“תלמד אותי לרקוד” – אזולאי/נמט

זהו אלבומם השלישי של נדב אזולאי וגיל נמט. את שני הקודמים, “בצד של הרעים” ו”זאב זאב”, לא שמעתי, אבל הטעות הזאת תתוקן מיד בסוף הרשימה הזאת. אזולאי הוא מפיק מוזיקלי שעבד עם רבים וטובים ומתברר גם כזמר לא רע. גיל נמט הוא במאי, צלם ועורך וידאו וגם מנגן על כל כלי אפשרי.

אם להתייחס לכותרת האלבום, הרי ששני האדונים האלה מבקשים ללמוד כדי לרקוד החוצה מהחיים הציניים, שהם כה מיטיבים לתאר כאן. בשפה בהירה, מתוחכמת ומושחזת על הריס, הם מציירים את המציאות הבלתי אפשרית כאן ולא אתפלא אם מאיר אריאל יושב להם חזק בהשפעה.

כמה תופינים: “בואי בריצה/ אם תחפשי פרצה/ תראי שלא הייתה גדר”, (“תבקשי יותר”); “לא טסים מחלקת עסקים/ אם תציעו לנו נסכים/ להסתכן בעוד סיבוב/ ועל הקיר להיות הזבוב/ שמתעד הכול/ עם כל מינוף אתה נמחץ יותר בזול”, (“מי מפחד מיום ראשון?”); “אם בכלל נורו יריות בשטח/ עוד לא ברור, אסון או נס?/ רק דבר אחד יודעים לבטח/ מישהו צריך להתפרנס”, (“חצי התורן”); “לוע אזיקים על יד נסגר/ משהו נשבר”, (“5050”); “בלי מטרה/ רק מפגן כוח/ המשכנו ישר בצומת ה-T”, (“עזה”).

אין להתייחס כפשוטו למישהו שמסוגל לכתוב בית בן ארבע שורות שהן עניין אחד, קשור בתוך עצמו ושורה לשורה, באופן צלול ומובן. זוהי מלאכה שהולכת ונעלמת מעולם הזמר הישראלי, ככל שמתרבות התופעות.

כמובן שהאוזן העצבנית שלי שמה תנוך לו’ החיבור השגויה של החבר’ה האלה. שומע, אזולאי? הכלל הוא פשוט: בעברית אין שני שוואים בראש מילה. לכן, ו’ החיבור שמופיעה לפני מילה המתחילה בשווא, למשל “שְמיכה”, תקבל שורוק (תנועה בהגיית U). גם לפני אותיות ב.מ.ו.פ – בכל ניקוד שינוקדו – תופיע ו’ החיבור בשורוק. פשוט.

כל היופי הזה עטוף בפופ עוקצני, או רוק רך-רק-למראית, עם שירה מהמותן של אזולאי והרבה פרי-סטייל על המקצב. בעיקר גיטרות, קסיו, תופים ולפעמים, כלי מיתר. 12 שירים ועוד קטע אינסטרומנטלי וזה מסתיים בשיר “טוב”: 3:44 דקות של “אני הולך להרגיש טוב… ולי נראה  שאין איך להתאכזב… זה הולך להרגיש טוב”. איכשהו, בשיר הזה נרשם משבר אמון בינינו, אבל עד שם, היה כיף גדול.

החיים, כנראה, הם רצף של ניואנסים. אם אתה נוגע בהם ובכל פעם האצבע שלך חוזרת עם כוויה, משהו חולה בעולם שלך. אם אתה מספר את זה לחבר והוא מרגיש אותו דבר ומספר לחבר וכך הלאה – ברוך בואכם למציאות. אפשר, בטח שאפשר, להתחבא מאחורי איזה מִקסם של אופטימיות, אבל רק באופן זמני, אולי ל-3:44 דקות.