הוא גדל על ריחות הבישולים של סבתא, מטבח שיש בו עוצמות חזקות של טבע ופשטות. אך טבעי שיקים עסק משלו – ה”דודיס”. האורח שלנו לשבת הוא דודי זנגי, מגבעת יואב
קצת על עצמך
“דודי זנגי בן 50, נשוי למיכל, אבא לשלוש בנות – נעה, בת 7, אלה, בת 4 ועדי, בת שנה וחצי. הגעתי לנקודת זמן בחיים שאני שמח בחלקי ומאושר”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בתל אביב. בגיל 15, החלטתי שאני רוצה לעבור לקיבוץ יקום והצטרפתי שם לחברת הילדים. דודים שלי קיבוצניקים וממש קנאתי בהם. התאהבתי בטבע ובמרחבים ומגיל צעיר נחשפתי לעצמאות ולמקום מקסים שנתן לי הרבה כלים לחיים”.
מגורים
“גבעת יואב, כבר כמעט 12 שנה. הגעתי לקיבוץ אפיק בשנת 2003, בעקבות טיול בגולן עם חבר, התאהבתי בגולן וגם במיכל אשתי. הקמתי עסק ואני מברך על זה כל יום”.
עיסוק
“בעלים של ה’דודיס’ – ביסטרו בר בגבעת יואב.
האהבה והחיבור שלי לאוכל מגיעים מהבית של סבתא. תמיד היה אצלה סיר ענק של קובֶּה עיראקי וחצילים וכולם היו באים לאכול. את הקציצות המעולות שלה, הייתה מחלקת לכולם. גדלתי על ריחות הבישולים שלה. בישול עם הרבה עלים. רוקט וריחן ורשאד, מטבח שיש בו עוצמות חזקות של טבע ופשטות. גם את כל הנושא של סדר וניקיון והאסתטיקה שכל כך חשובים הבאתי מהבית.
“אחרי שנים של לימודי טבחות וקונדיטוריה, ועבודה במטבחים גדולים, במסעדות ובבתי מלון, הגשמתי את החלום והקמתי את ה’דודיס’, יחד עם יגאל, חמי ושותפי המפרגן. ה’דודיס’ הוא מקום עם אוכל פשוט באווירה כפרית ואנשים שבאים לאכול ולשתות בירה נהנים ושמחים. אנחנו מייצרים לאורחים שלנו חוויה גולנית וכיפית. תמיד אנשים אומרים שכשהם מגיעים אלינו, הם מרגישים קצת חו”ל”.
איך נראה יום שישי שלך?
“אני הכי אוהב את יום שישי, קרו לי הרבה דברים טובים ביום שישי. זה היום שבו הכרתי את מיכל אשתי, הבנות שלנו נולדו ביום שישי ואני גם מקפיד כל יום שישי לדבר עם סבתא שלי ולאחל לה שבת שלום ולהגיד לה שאני אוהב אותה.
“מאז הקורונה, אני כבר לא עובד בימי שישי. אני מתעורר בכיף בבוקר, מוציא את הבנות לגן, יוצא לרכיבת אופניים, עושה קניות בגבעת יואב ובאזור. מנקים את הבית ואז אני נכנס לבשל. אני אחראי על הבישול, מיכל אלופה באפייה וקינוחים. אחר כך, הולכים לטייל באיזה מעיין, או בריכה נחמדה”.
מה אוכלים שבת?
“במהלך השבוע, הארוחות שלנו מאוד פשוטות, בעיקר ירקות וגבינות ופסטות. אני הכי אוהב לחם טוב, עם גבינה ושמן זית איכותי, עם סלט ירקות. בשבת, אנחנו עושים ארוחה מושקעת יותר עם דגים ובשר. הבנות אוהבות מאוד דג בתבשיל חריימה אדום. אני מכין גם צלי בקר עם אורז לבן ותפוחי אדמה בתנור ועוד כל מיני גיוונים”.
בשבת, היינו הולכים יחד לבית הכנסת של העיראקים ואחרי התפילה היינו יושבים בבית הכנסת, שותים ערק, אוכלים תפוחי אדמה מבושלים, מלפפונים במלח וזיתים. זה זיכרון שאני מספר עליו ומתגעגע
זיכרון ילדות משבת
“לסבא שלי, דוד, שעל שמו אני קרוי, הייתה חנות קטניות בשוק, בשכונת התקווה. כילד, הייתי מחובר אליו והולך לעבוד אתו. בשבת, היינו הולכים יחד לבית הכנסת של העיראקים ואחרי התפילה היינו יושבים בבית הכנסת, שותים ערק, אוכלים תפוחי אדמה מבושלים, מלפפונים במלח וזיתים. זה זיכרון שאני מספר עליו ומתגעגע”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“אין לי הרבה שעות פנאי. במעט שיש, אני רוכב על אופניים, אוהב לקרוא, לשחות, לבשל ובעיקר מקפיד למצוא את הזמן להיות עם אשתי והבנות. כל זמן שיש לנו אנחנו מייצרים חוויות משותפות”.
פינת טבע שאתה אוהב בגולן?
“התצפית בביר א-שגום, תצפית לכנרת שמאוד מרגשת אותי. לשבת שם בימי שישי עם בקבוק יין זה מדהים”.
איך השפיע עליך הקורונה?
“כבעל עסק, הקורונה הייתה תקופה מאוד מאתגרת. מצד אחד, סגרנו בעקבותיה את המסעדה החלבית ונשארנו רק עם הצד הבשרי. מצד שני, גילנו את הכוח של הלקוחות המקומיים הנאמנים, שהמשיכו להזמין אוכל בטייק-אווי וגם להגיע בין הסגרים. הקורונה גם אפשרה לנו ליהנות מיותר זמן עם המשפחה וגם לחישוב מסלול מחדש. היה מאוד קשה לנהל ולהפעיל שתי מסעדות מבחינת עובדים ותפעול, אז אולי זה גם לטובה שדברים קצת השתנו, לפחות לתקופה הזאת. המגפה גם נתנה לנו תזכורת שהחיים זה לא רק עבודה, צריך לחיות אותם בעוצמה ולחוות כמה שיותר חוויות ולנצח את הרגע”.
מהו החלום שלך?
“אני חי את החלום ב’דודיס’, מקום שאני מאוד אוהב. כרגע יש לי עוד שני חלומות להגשים. אחד זה להפעיל מחדש את הצד החלבי, כמעין טברנה עם מוזיקה עם אמנים מקומיים וחומוס טוב ונשנושים בימי שישי. שילוב של מוזיקה טובה שתעשה שמח עם הפשטות של האוכל שאני מאוד אוהב. החלום השני הוא לצאת עם מיכל והילדות לכמה חודשים לגור בבית על חוף הים ביוון ולחוות את המשפחה בשקט”.
מה אתה מאחל לעצמך?
“בריאות, שמחה ונחת עם המשפחה ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהב – לבשל, לארח, לשמח, לפתח ולהתפתח ואחרי תקופה ארוכה ומאתגרת של קורונה, לחזור ולארח הרבה אנשים ב’דודיס'”.
