הטיול האחרון לשנת תשע”ח, של “שביל ותיק”, לקח אותנו למסע שמֵימִי-מֵימִי, בעין דבשה ועין תינה. הרגליים במים הקרירים והראש להוט מהשמש
מאיר שרמן
רגע לפני סיום השנה, שנת תשע”ח, עם תחילת חופשת הקיץ, יצאו מטיילי “שביל ותיק” למסע שמֵימִי-מֵימִי. מה שאומר שבעוד אנחנו מבוססים במעלה הזרם לטחנת הקמח בעין תינה, להטה מעלינו שמש הקיץ, באחד הימים היותר חמים.
מי שמסתכל על מפת הטיולים של “שביל ותיק”, שם לב למעגל המתרחב של אזור הטיולים. בעוד שבשנים הקודמות, טיילנו ברמת הגולן, הרי שהפעם, כבר גלשנו לאזור המעיינות שבשולי רמת הגולן – עין דבשה ועין תינה.
את הטיול, התחלנו בחנייה בצומת האמיר, הידועה יותר בשמה – “וואסט”. לשם, הגיעו מי שנאספו מדרום רמת הגולן, מבוא חמה, כפר חרוב ובני יהודה ועד מי שהגיעו לשם מהצפון “הצפוני” של רמת הגולן – מרום גולן ועין זיוון, אל-רום ואורטל.
בשעות הבוקר המוקדמות האלה, המתחם עדיין סגור, אבל אנחנו רק התיישבנו שם כדי ל”תדלק” בארוחת בוקר שהבאנו אתנו. ארוחה שהיא גם מפגש חברתי, תוצר לוואי של הטיולים שלנו.
החלפנו את הנעליים בסנדלים קלילים ונכנסנו לטפס במעלה הזרם, עד לטחנת הקמח שעל הפסגה. בדרך, נשרטנו משיחי פטל קוצניים, פילסנו דרך בסבך עצי מילה סוריים, שכולם נהנים מהמים ששוצפים בתוואי, רגלינו במים הזורמים וראשינו לוהטים משמש
עין דבשה ועין תינה הם שני אתרים, בעצם אתר אחד, בעל שני מעיינות. בין הקיבוצים גונן וגדות, נוסעים בכביש שמשני צדיו נטועים עצי איקליפטוס ענקיים. הוותיקים זוכרים שהעצים ניטעו בזמנו כדי להסתיר את הכביש ממי שישבו ברמת הגולן טרם מלחמת ששת הימים. בזמן ההוא, ירו הסורים שוב ושוב על הקיבוצים גנון וגדות ועל כלי רכב שעל הדרך ביניהם. היטב אנחנו זוכרים את הזמן הזה שהרי הוא התחולל “רק” לפני פחות מחמישים שנה ואנחנו הרי “ותיקים”…
ותיקים, אבל לא עד כדי כך שנסתפק לרבוץ בבריכות שלרגלי עין תינה, או בצל החורשה הענקית שבמקום. החלפנו את הנעליים בסנדלים קלילים ונכנסנו לטפס במעלה הזרם, עד לטחנת הקמח שעל הפסגה. בדרך, נשרטנו משיחי פטל קוצניים, פילסנו דרך בסבך עצי מילה סוריים, שכולם נהנים מהמים ששוצפים בתוואי, רגלינו במים הזורמים וראשינו לוהטים משמש.
את בעיית השמש הקופחת פתרו חלק מהמטיילים בכך שמפעם לפעם טבלו את כובעם במים הקרירים ומבלי לחשוב פעמיים חבשו אותו, נוטף מים על הפנים הלוהטות.
המסלול מעט אתגרי, אבל מטיילים ותיקים ממילא צועדים לאט ובזהירות ועברנו אותו בשלום. בטחנת הקמח, פגשנו חבורת מטיילים צעירים, שהם דווקא צועדים בזריזות ואפילו לא מגדירים את המסלול כאתגרי. על גבם, נשאו תרמילי ענק שאליהם קשורים מזרנים מגולגלים, עליהם הם ישנים בשטח, תוך כדי הטיול.
סיימנו את הטיול שלנו בארוחת צהריים בדרדרה. שם מצאנו גם פלגי מים וגם חורשת קק”ל מטופחת, זרועה שולחנות פיקניק. לא היו לנו מזרנים מגולגלים ולא נשארנו שם, אפילו לא לשנת צהריים וכבר אנחנו חוזרים הביתה למנוחה בכורסת הטלוויזיה, מול לוח משחקי הגביע העולמי.
חזרנו ותלינו את הנעליים, אבל לא במובן של ויתור, אלא פשוט כדי לייבשן. בשנה הבאה, כשהן תהיינה בוודאי יבשות, שוב ננעל אותן ונחזור לטייל בעונת הטיולים של שנת תשע”ט, שתבוא עלינו לטובה.
תודה למחלקת הוותיקים במועצה האזורית גולן, שחושבת עלינו ובמיוחד, תודה לירדנה שוקרון, הביצועיסטית, ש”מתקתקת” את כל הפרטים הלוגיסטיים. להתראות בשנת הטיולים הבאה.
