השנה הייתה 2005, אם אינני טועה. אני קצין צעיר בבסיס הדרכה בצריפין, עת התחילו לרוץ שמועות: מפקד הבסיס החדש עומד לקבל החלטה על איסור שימוש בטלפונים ניידים במרחבים ציבוריים בבסיס. את כולנו אחזו חיל ורעדה, עד שלא הבנו איך לעזאזל נצליח להמשיך לתפקד. בכל זאת, מפקדים בצה”ל, יש מנהלות ושינויים כל רגע, איך נשמור על זמינות?

קצת להבהיר. בשנת 2005, לא לכולם היו טלפונים ניידים וגם למי שהיה, השימוש העיקרי והכמעט-יחיד היה באמת לדבר ולא דומה למה שקורה היום.

ההחלטה התקבלה וכולנו ניסינו לחיות אתה. בהתחלה, היה לא פשוט, כאשר עם כל שיחה שהגיעה, נדרשנו להיכנס לחדר, או למתחם סגור, בכדי לנהל אותה, אך פתאום, גילינו שיש אנשים שם בחוץ. ראינו עיניים ואנשים. פתאום, התחילו לדבר אחד עם השני ואפילו להגיד שלום, תאמינו או לא…

באותה שנה, יצאתי מטעם צה”ל למשלחת לפולין, שבוע מטלטל ביותר, שעוד אספר עליו בהזדמנות. הרבה חברים לקחו אתם מצלמות וטלפונים ואני החלטתי לצאת למסע הזה בלי כל אלה, במחשבה שאני רוצה לחוות את המסע הזה באופן ישיר ולא דרך מסכים וטכנולוגיה ובטח שלא לתעד אותו למישהו אחר.

בתור אחד מאלו שהיו סקפטיים בהתחלה לגבי ההתנתקות, אני אומר לכם: החוויה, ואפילו לכמה רגעים, היא חוויה מדהימה, בטח כאשר המסך של הנייד היום הפך כל כך מרכזי בחיינו. אנחנו לא שמים לב למה שקורה מסביב, לאותם אנשים שמקיפים אותנו ולפעמים, משוועים לטיפת יחס, או אמפתיה ולפעמים, צריכים שממש תהיה שם בשבילם, רגע לפני שאתה פוגע בהם.

התמכרות

מכשיר הטלפון הנייד הפך ממכשיר טלפון למכשיר כל-יכול. כיום, שלכל מוצר יש איש שיווק ואיש הנדסת מוצר ועוד ועוד. ברור למה אנחנו מתמכרים למכשירים. בסוף, זאת מטרתו של היצרן ואתה רואה את זה, כל יום וכל רגע. אנשים לא נרדמים בלי, אנשים לא אוכלים בלי לצלם את המנה קודם, אנשים לא יוצאים, לא מבלים, לא נהנים בלי לתעד, בלי להעלות פוסט, או תמונה, אנשים חיים דרך מסכים.

אבל… והאבל גדול, יש עוד הרבה דברים ממכרים ויש טיפול להיגמל מהכול. אני אומר וצועק את זה הכי חזק שיש. טלפון בנהיגה זו התמכרות שגורמת לרע לא פחות מהרבה התמכרויות אחרות. כמות התאונות שנגרמות בגלל הסחת דעת היא עצומה ובכל שנייה שהעין שלנו על המסך, הרכב עובר עשרות מטרים, אם לא יותר וכן, גם שיחה בטלפון מצריכה את יכולות הריכוז שלנו ומסיתה אותן מהכביש.

היום, בהסתכלות לאחור, אני מקווה שיבוא מישהו ויחוקק את האיסור על שימוש בניידים במרחב הציבורי וייתן לכולנו קודם כול, קצת שקט וניתוק ודבר שני, ייתן לנו קצת זמן בשביל לחיות את החיים שלנו. החיים האמתיים. היום הזה עוד רחוק, אבל לגבי טלפון בנהיגה, כבר חוקקו חוק ואוכפים אותו בחומרה, אז אני באמת שואל אתכם: למה? לא מספיק הסיכון המוחשי מנהיגה בחוסר ריכוז ואי שמירה על החיים שלכם ושל הנוסעים אתכם ברכב?

עולים לרכב ומניחים את הנייד רחוק, מדברים בטלפון רק עם דיבורית, לא נוגעים בנייד בזמן נסיעה!

תיהנו מהדרך, מהמוזיקה, מהאנשים שלידכם. כנראה שהכביש זה המקום היחיד שבאמת תצליחו ליהנות מהדברים האלה והכי חשוב – תגיעו בשלום.

שבת שלום