אורי הייטנר
בזמן המאבק על הגולן, כש”הנוער העובד והלומד” תמכו בנסיגה, עברו כל קיבוצי הגולן לתנועת “בני המושבים”, שבהמשך פרשה בעצמה מתנועת המושבים ואז הגיע “השומר החדש”
הביצות החדשות
- 1987. אני בחור צעיר, בן 24 ולאחר שלוש שנים של הדרכת גרעינים והיאחזות, נבחרתי לקדנציה הראשונה שלי כמזכיר אורטל. נכנסתי לתפקיד מלא רעיונות חדשים. אחד הרעיונות היה להקים גרעין של בני קיבוצים להגשמה באורטל. לא התכוונתי לעוד גרעין שנת שירות של בני קיבוצים שבאים לעזרת קיבוץ צעיר, אלא לגרעין של בני קיבוצים, אידיאליסטים, שיבחרו לבנות את חייהם בקיבוץ צעיר בגולן.
באותם ימים, קמה בתנועה הקיבוצית תנועת נוער חדשה שנקראה “קבוצות הבחירה”. לא עוד תנועה שכל בני הקיבוצים מצטרפים אליה כאוטומט, אלא של אנשים שבוחרים בה, מתוך מחויבות חברתית, ערכית, אידאולוגית. כששמעתי על כך, הייתי בטוח שהנה נמצא הפטיש האידאלי לסדן של הגרעין הקיבוצי להתיישבות צעירה. יצרתי קשר עם חבר שהיה ממדריכי התנועה והוא הזמין אותי לכנס תנועתי, שנערך בבית הספר האזורי ‘ברנר’, בגבעת ברנר. כל חברי קבוצות הבחירה היו שם לאורך סופשבוע ואני הצטרפתי אליהם בשבת, להציג להם דרך הגשמה חדשה.
נפגשתי עם הנוער ונשביתי בקסמו. נערות ונערים מחויבים, משימתיים, אידיאליסטים, מלאי תשוקה לעשייה ולתרומה לחברה ולשינוי פניה. מי אם לא הם, האנשים שיגשימו את חזוני? אבל נחלתי מפח נפש מן הפגישה אתם. הרעיון שלי פשוט לא עניין אותם. הוא היה רחוק מרחק רב מכל מה שעניין אותם. התיישבות צעירה? יישוב הגולן? זה פאסה. “הסבים שלנו ייבשו ביצות. הביצה שאנחנו צריכים לייבש היא הביצה החברתית”.
הערכתי מאוד את הדרך החברתית שהם הציגו, את התשוקה לשנות את העולם באמצעות פעולה באזורי מצוקה בחברה הישראלית. אבל נחרדתי מהניכור הבוטה שהם ביטאו כלפי רעיון ההתיישבות; כלפי אותו חזון שאותו עליתי להגשים באורטל ועליו חינכתי צעירים בני גילם בתנועת הצופים.
קמה תנועת נוער חדשה, שמחנכת על ערכי ההתיישבות, הערכים שבשמם עלינו לגולן ובנינו את מפעל חיינו. תנועת נוער חדשה, שאינה תנועה של בני מושבים שגם בני קיבוצים מסונפים אליה, אלא תנועה של בני ההתיישבות – מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים
את הסיסמה על הביצה החברתית שמעתי מאז פעמים רבות. היא הפכה לטרנד בתנועות הנוער. אני מעריך מאוד את ההגשמה בקומונות עירוניות ואת העשייה החינוכית והחברתית של התנועות. אך האם יש סתירה, ניגוד, בין העשייה הזאת למשימתיות ההתיישבותית? לצערי, יותר ויותר נתקלתי בבוז כלפי ההתיישבות; “אנחנו מקדשים את האדם ולא את האדמה” ועוד סיסמאות מהסוג הזה; סיסמאות דיכוטומיות, שבהן בחירה בדרך א’ היא דחיה של דרך ב’. אותה דרך ב’, היא דרך החיים שלי. דרך החיים שלנו. דרך החיים שיישבה את הארץ, שיישבה את הגולן.
אל “בני המושבים”
- 1993. אנו בראשיתו של המאבק על הגולן; מאבק – לא רק על ביתנו ומפעל חיינו, אלא על הרעיון שאותו אנו מגשימים, על השליחות שאותה אנו מקיימים, על האידאולוגיה בה אנו מאמינים, עליה התחנכנו ועליה אנו מחנכים.
בני הקיבוצים פעלו במסגרת תנועת “הנוער העובד והלומד” ובהם גם בני הקיבוצים בגולן. לאכזבתנו העמוקה, התנועה קיבלה החלטה התומכת בנסיגה מהגולן. יתר על כן, היא החליטה שחניכיה יפעלו בציבוריות הישראלית, עם חולצותיהם הכחולות, למען הנסיגה. כמובן שהחניכים מן הגולן הם חלק מן התנועה ועמדת התנועה מחייבת אותם.
אנו, קיבוצי הגולן, לא השלמנו עם הגזירה הזאת והחלטנו לפרוש מהתנועה. לפרוש לאן? ראינו את חברינו במושבי הגולן ממשיכים לפעול בחטיבת בני המושבים, שאף היא חלק מתנועת “הנוער העובד והלומד”. איך זה מסתדר? התחלנו לבדוק את העניין ולמדנו שתנועת “בני המושבים” היא תנועה אוטונומית, והחלטות הנוע”ל אינן מחייבות אותה. “בני המושבים” לא נקטו עמדה בנושא הנסיגה, אך עודדו את הנוער למעורבות חברתית ופוליטית, כן, גם בפעילות נגד הנסיגה. ראינו כי טוב וכל קיבוצי הגולן עברו לתנועת “בני המושבים”; קיבוצים בודדים בתנועה שכולה מושבים (מאז הצטרפו קיבוצים רבים לבני המושבים, אך אז היינו היחידים).
תנועה אחת
- 2001. המאבק הסתיים. ניצחנו. הסיבה לפרישת הקיבוצים מהנוע”ל והמעבר לבני המושבים כבר אינה אקטואלית. מה עושים עכשיו?
הייתי אז מנהל המתנ”ס ובתפקיד זה, אחראי על החינוך החברתי-קהילתי בגולן, שאז עוד נקרא חינוך בלתי פורמלי. לי לא הייתה כל התלבטות. נשארים בתנועת “בני המושבים”. הפעם, לא בגלל פוליטיקה, אלא מסיבה אחרת. חשוב היה לי שכל בני הנוער של הגולן, לפחות הנוער החילוני, יפעלו באותה תנועה. לצערי, בני הקיבוצים לומדים בתיכונים מחוץ לגולן. היכן הם ייפגשו עם בני הנוער מן המושבים, אם לא בתנועת הנוער? אגב, יזמתי אז את חיבור קצרין ל”בני המושבים” וקצרין אכן עברה לתנועת זו, אך הדבר לא צלח והקן הקצרינאי נסגר במהרה.
אכן, כך נהגנו. כבר 26 שנים, קיבוצי הגולן מתחנכים בתנועת “בני המושבים”. הילדים של מי שהיו אז חניכים הם היום מדריכים.
תמיד הרגשתי שזה הדבר הנכון, אך זה גם היה לי קשה. אני חבר קיבוץ, מאמין בדרך הקיבוץ, מחנך לדרך הקיבוץ ושולח את הנוער הקיבוצי לתנועה מושבית, שמחנכת לדרך המושב.
בכל שנה, קיימתי שיחת פתיחה עם הגרעינרים החדשים, בני גרעין “עודד”, שבאו לשנת שירות בתנועת “בני המושבים” בגולן. ניסיתי להסביר להם שאצלנו לא מדברים על מושבים, אלא על יישובים; שהם אינם פועלים רק במושבים, אלא גם בקיבוצים וביישובים קהילתיים ומהי משמעות הדבר. אך לעתים, אפילו בסוף השנה, יכולתי לשמוע גרעינר מספר שהוא מדריך במושב כפר חרוב, או במושב אל-רום.
כמו אישה מוכה
בתקופה שניהלתי את המתנ”ס, הייתי בקשרי עבודה צמודים עם מזכ”ל “בני המושבים” וצמרת התנועה. בשיחות בינינו, שמעתי אותם מרבים לקטר על הקושי שלהם כתנועת-בת של תנועת “הנוער העובד והלומד”. הם סיפרו שהם חשים דחויים ומקופחים, חשים שלא סופרים אותם, שגוזלים תקציבים המיועדים להם ועוברים דרך תנועת-האם. שמעתי אותם מפנטזים על פרישה והקמת תנועה עצמאית ואכן, לפני כעשר שנים, כשעוד הייתי בתפקיד, תנועת “בני המושבים” החליטה לפרוש ולהקים תנועה עצמאית. בסופו של דבר, המהלך לא צלח; הפילוג לא יצא לפועל.
בשבוע שעבר, השתתפתי במפגש בגולן על הקמת התנועה החדשה. למדתי שהתחושות הללו החריפו בעשור שחלף. רכזת המחוז הצפוני בתנועה החדשה, קודם ב”בני המושבים”, שהשתתפה בפגישה, אמרה אמירה קשה מאוד: הרגשנו ב”נוער העובד והלומד” כמו אישה מוכה.
“השומר החדש”
- 2010. עוזי דיין פנה אליי וסיפר לי על כוונתו להקים ועד פעולה לקידום רעיון ההתיישבות בחברה הישראלית וביקש ממני להצטרף. נעניתי לבקשתו. הרעיון לא התרומם והיוזמה גוועה במהרה. הספקנו לקיים מספר ישיבות וסיור.
מן היוזמה לא יצא דבר, אך אני יצאתי ממנה עם רווח גדול. הכרתי את תנועת “השומר החדש”. הקבוצה, בראשות עוזי, עלתה בבוקר אביבי למצפה סנדו, מעל הושעיה, תצפית קסומה על אזור צהוב מפרחי החרדל והחרציות. על ראש הגבעה, התנוסס דגל ישראל גדול. פגשנו שם שני חבר’ה צעירים ששבו את לבי. האחד, יואל זילברמן, בן מושב ציפורי, לוחם בשייטת 13 וחברו, און ריפמן, בן קיבוץ רביבים.
יואל סיפר לנו על הטרור החקלאי ועל נטישת החקלאות בשל אוזלת היד של המשטרה ושל המדינה בהתמודדות עמו. הוא סיפר על היוזמה של חבריו ושלו לגייס מתנדבים לשמירה על השדות. היה זה ארגון צעיר מאוד, אך כבר ידע להפעיל מתנדבים רבים. מה שמצא חן בעיניי במיוחד הוא שהם אינם מתספקים בשמירה, אלא עוסקים גם בחינוך. שם, במצפה שבו יואל ישב באותם ימים, מצאתי ספרים של גורדון, של ברל כצנלסון, ספר השומר, כמובן. הם דיברו על חינוך לערכי ההתיישבות, העבודה, האדמה, החקלאות. צלילים שמזמן לא שמעתי וערבו מאוד לאוזניי.
מאז, עקבתי אחרי התנועה ופועלה ושמחתי לראות כיצד היא מתרחבת ועולה, עד שהיום, היא ארגון ההתנדבות הגדול במדינה. היא העמיקה את פעילותה החינוכית והקימה תנועת נוער. היא נכנסה לגולן, מובילה את הנוער במרום גולן ופועלת גם באורטל, בעין זיוון, באל-רום ואולי גם ביישובים אחרים. באורטל יקום בשנה הבאה בית הספר “אדם ואדמה”, של תנועת “השומר החדש”; פנימייה המשלבת עבודה בחקלאות, עם לימודים לבגרות ופעילות חינוכית. כמה ממנהיגי “השומר החדש”, ובהם יואל זילברמן עצמו, בנו את ביתם בגולן.
התנועה החדשה
הצגתי כאן כמה תחנות משמעותיות בחיי, כדי להסביר איך תופס אותי רעיון התנועה החדשה. פתאום, הכול מתחבר.
“בני המושבים” פרשו מ”הנוער העובד והלומד”, כי הגיעו מים עד נפש. כיוון שתנועת המושבים החליטה להישאר ב”נוער העובד”, “בני המושבים” פרשו גם מתנועת המושבים. המותג “בני המושבים” וכל סמלי התנועה ויצירתה, נחשבים מבחינה משפטית כנכס רוחני של “הנוער העובד והלומד” ולכן התנועה החדשה אינה יכולה עוד לשאת את השם. שמה הזמני הוא “התנועה החדשה”. התנועה חברה לתנועת “השומר החדש” ופועלת במסגרתה.
קמה תנועת נוער חדשה, שמחנכת על ערכי ההתיישבות, הערכים שבשמם עלינו לגולן ובנינו את מפעל חיינו. תנועה שמדברת בשפה שכמעט הייתה לשפה זרה בעידן הפוסט ומלהיבה את הנוער בשפה הזאת. תנועת נוער חדשה, שאינה תנועה של בני מושבים שגם בני קיבוצים מסונפים אליה, אלא תנועה של בני ההתיישבות, הכוללת מלכתחילה בני מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים. תנועה ארצית, שהמועצה האזורית גולן מנגנת בה כינור ראשון.
עוד רבות ידובר, בשבועות ובחודשים הקרובים, על התנועה החדשה. אני מרגיש, שבעבורנו, אנשי הגולן, התנועה החדשה היא הדבר הנכון בזמן הנכון.
הלוואי שהתנועה החדשה תגדל ובעתיד, תפעל גם בערים ותחנך גם נוער עירוני על ערכי ההתיישבות.
