פינה בטבע – כולנו מכירים את הצבי הארץ–ישראלי, קל הרגליים והזריז, שכל כך מזוהה עם הארץ הזו. לא הרבה יודעים שהוא נמצא כיום בסכנת הכחדה
לצבי הארץ–ישראלי יש הרבה סכנות ואיומים – אובדן חמור של בתי גידול, ציד בלתי חוקי וקטיעת מסדרונות אקולוגיים. אך לאוכלוסיית הצבאים בגולן סיפור קשה אפילו יותר.
בסקרי הטבע שבוצעו ברמת הגולן, לאחר שעברה לידי מדינת ישראל, במלחמת ששת הימים, שמו לב שלצד התנים, השועלים, הזאבים וחזירי הבר, חסר מרכיב נוסף. בשנת 1967, לא היו בגולן צבאים. בלית ברירה ורצון להשיב את האיזון בין טורפים לאוכלי העשב, העבירו מרמות יששכר לגולן כ-500 פרטים.
לאורך השנים, רמת הגולן הפכה למעצמת חקלאות בעלת שטחי גד“ש, מטעים ושטחי מרעה רבים. את גידולי השדה הרבים, ידעו הצבאים לנצל. בשל זמינות המזון הגבוהה, התרבו הצבאים ועד מהרה אוכלוסיית הצבאים בגולן עמדה על כחמשת אלפים פרטים. צפיפות כה גבוהה של צבאים התבטאה בנזקים חמורים לחקלאות וסכנה של התפשטות מחלות וברשות שמורות הטבע, הוחלט לצמצם את אוכלוסיית הצבאים באופן מבוקר ובכל שנה, ירו במאות צבאים.
בתחילת שנות ה-90′, פתאום החלה אוכלוסיית הצבאים בגולן להצטמצם באופן דרסטי ביותר, עד שבשנת 2003, נספרו בגולן בסך הכול 202 צבאים. הירי הופסק והתברר כי באותן שנים, הגדילו את מכסת העופות בלולים ופגרי העופות המתים שהושלכו בשטח
הפגרים משכו את הטורפים, שבתורם התרבו בשל זמינות המזון הגבוהה והתחילו לטרוף גם את הצבאים, בנוסף לשאר האיומים אתם מתמודדים הצבאים בסביבה האנושית המתפתחת. ככל שגדלה אוכלוסיית הטורפים, כך ירדה אוכלוסיית הצבאים.
לאחר מכן, טיפול בבעיה וסילוק פגרי העופות מהשטח, הביאו לאיזון מסוים באוכלוסיית הטורפים וכיום, אוכלוסיית הצבאים נמצאת בהתאוששות.
הצבי הארץ–ישראלי הוא יונק ממשפחת הפריים, בצבע חום חולי, בעל בטן לבנה ופס שחור בצדי הגוף. הוא בעל רגליים ארוכות וחזקות, המשמשות אותו לריצה מהירה בשטח הפתוח. הוא מעדיף בתי גידול של מישורים, או גבעות, בעלי צומח עשבוני או שיחים נמוכים והוא נמצא באזור הים תיכוני בארץ, במקומות המתאימים.
חשוב לזכור כי לפעולות שנשמעות לנו טריוויאליות, כמו טיפול נאות בפסולת, יש השלכה ארוכת–טווח על המערכת האקולוגית ועל האיזון שלה.
