הגוזל עומד לעוף. הוא והמיועדת סגרו הכול בעצמם ולי נשאר – השמלה. השמלה של האימא של החתן. לא צחוקים. בשונה מהרבה דברים בעולמנו, לשמלה הזאת יש הרבה יותר משני צדדים
הבן האהוב שלנו מתחתן בעוד שבוע וחצי. ההתרגשות בשיאה, חתונה ראשונה במשפחה שלנו. אני עוד זוכרת את החתונה שלנו, שהייתה אומנם לפני 27 שנים, אבל פתאום זה נראה לי רק אתמול, ושלא מזמן ילדתי אותו, את שיאל, שהיה תינוק קטן ומתוק, שנולד בניתוח קיסרי, בערב חג השבועות. איך כבר הגענו לחתונה שלו כל כך מהר? חמסה-חמסה בלי עין הרע…
אני לא יודעת אם אני מאמינה או לא, אבל "תמיד כדאי להישמר", אמרה לי מיסטיקנית שהייתי אצלה פעם. אז איך זה להיות אימא של חתן, אתם בטח תוהים, אם עוד לא הגעתם לשלב. אז יש לנו חתן וכלה מתוקים ומאוהבים, שלזכותם ייאמר שהם גם מתוקתקים והם הקלו עלינו לגמרי עם ההכנות לחתונה. מסתבר שהם ממש כבר ילדים גדולים והם סגרו בעצמם את הכול. האולם, הלהקה, הצלמים וכל מה שמסביב, שזה בדרך כלל כאב ראש לא קטן שנחסך מאתנו, ואנחנו נהנינו מערב טעימות באולם… היה טעים וכיף ומרגש…
גם עם בית עבודה ולימודים הם מסודרים והם שניהם גורמים לנו נחת ושמחה. חמסה-חמסה, כבר אמרתי…?
אז מה כן הסיפור עם האימא של החתן? קודם כול, היא נושמת אחרי שהחתן הבן שלה חזר מהמילואים בעזה בשלום, ברוך השם ומה שנשאר לה זה בעיקר השמלה, לא של הכלה… כי כשאת מחתנת בן, שמלת הכלה היא הפתעה. אבל ברור שהיא תהיה מהממת עם כל שמלה, הכלה שלי. עם הבת, שתתחתן בע"ה, אני כבר מתכוננת עם נעלי ספורט איכותיות לחיפושים, אבל תדעו לכם ששמלה של אימא של חתן זה לא צחוקים. לא חשבתי על זה לעומק, עד שהגעתי למעמד. כי כולם מסביב אומרים לי: את צריכה להיראות אימא של חתן… ומה לעשות, שהאימא של החתן קצת קשה עם בגדים לחתונה. מסתבר שזו לא רק אני. רוב האימהות כאלה. מצד אחד, אני רוצה שמלה wow, בכל זאת, מגיע לי קצת מחמאות וזו הזדמנות להיות קצת wow… מצד שני, אני רוצה להיות עצמי. מצד שלישי, לא בא לי לשלם כל כך הרבה על שמלה לערב אחד, כי ככה זה עם שמלות של אימהות ומסתבר, גם של אחיות.
הגובה לא קובע
חודש לפני המועד, יצאנו לחיפושים. הממליצות הציעו לעשות את זה הרבה קודם. אני, שאוהבת הכול ברגע האחרון, התעליתי על עצמי בזכות הבנות שלי ויצאנו לשופינג ארבעה שבועות לפני…
איפה מחפשים, אתן שואלות? פנו אליי בפרטי. אספתי מגוון המלצות. פתח תקווה, תל אביב, גבעת שמואל, שוהם, ראש פינה, נתניה ואפילו חולון… בסיבוב הראשון, לא קנינו כלום. בסיבוב השני, אני והמתבגרת קנינו ובשלישי – הבכורה קנתה… שברנו את הרגליים בכל יום שכזה, עצרנו גם להפסקות צחוק וקפה, נהנינו מגיבוש בנות משפחתי והעיקר שבסוף שלושתנו מרוצות מהתוצאות.
אבל זה עוד לא נגמר, כי בשמלות מהסוג הזה, חייבים תיקונים. אז השמלות עברו לתופרת ועוד לא חזרו. בינתיים, אנחנו מתפללות שהתיקונים יהיו מוצלחים. אחרי השמלות, היינו צריכות גם נעליים תואמות וחשבתי שאקנה עקב גבוה-גבוה, מרשים כזה. אז זהו שלא. כי אין לי מושג איך הולכים על כאלה עקבים. הסתפקתי בשישה ס"מ. אני מקווה שזה סביר…
עוד לא החלטתי על כיסוי הראש. אז מגלה לכם סוד קטן: כבר הרבה זמן שאני משתעשעת ברעיון של קניית פאה נוכרית, יפה כזאת, גולשת, עם גוונים. מי שיש לה תלתלים, חולמת על שיער חלק ורך שכזה… אחרי שיטוטים ומדידות, מחירים מרקיעי שחקים ומבטים צוננים של בני המשפחה, הגעתי להבנה שפאות זה כנראה לא ממש אני. שבוע וחצי לפני הערב הגדול, עוד אין החלטה על כיסוי הראש וחוץ מזה, אני עוד צריכה להתכונן לשבת חתן וההתרגשות בשיאה. מבטיחה להמשיך לספר בפרק הבא, אחרי החתונה.
