מי שמכיר בטבריה רק את “רקתי”, מס הכנסה ו”אח, טבריה, טבריה, אילו היית צפת…”, מפספס את עיקרה. עיר שנבנתה בימי הרומאים, עם עתיקות, שכיות חמדה וגן לאומי

מי שחשב שטבריה היא קופת חולים “רקתי”, או שביקר בטבריה כדי לסדר את ענייניו בבנק, התפלא לדעת שבטבריה יש גם גן לאומי. לשם, לגן הלאומי בטבריה, הביאו אותנו, מטיילי שביל הוותיקים, בשני אוטובוסים מלאים במטיילים נרגשים לפגישה החודשית, במסגרת הטיולים שמארגנת מחלקת הוותיקים במועצה האזורית.

את יום הטיול התחלנו בארוחת בוקר באווירת פיקניק, לחוף הכנרת. התמקמנו בפתחו של הגן הלאומי, תוך שאנו נהנים מנוף קרוב לכנרת, ממש על שפת ים כנרת. היינו חבורה עשירה במטיילים, מתוגברים בשני מדריכים, מדריך (טל אסף) ומדריכה (יעל נסים) והיה עלינו לבחור: האם נרצה להיות בחבורת המדריך? או נתלווה למדריכה? דילמה קשה… היו מי שהאמינו שאם יתלוו למדריכה, ייהנו מהסברים מפורטים יותר ומפחות הליכה ואחרים, שרצו גם ללכת וליהנות מהדרך ולשמוע פחות הסברים, נטו לצד המדריך…

אלה גם אלה התבדו כאשר התברר ששתי הקבוצות עברו אותו מסלול, אותם הסברים, והיו גם פעמים שהתקבצנו יחד שתי הקבוצות והמדריכים דיברו, כל אחד בתחום שמעניין אותו יותר.

במקום שהייתה בו פעם עיר רומית, ראינו שרידים של רחובות, מרחבי רחצה תרמית ובהם נביעות של מים חמים, הגן הלאומי בטבריה שוכן בפאתי העיר המודרנית, מול חמי טבריה והמלון. המקום מגודר ושמור, חפור מעט, אך לא משוחזר

קודם לכול, למדנו שטבריה קרויה על שם הקיסר הרומאי טיבריוס. מה שהבהיר לנו שטבריה היא עיר עם עבר רחוק מאוד, של אלפי שנים. במקום שהייתה בו פעם עיר רומית, ראינו שרידים של רחובות, מרחבי רחצה תרמית ובהם נביעות של מים חמים, הגן הלאומי בטבריה שוכן בפאתי העיר המודרנית, מול חמי טבריה והמלון. המקום מגודר ושמור, חפור מעט, אך לא משוחזר. גם החפירות לא מושלמות, עניין של תקציבים, כמובן. אבל כאשר מפעילים את הדמיון, כהשלמה לממצאים, כך ראינו רצפת פסיפס מושלמת עם ציור גלגל המזלות שהייתה רצפה של בית כנסת.

תוך הקשבה להסברי המדריכים, אפשר לקבל תמונה ברורה של עיר רומית תוססת, שעברה תהפוכות מאז היותה עיר של רומאים פגאניים, דרך קבלת הנצרות ועד זמן הגעת  חכמי יבנה, שעברו תחנות רבות עם חורבן בית המקדש והגיעו עד לטבריה. בזכותם נחשבת טבריה כאחת מארבע הערים הקדושות והקדומות של ארץ ישראל, לצד ירושלים, חברון וצפת. בטבריה, נחתם התלמוד הירושלמי, מקבילו הארץ-ישראלי של התלמוד הבבלי, אי שם באמצע המאה הרביעית לספירה.

להבדיל, ישו פעל באזור הכנרת ולכן טבריה היא, גם כיום, מוקד משיכה לצליינים. בתקופת הכיבוש העות’מני, הייתה לטבריה עדנה מוסלמית. השליט דהאר אל עומר ביצר אז את העיר ובנה סביבה חומה וחפיר. העובדה שבטבריה הייתה קהילה יהודית, לצד מאמיניו של ישו, עם קהילה מוסלמית גדולה, מאז הכיבוש הערבי ועד השלטון המנדטורי, גרמה לערבים וליהודים להילחם על השליטה בטבריה, עם הכרזת האו”ם על זכותם של היהודים למדינה משלהם.

הזמן החדש

העובדה שאפשר היה להגיע לטבריה מהים, עזרה לתושבים היהודים הנלחמים בטבריה לקבל תגבורת מעין גב ובסיכומו של דבר, הערבים ביקשו את עזרת הבריטים לפינוי בטוח מהעיר. ב-14 באפריל, שנת 48′, יצאו הערבים את העיר. סנונית ראשונה שבישרה את מה שיקרה בשאר הערים המעורבות בתקופת מלחמת השחרור. ערים כמו חיפה, רמלה ולוד שוחררו בזו אחר זו.

לאחר הפסקת הצהריים, שמנו את פעמינו לתוככי העיר המודרנית. עיר שכיום היא בת קרוב לחמישים אלף תושבים. בתש”ח היו בה כחמשת אלפים. עיר שבבחירות האחרונות, בחרה ראש עיר חדש, צעיר ונמרץ.

ביקרנו במתחם של בתי כנסת, נוסח חב”ד, חסידות קרלין ובית כנסת עתיק ופעיל בשם “הסניור”. במקום חיכה לנו הגבאי, בן למשפחת ניניו, בעלת הבית מדורי דורות. הוא סיפר לנו את תולדות המקום והמשפחה, את הניסיונות לקבל תקציבים לשימור המקום ועל החזון שלו להפוך את המקום למוזאון לאומי.

אם הזכרתי את קופת חולים “רקתי”, מרכז רפואי טברייני מוכר, אז כאן המקום לומר שטרם הקמת העיר טבריה, היה במקום יישוב קטן בשם “רקת” וכנראה הוא שהאציל את שמו על המרכז הרפואי הנ”ל.

למרות שיצאנו לטיול ביום חורפי קר וכמעט גשום, הרי שטבריה שוכנת בבקעה שהיא מתחת לגובה פני הים ותמיד חם שם יותר מאשר ברמת הגולן, כך שנהנינו ממזג אוויר נעים וחמים, מחברת מטיילים עשירה ומיום טיול עתיר חוויות ולימוד.

עוד טיולים רבים לפנינו ואתם, אם הנושא של טיולים בסביבת הגולן מעניין אתכם, פנו למחלקת הוותיקים במועצה האזורית ותזכו גם אתם להיות בחברה נפלאה של ותיקי הגולן.