רה”מ הנוכחי מקפיד שלא למנות לעצמו סגן, או ממלא מקום, כי מי כבר יכול להיות סגנו עלי אדמות. הרי הוא “ליגה אחרת”. יש לקבוע מינוי סגן בחוק וגם להגביל את הקדנציות
כאשר נפטר ראש הממשלה השלישי, לוי אשכול, לפני חמישים שנה, עברה ראשות הממשלה בפועל מיד לסגנו יגאל אלון, ששימש בתפקיד כשלושה שבועות, עד היבחרה של גולדה מאיר לראשות הממשלה.
כשיצחק רבין נרצח, הפך שמעון פרס, ממלא מקומו, לראש הממשלה בפועל. במשבר שזעזע את המדינה וטלטל את החברה, נחסך מאתנו משבר פוליטי/ חוקתי, שבו לא ברור מי מכנס את ישיבת הממשלה, מי נוטל את ההגה והייתה מתפתחת מלחמת ירושה לא מסודרת.
כאשר אריק שרון התמוטט, ממלא מקומו אהוד אולמרט הפך מיד לראש הממשלה בפועל.
בכל שלושת המשברים הללו, העובדה שהיה בממשלה מספר 2 ברור הוכחה כחיונית ביותר. הדבר נכון בכל מדינה, ובוודאי במדינת ישראל, הנמצאת תדיר במערכה ביטחונית, המחייבת קבלת החלטות מידיות, קריטיות, בכל רגע נתון.
בארה”ב, קיימת שרשרת היררכית ברורה, למקרה שנבצר מן הנשיא להמשיך בתפקידו. לא רק סגנו, שהופך אוטומטית לנשיא, אלא הבא אחריו – יו”ר בית הנבחרים ועוד רשימה של בעלי תפקידים, למקרה של אסון המוני.
כך ראוי במדינה מתוקנת.
כאשר נתניהו נסע לחו”ל, מה שחִייב על פי חוק מינוי ממלא מקום, הוא הקפיד לערוך סבב, כדי שלא לסמן מישהו כממלא מקום קבוע. בשנים האחרונות, הוא גם הקפיד שאלה לא יהיו השרים הבולטים, שמוזכרים כיורשים אפשריים, אלא העדיף שרים זוטרים
ליגה ללא סגן
אילו חס וחלילה קרה משהו לנתניהו במהלך הקדנציה האחרונה, לא היה בעל בית שייצב את המערכת. לא היה ממלא מקום, לא היה סגן. כאשר נתניהו נסע לחו”ל, מה שחִייב על פי חוק מינוי ממלא מקום, הוא הקפיד לערוך סבב, כדי שלא לסמן מישהו כממלא מקום קבוע. בשנים האחרונות, הוא גם הקפיד שאלה לא יהיו השרים הבולטים, שמוזכרים כיורשים אפשריים, אלא העדיף שרים זוטרים ולעתים, כאלה שאפילו בתור בדיחה אי אפשר לדמיין אותם כראש ממשלה, דוגמת שרת התרבות והספורט.
נתניהו עשה זאת מאותה סיבה שלא מינה שר חוץ לאורך קדנציה שלמה וברגע שיכול – לקח לעצמו את תיק הביטחון; מאותה סיבה שהוא מגמד ומשפיל את כל בכירי הליכוד ומאותה סיבה שהוא בדה את עלילת הקונספירציה על גדעון סער. פולחן האישיות, שהוא בונה לעצמו, אינו מאפשר התייחסות לבשר ודם כמי שיכול להיות סגנו עלי אדמות. הרי הוא “ליגה אחרת”. התפיסה של נתניהו היא “המדינה זה אני”. אבל לא. המדינה אינה הוא ואי-מינוי ממלא מקום הוא פגיעה באינטרס הלאומי.
בעבר הלא רחוק, הייתה אינפלציה של סגני ראש הממשלה, מִשְׁנים לראש הממשלה, מ”מ ראש הממשלה וזה כבר היה גרוטסקי. נכון היה לשים קץ לפרסה הזאת, אולם על מינוי של ממלא מקום קבוע אסור להתפשר.
למען ההגינות, ראוי לציין, שגם לבן גוריון לא היה סגן. אשכול היה הראשון שמינה סגן וכך נהגו כל ראשי הממשלות אחריו, עד לאחרונה.
אין להשאיר זאת לשיקול דעתו של ראש הממשלה. יש לתקן את חוק יסוד הממשלה ולקבוע בו שימונה ממלא מקום לראש הממשלה.
הגבלת קדנציות
אך זה אינו השינוי היחיד הדרוש בחוק יסוד הממשלה. מן הראוי להחליט על הגבלת קדנציות של ראש הממשלה. אפשר לדון אם ההגבלה היא לשתי קדנציות, או לשלוש ולהגדיר גם מגבלת שנים, כדי שראש ממשלה לא יקדים את הבחירות בשנה, על מנת לרוץ לקדנציה נוספת.
הצורך בהגבלת קדנציות נובעת מהנטייה של השלטון להסתאב ונוכחנו בכך בקדנציה האחרונה של נתניהו. תפיסת “המדינה זה אני” של נתניהו היא בפירוש תוצאה של שלטון ממושך מדי, שגרם לו לאורך השנים לאובדן האוריינטציה ולזניחת תפקידו – משרת הציבור.
הגבלת קדנציות של המנהיג מקובלת במדינות מתוקנות כמו ארה”ב וצרפת. ראש הממשלה, שניסה להעתיק מן החוקה הצרפתית את הסעיף המושחת, המעמיד את הנשיא מעל החוק, התעלם מכך שכהונת הנשיא הצרפתי מוגבלת לשתי קדנציות. הוא רצה חוק צרפתי, ללא הגבלת כהונה.
עוצמת-יתר שלטונית
מתנגדי הגבלת הקדנציות טוענים שתי טענות. האחת היא שכל עוד העם בוחר בראש הממשלה, כל התערבות של החוק בכך מנוגדת לרצון העם ולכן אינה דמוקרטית. הטענה השנייה היא שיש הבדל בין שלטון נשיאותי לשלטון פרלמנטרי ובין נשיא לראש ממשלה ובמדינות בעלות משטר פרלמנטרי, לא מקובל להגביל קדנציות.
יש סתירה פנימית בין הטענות. הרי אם הגבלת קדנציות פוגעת ברצון העם, הדבר בא לידי ביטוי חריף הרבה יותר במשטרים שבהם העם בוחר ישירות את הנשיא. אם הדבר מקובל במשטר נשיאותי, קל וחומר שיהיה מקובל במשטר פרלמנטרי, שבו העם אינו בוחר את ראש הממשלה, אלא את הפרלמנט וראש הממשלה הוא ראש המפלגה שהצליח להרכיב קואליציה.
יש חכמה רבה בהגבלת הקדנציות בארה”ב, בצרפת ובמדינות אחרות שבהן הדבר נהוג – החשש מפני עוצמת-יתר של שלטון ממושך, שעלולה לסאב אותו. עוצמת-יתר מסכנת את הדמוקרטיה. מערכות האיזונים והבלמים והפרדת הרשויות נועדו למנוע עוצמת-יתר ולרסן את השלטון, שבשם “רצון העם” עלול להפוך למשטר אוטוריטרי. ההתקפה שאנו עדים לה על מערכת האיזונים והבלמים, על הרשות השופטת, על רשויות החוק, על ביקורת המדינה וכד’, מדגימה את הסכנה הזאת.
אני מקווה מאוד שהכנסת הבאה תחוקק את שני התיקונים הללו בחוק יסוד הממשלה.
