מיהו ראשון יישובי “חומה ומגדל“? אלה אומרים – תל–עמל ואלה אומרים – כפר חיטים. מחלוקת שתתקיים כנראה לנצח. שני היישובים תרמו תרומה גדולה למפעל הציוני
בתגובה למאמרי “המגדל הראשון“, ציין דניאל וולצ‘ונוק, שבניגוד למה שכתבתי, ניר דוד (תל–עמל) לא היה היישוב הראשון של “חומה ומגדל” וכי קדם לו כפר חיטים.
כבר במאמרי המקורי, רציתי להקדיש פסקה למאבק בין היישובים על הבכורה, אך מפאת קוצר היריעה נמנעתי מכך. לכן, אני מודה לדניאל שהאיר את המחלוקת הזאת ובעיקר על כך שזימן לי סיבה למאמר נוסף, שלישי במספר, על הסיפור ההרואי של התיישבות “חומה ומגדל“, שהרי כל המרבה לספר בתולדות הציונות וההתיישבות, הרי זה משובח.
יש מחלוקות בין יישובים על הבכורה, שכנראה יישארו לעד וסופן להתקיים. מיהו המושב הראשון – נהלל, או עין גנים? כיוון שאני קשור בקשרי נישואין עם נהלל, אני כמעט מתחייב בנפשי, כשאני מציב סימן שאלה. מיהו הקיבוץ הראשון בגליל העליון – כפר גלעדי, או איילת השחר? שומר נפשו לא יאמר ליד חברי כפר גלעדי שאיילת השחר קדמה להם ולהפך.
לחברי אותם יישובים, זה מאוד חשוב. אבל בראייה כוללת, מה שחשוב הוא שאלה אף אלה תרמו תרומה חלוצית אדירה להגשמת הציונות, לבניין הארץ ולהרחבת גבולותיה.
כזו היא גם המחלוקת בין תל עמל לכפר חטים, על הבכורה ב“חומה ומגדל“. מה שחשוב באמת הוא ששני היישובים תרמו תרומה גדולה למפעל הציוני החשוב של “חומה ומגדל“.
בכל זאת, אנסה להסביר את הנימוקים לכאן ולכאן וישפוט כל קורא כהבנתו.
על דבר אחד אין מחלוקת – חלוצי כפר חיטים עלו לקרקע שלושה ימים לפני חלוצי תל–עמל.
ליד: המושב כפר חיטים נוסד ב-7 בדצמבר, 1936 ותל עמל “רק” בעשרה בו. אם כך, למה תל–עמל טוען לבכורה? קיבוץ תל–עמל, שקם שלושה ימים אחרי כפר חיטים, הוא הראשון שקם בצורה הקלסית של “חומה ומגדל” וחבריו הם הוגי הרעיון
המושב כפר חיטים נוסד ב-7 בדצמבר, 1936 ותל עמל “רק” בעשרה בו. אם כך, למה תל–עמל טוען לבכורה?
קיבוץ תל–עמל, שקם שלושה ימים אחרי כפר חיטים, הוא הראשון שקם בצורה הקלסית של “חומה ומגדל” וחבריו הם הוגי הרעיון.
אלה ואלה גיבורים
אחזור על תקציר הפרקים הקודמים. חברי קיבוץ א‘ של השומר הצעיר, הגרעין שייסד את תל–עמל, ישבו בהכשרה בבית אלפא וכבר עבדו את אדמות תל–שוך, קילומטרים אחדים ממזרח לבית אלפא, במטרה להתיישב באזור. בפרוץ מאורעות 1936-1939, הם נדרשו בידי המוסדות לנטוש מיד את השטח, למען ביטחונם. התסכול שלהם היה עצום והם היו נחושים לחזור למקום ולהתיישב בו, אך המוסדות סירבו. היה זה אזור ריק מיהודים וההנהגה חששה לסכן אותם בתקופה המתוחה ההיא. הטענה הייתה שעד שהם יספיקו להתארגן, הערבים ירצחו את כולם.
המתיישבים לא ויתרו, התעקשו ולחצו. חבר הקיבוץ, המהנדס שלמה גרזובסקי (לימים – גור) הגה את שיטת ההתיישבות המבוצרת של “חומה ומגדל“: הקמה בן לילה של מאחז קטן, מוקף חומה של תבניות עץ ממולאת חצץ ובה שתי עמדות מגן
המתיישבים לא ויתרו, התעקשו ולחצו. חבר הקיבוץ, המהנדס שלמה גרזובסקי (לימים – גור) הגה את שיטת ההתיישבות המבוצרת של “חומה ומגדל“: הקמה בן לילה של מאחז קטן, מוקף חומה של תבניות עץ ממולאת חצץ ובה שתי עמדות מגן ובתוך המחנה, ארבעה צריפים ומגדל שמירה במרכזו ועליו זרקור ופנס איתות. מחוץ לחומה, במרחק של כ-150 מ‘ ממנה, הוקף היישוב בתלתלית (כדי למנוע השלכת רימונים מעל החומה). שיטת ההתיישבות נקראה “חומה ומגדל“. גור ושותפו לרעיון, פרופ‘ יוחנן רטנר, מראשי ההגנה (ותקופה מסוימת אף עמד בראש הארגון) עמלו קשה לשכנע את מפקדת ההגנה וראשי המוסדות המיישבים לאשר את התכנית. חברי תל–עמל הכינו בעוד מועד את כל חלקי המחנה העשויים עץ ובנו את המחנה בלילה אחד.
הרעיון יושם ב-52 יישובים שהוקמו במהלך המאורעות והיו הניצחון הגדול של הציונות על הפורעים הערבים. אולם ברוב רשימות יישובי “חומה ומגדל“, מופיעים 53 יישובים, כולל כפר חיטים. הכללתו צודקת במידה רבה, כי הוא בהחלט חלק מאותה תנופת התיישבות מרחיבה גבולות במאורעות. אולם מצד שני, הוא לא קם בשיטת “חומה ומגדל“, אלא התבסס על מבני אבן שהיו במקום מניסיונות ההתיישבות הקודמים. כפר חיטים הוקם לראשונה ב-1913, אך חלוציו לא החזיקו מעמד בשל הצקות הערבים ומחסור במים. הוא הוקם בשנית ב-1923, עמד במתקפה ערבית במאורעות תרפ“ט (1929), אך ננטש ב-1933. העלייה השלישית למקום הייתה בדצמבר 1936. לא היה צורך בחומה ובמגדל, כי היו במקום מבנים.
אז מי משני היישובים ראוי לתואר בכור יישובי “חומה ומגדל“? מי אני שאפסוק? אומר רק שאלה ואלה חלוצים וגיבורים הראויים למקום של כבוד בכותל המזרח של ההיסטוריה הציונית.
שלהבת ירוקה
במאמרי הראשון על תל–עמל, כתבתי בהרחבה על שירו של אלתרמן “המגדל הראשון“, שנכתב על תל–עמל ובו המילים: “תל–עמל ראשונה לחומה ומגדל“.
אין זה השיר הראשון שנכתב על תל–עמל. שיר נוסף הוא “שורו הביטו וראו“. למחרת העלייה של תל–עמל לקרקע, שמר המשורר, הפזמונאי והסופר זלמן חן, ביישובו תל צור ובמהלך השמירה, הגיעה לאוזניו הידיעה המרגשת על היישוב שעלה בן לילה. זלמן, נרגש כולו, שלף עט וכתב ואף הלחין את השיר:
שׁוּרוּ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ
מַה גָּדוֹל הַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה!
אֵשׁ יוֹקֶדֶת בֶּחָזֶה
וְהַמַּחְרֵשָׁה
שׁוּב פּוֹלַחַת בַּשָּׂדֶה.
אֵת, מַכּוֹשׁ, טוּרִיָּה וְקִלְשׁוֹן
הִתְלַכְּדוּ בִּסְעָרָה,
וְנַדְלִיקָה שׁוּב,
שׁוּב אֶת הָאֲדָמָה,
בְּשַׁלְהֶבֶת יְרֻקָּה.
עוּרוּ, הַעְפִּילוּ, עֲלוּ
מַה מּוֹרָא וּמָה רָעָב, וּמָה רָעָב?
לֹא נֵחַת וְלֹא נִיעַף
עַד שֶׁיָּזוּבוּ שׁוּב
דְּבַשׁ מִסֶּלַע וְחָלָב.
יָד, מַכּוֹשׁ, טוּרִיָּה וְקִלְשׁוֹן
הִתְלַכְּדוּ בִּסְעָרָה,
וְנַדְלִיקָה שׁוּב,
שׁוּב אֶת הָאֲדָמָה,
בְּשַׁלְהֶבֶת יְרֻקָּה.
ארבעה חודשים לאחר מכן, בטקס העלייה לקרקע של המושב בית יוסף, אף הוא יישוב “חומה ומגדל“, בעמק בית שאן, עלה אברהם הרצפלד, מאבות תנועת העבודה ומובילי ההתיישבות בארץ ישראל, ולימים חבר כנסת וחתן פרס ישראל על מפעל חיים, לברך את המתיישבים בשם ההסתדרות הכללית. ברכתו הייתה קצרה מאוד ובסופה, הוא שר את השיר. מאז ועד אחרית ימיו, השתתף הרצפלד בטקסי העלייה לקרקע כמעט של כל יישוב בארץ ישראל ושר את השיר, המזוהה עם זכרו עד היום.
