50 שנה אחרי כיתה א‘, נפגשו כל ארבעת התלמידים עם המורה המיתולוגית, לתמונה משותפת והשלמת פערים מרגשת
מאת: משה ולך, בני יהודה
לפני כמה שבועות, קיבלתי בווטסאפ את התמונה הזאת.
בתמונה, רואים את שתי נכדותיה של לאה פורת, מראשוני רמת מגשימים, שסיימו את מחזור ד‘ של אולפנת “רגבים“, ברמת הגולן. הוריהן סיפרו להן שממש במבנים האלה שהן למדו, סבתא שלהם, סבתא לאה פורת, הייתה המורה של כיתה א‘ הראשונה ברמת מגשימים. בהחלטה משפחתית משותפת, החליטו ליזום הצבת שלט על אותו המבנה שבו מצוין כי כאן הוקם בית הספר הממ“ד הראשון ברמת הגולן.
מה הקשר שלי לתמונה?
בתמונה שבשלט רואים את המורה לאה פורת וארבעה תלמידי כיתה א‘. שלוש בנות ובן.
מימין לשמאל:
- חגית גרליק (כיום נגר), מרמת מגשימים, שהוריה, מוישיק ומאירה גרליק, היו ממייסדי רמת מגשימים
- אני, משה ולך, מבני יהודה, שהוריי, חיים ונילי ולך, היו ממייסדי בני יהודה
- המורה לאה פורת
- דינה לוי (כיום שרגאי), מכפר גינת – ותיקי הגולן זוכרים את הגלגול הקודם של חיספין, בצומת פיק, במבנים סוריים ישנים. שהוריה, שמעון וגילה לוי, היו ממייסדיו.
- לאה גנירם (כיום שרעבי), מרמת מגשימים, שהוריה אקל‘ה וחייק‘ה גנירם היו ממייסדי רמת מגשימים.
את התמונה שעל הקיר אני כבר מכיר, כי אותה לקחו מהאלבום של ההורים שלי, אבל לא העליתי בדעתי שהמבנה ההוא שבו למדנו, עדיין קיים, שהרי המבנים הללו היו מבנים סוריים ישנים, שכבר באמצע כיתה א‘, העבירו אותנו משם, בגלל ההפגזות על רמת מגשימים.
על השלט מצוין שבית הספר הוקם בשנה“ל תשל“ג, 1972. חישוב מהיר העלה שבראשון לספטמבר הקרוב ימלאו בדיוק 50 שנה לכיתה א‘ הנ“ל.
זה כבר ממש מרגש, עברו 50 שנה מאז שהיינו בכיתה א‘. 50 שנה!
ההתרגשות גרמה ליוזמה לאסוף את כל החמישה לצילום משותף לכבוד האירוע המרגש.
האמת, זה לא היה כל כך קשה.
המורה לאה פורת גרה עדיין ברמת מגשימים ואפילו באותו הבית.
חגית נגר, גם כן, עדיין גרה ברמת מגשימים, מחוז ילדותה.
את לאה שרעבי לא היה קשה לאתר, כי היא בת דודה של חגית והיא גרה ברובע המוסלמי בירושלים.
במאמץ לא רב, איתרנו גם דינה שרגאי, שמאז שהוריה עזבו את הגולן, לאחר מלחמת יום הכיפורים, לא עזבה את כפר הרוא“ה.
בזכות הטכנולוגיה, הקמנו קבוצת ווטסאפ “כיתה א‘ תשל“ג“, תיאמנו תאריך. האחד בספטמבר הוא עדיין תאריך מעט בעייתי לחלקנו, אז הקדמנו בשבועיים וב-15.8, נפגשנו בהתרגשות ליד כיתה א‘ שלנו, לתמונה משותפת.
לצילום, הצטרף אורי מאיר, ממייסדי רמת מגשימים, שבזכותו בעצם, הוקם בית הספר, שכן הוא שכנע את משרד החינוך בצורך בבית ספר ברמת מגשימים. לכן זכה בזכות לצלצל בפעמון כדי לציין את תחילתו של השיעור הראשון בבית הספר הראשון.
לאחר הצילום, התאספנו בביתה של המורה לאה להעלאת זיכרונות והשלמת פערים וב– 50 שנה צוברים הרבה פערים. אין ספק, זה היה מפגש מרגש ביותר.
ברקע העלאת הזיכרונות, אצל כולנו עמדה מלחמת יום הכיפורים שפרצה שנה אחר כך, בתחילת כיתה ב‘. לכולנו זיכרונות דרמטיים מאותה המלחמה, אבל זה לכתבה אחרת.
ברקע לשלט, נבחר השיר “שיעור מולדת“, של עלי מוהר, הפותח במילים “אז בבית הספר על הקיר תמונה“. אין מה לומר, בחירת השיר קלעה בול. את הזיכרונות הנעימים מאותה כיתה א‘ ראשונה שעלו במפגש היטיב לבטא עלי מוהר במילות השיר הללו.
“כך זה היה, פשטות רכה, זה הצטייר בילדותנו, שהייתה יפה“.
