום אחד. חיפשתי לעשות זאת באופן יצירתי ולהגיע לכולם. הבנתי שעל מנת להגיע לכולם, אני צריך לפתוח חוגים ביישובים עצמם. בניתי קרוואן שמכיל שבע עמדות עבודה. הצלחתי ליצור בקרוואן תחושת שקט ואינטימיות מוצלחת, במקביל למקומות עבודה נוחים ומאובזרים. את הקרוואן, אני משנע מיישוב ליישוב וכך מצליח להנגיש את החוגים שלי לכל דורש.
“כרגע, לומדים אצלי מכיתה ג’ ועד גיל 84. החוג נלמד לפי קבוצות גיל, מכיתה ג’ ומעלה. יש קבוצות ילדים, נוער ומבוגרים”.
ביניים: לפסל ב”תמונה”
מה בעצם לומדים בחוגים?
מאור: “החוגים לילדים הם שנתִיים ולמבוגרים – שלושה חודשים. התלמידים לומדים לפסל ב’תמונה’. הם למעשה לוקחים פיסת עץ ומקלפים את השאריות וכך מבליטים בעצם את מה שבוחרים ויוצרים תמונה תלת-ממדית מעץ.
“אני עובד עם סוג עץ מאיטליה שנקרא ‘תרזה’. אני מייבא אותו מאיטליה, כי זה העץ הכי טוב לגילוף. הוא רך, אין לו הרבה עיניים והסיבים שלו צפופים מספיק ליצירת פרטים.
“במהלך השנים, העסק התקדם מפה לאוזן וכך עברו אצלי כ-400 תלמידים. השנה יש 16 קבוצות בשבוע. אני עובד גם בקריית שמונה, טבריה, לביא וכל האזור.
“גילוף זה אמנות. יש אמנם צורך בכוח פיזי, אבל זה בהחלט מתאים לכולם. באמצעות הגילוף, יש פיתוח של מוטוריקה עדינה, המון סבלנות וחידוד הריכוז”.
העבודה היא למעשה עם כלים שיכולים להיות מסוכנים, האם זה בטיחותי?
“כן, בהחלט. העבודה בטוחה מאוד. יש תדרוך ושמירה. העבודה מתבצעת בקבוצות קטנות, על מנת שאוכל לשים לב לכל דבר ולתת מענה לכולם”.
יש תכניות להמשך?
“בימים אלו, אני פותח את שנת הלימודים עם חוגים חדשים ביישובים, לילדים ולמבוגרים וכולם מוזמנים”.
