היא אמנית, אשת שיווק ויזמית. במלחמה, הקימה את "תיירות נווה אטי"ב" ואיגדה כ-100 עסקים ויזמויות בצפון הגולן. מאמינה גדולה ב"עצלנות פרואקטיבית" – לעשות את המינימום האפשרי בשביל מקסימום תוצאות. האורחת שלנו לשבת היא אורי קליפר, מנווה אטי"ב
קצת על עצמך
"אורי קליפר, אורי במלעיל, הפירוש הוא 'תעשי אור' וכך אני משתדלת. בת 32, נשואה לנטע, בעלי המהמם, הייטקיסט וחבר כיתת כוננות, אימא לכלב ושני חתולים.
"אני מגדירה את עצמי אמנית, כי מבחינתי, גם שיווק זו אמנות, אבל בעיקר כי אני מאוד אוהבת ליצור. הייתי תכשיטנית בעברי, למדתי אדריכלות בתיכון ובאוניברסיטה (אומנם פרשתי מהתואר, אבל עדיין) ואני מאוד אוהבת לצייר, לפסל וכל מה שקשור לאמנות. אני אישה צבעונית, מוזרה בקטע טוב, בנאדם שלא משנה איפה אהיה, תמיד חשוב לי להכיר את הנפשות הפועלות, גם כדי להתנדב ולתרום מעצמי וגם כדי להרגיש תחושת שייכות".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בפתח תקווה. סבתא שלי, היא יקירת העיר פתח תקווה – כבוד!. כשהייתי בת שבע, עברנו לזיכרון יעקב ושם גדלתי וגם הכרתי את נטע בעלי. הסיפור הרומנטי שלנו זה שהיינו ידידים טובים, עד שיום אחד התאהבנו. גרנו כזוג גם בזיכרון יעקב וגם בחדרה והחלום היה תמיד לעבור לרמת הגולן".
מגורים
"נווה אטי"ב. עברנו לנווה אטי"ב חודש לפני פרוץ המלחמה. עוד לפני המלחמה, בעלי הגיש בקשה להתקבל לכיתת הכוננות. כשהתחילה המלחמה, נסענו להורים בזיכרון לשלושה ימים וחיכינו שנטע יקבל אישור רשמי להיכנס לכיתת הכוננות. באותו הרגע שהרבש"צ הודיע לו שיש אישור, תוך שעה היינו על האוטו חזרה לנווה אטי"ב".
עיסוק
"אשת שיווק ויזמית. יש לי סוכנות שיווק עם עובדים מושלמים, שניים מהם מפונים מהצפון. אנחנו עובדים מרחוק, כל אחד עובד בזמן שלו. בנוסף, הקמתי בהתנדבות את 'תיירות נווה אטי"ב' במהלך המלחמה – פרויקט שגם איגד את כל בעלי העסקים במושב וגם הרבה עסקים מצפון הגולן ומהכפרים הדרוזיים. ריכזתי מעל 100 עסקים ובניתי חוברת עסקים אותה אני מפיצה לקהל הרחב שמתעניין בטיולים בצפון הגולן.
"יש לנו אינסטגרם, פייסבוק, טיקטוק, אתר וחוברת – הכול בהתנדבות, כולל לשלם משכורות לצוות המהמם שלי ומתוך תחושת שליחות אמיתית".
"הבנתי שצפון הגולן נפגע קשות במלחמה וצריך עזרה בשיקום. אנחנו לא מפונים והוגדרנו ירוקים במשך כמעט כל המלחמה, אבל לא הגיעו לכאן מטיילים, מה שגרם גם לתחושת תסכול, כי אנחנו כאן, אבל התיירים לא"
מאיפה הרעיון?
"הבנתי שצפון הגולן נפגע קשות במלחמה וצריך עזרה בשיקום. אנחנו לא מפונים והוגדרנו ירוקים במשך כמעט כל המלחמה, אבל לא הגיעו לכאן מטיילים, מה שגרם גם לתחושת תסכול, כי אנחנו כאן, אבל התיירים לא. אני מאמינה וגם רואה שהפרויקט הזה מביא לפה יותר מטיילים, יותר פניות לצימרים ולעסקים וחושף לקהל הרחב שיש הרבה מה לעשות בצפון הגולן, לא רק חרמון ולא רק כשיש שלג".
איך נראה יום שישי שלך?
"אנחנו כרגע גרים בגולנית, שזה דיור זמני ודי קטן, בזמן שמתכננים את בניית בית חלומותינו בהרחבה במושב. אז קשה לי לארח אצלי, למרות שיש לי תנור ענק ואני מאוד אוהבת לבשל. למזלי, זכיתי לשכנות מדהימות שמזמינות אותי הרבה. לדוגמה, לירז כהן, שהיא גם בוגרת 'מאסטר שף', אז הארוחות שלה מושלמות. מדי פעם, אנחנו נוסעים לבקר את המשפחות בזיכרון יעקב, לארוחת שישי. החלום שלי הוא לעשות ארוחות שישי ענקיות אצלי, בבית שאבנה בקרוב במושב".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"אם אנחנו מתארחים אצל החברים מהמושב, באמת כמות אוכל מוגזמת. איכשהו, כל נווה אטי"ב הם בשלנים ואוהבים לאכול והרבה, אז זכינו ובאמת בכל מקום שלא נלך תראו על השולחן כמות מוגזמת של אוכל. אם אנחנו בבית, רק שנינו, בעלי ואני, שגם זה קורה לפעמים, אני אזמין לפעמים אוכל מ'ילא האת', שזו אפליקציה שנוצרה על ידי שני חבר'ה דרוזים מדהימים, היא כמו 'וולט' רק יותר טובה והיא בעצם מספקת שירותי משלוחי אוכל לכל צפון הגולן. אז, שוב, גם כי חשוב לי לתרום פה וגם כי בינינו לא תמיד יש לי כוח לבשל, אני נהנית להזמין מהאוכל המדהים שיש לנו כאן וליהנות עם בעלי מול סרט, אחרי שבוע עמוס".
זיכרון ילדות משבת?
"גדלתי בבית דתי לאומי בפתח תקווה, לפני שעברנו לזיכרון ואני זוכרת את עצמי, ילדה בת חמש, 'מורדת' ומציירת בחדר בשבת. עד היום, אני זוכרת את זה, כי זה מזכיר לי גם שאני עקשנית וגם שאני יודעת על עצמי מה טוב לי ומה מתאים לי, מגיל ממש צעיר ואני רואה את זה על עצמי גם היום. זה לא פשוט להיות בעלת עסק, אבל אני יודעת שזה מה שהכי נכון לי. היום, אגב, המשפחה שלי חלקה דתית יותר, חלקה – פחות, אבל תמיד קיבלו אותי כמו שאני והיום אני צוחקת אתם על הסיפור הזה".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"אני גרה בגן עדן! הכי כיף לטייל עם בעלי ברגל, או לנסוע ברכב בצפון רמת הגולן, יש פה מקומות נפלאים. גם לטייל מאחורי המושב, בשביל המטפס לחרמון, לא עד לחרמון, אני לא עד כדי כך בכושר. גם ללכת לאיזה מעיין חם, או קר, או נחל מהמם וליהנות מהפריחה הייחודית שלנו – של הדובדבן והאפרסק ובכללי, ליהנות מאוויר ההרים המושלם. תמיד לקנח באיזה קרואסון טוב של איברהים, מבוקעאתה, או החומוס המדהים של כמיל, ממג'דל שמס, או האוכל האיטלקי המדהים, שלירז מהמושב שלנו עושה.
"בשבת זה גם הזמן שלי לבקר עסקים שאני ממליצה עליהם. אני חייבת תמיד להתנסות בעצמי".
המלצה על ספר
"ממליצה על 'דרך האמן', ספר שהוא גם כמו סדנה. יש משימות שצריך לבצע כל יום, זה עוזר להתחבר לאמן הפנימי שבכם וזה לא משנה מהו תחום העיסוק שלכם. זה מבוסס על כתיבת דפי בוקר, משהו שאני כבר לא עושה, אבל רוצה לחזור אליו. זה ממש עוזר לסדר את כל המחשבות ולפתח את היצירתיות שלפעמים קצת נשכחת בנו, בעיקר בעולם של היום, עם כל המידע המציף שאנחנו מקבלים מכל פינה".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"לרוב, כשאני רוצה משהו – אני משיגה אותו וכך גם היה עם כמה אנשים סופר מעניינים מהמועצה ובכללי מהגולן. אני פונה ומבקשת לשבת לקפה, או לזום וכולם כל כך מקסימים שנענים בחיוב. חשוב לי להכיר פה את האנשים המדהימים, היזמים, אלו שפה, כדי להפוך את הגולן למקום עוד יותר קסום ממה שהוא כבר.
"הייתי שמחה לשבת לקפה גם עם ראש המועצה שלנו, שחולק אתי את השם, כי אני באמת רואה שמדובר באיש עשייה וזה כל כך כיף לי לראות את זה ואני רוצה לעזור גם בכל מה שרק אפשר".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"מאוד אוהבת אמנות, אוהבת לרקוד והולכת למסיבות בעיקר בעמק, הלוואי שהיו כאלו יותר גם בגולן. אוהבת לבשל ולאכול ולטייל בארץ ובעולם".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"עברנו לפה חודש לפני המלחמה. בזיכרון יעקב, לא הרגשנו מלחמה. פה חווינו את המלחמה מבפנים – לא היינו מפונים, בעלי היה בכיתת כוננות, אני התנדבתי במושב בבישולים, לאחר מכן ניהלתי את החינוך הבלתי פורמלי ואז הקמתי את פרויקט תיירות נווה אטי"ב. ההתנדבות הזו הצילה אותי, אני בחורה שחוותה בחייה התקפי חרדה בטח ובטח כשאני לראשונה בחיי חווה מלחמה מקרוב מאוד, ממש על גבול סוריה ולבנון, אבל בזכות ההתנדבות והיציאה מעצמי והחשיבה על אחרים, הצלחתי למצוא שלווה. לכן, גם היום, אני ממשיכה להתנדב עם פרויקט התיירות. אני רואה כמה כוח זה נותן לי לסייע לאחרים!".
מהו המוטו שלך בחיים?
"הכי חשוב – להיות מאושרים. אושר מגיע מבפנים. עם כסף, בלי כסף, עם זוגיות, בלי זוגיות, עם חברים, בלי חברים. תמיד אפשר למצוא את האושר מבפנים ואני תמיד משתדלת לראות מה מסב לי ולסובבים אותי אושר וזה מה שמנחה אותי.
"בפן העסקי, פיתחתי שיטה שנקראית 'עצלנות פרואקטיבית', שהיא אומרת לעשות את המינימום האפשרי בשביל מקסימום תוצאות. אני מאמינה ורואה על בשרי שלא תמיד צריך לעבוד קשה, אפשר לעבוד חכם ויעיל".
מהו החלום שלך?
"את חלקו אני כבר מגשימה, שזה לבנות בית בנווה אטי"ב. הייתי שמחה להיות מילארדרית ולשנות את העולם. אני עושה צעדים כדי להגיע לשם".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את הפריחה המטורפת, את זה שמרגישים פה באמת את כל ארבע עונות השנה, את זה שבקיץ החום הוא נסבל ושיש פחות לחות. אצלנו, בצפון הגולן, גם את השלג והערפל והחורף המושלם.
"כמובן, גם את האנשים המדהימים, את זה שאין פקקים ועוד…".
מה את מאחלת לעצמך?
"לבנות את בית חלומותיי בכיף ובשמחה, להצליח להביא את תיירות נווה אטי"ב למקום ממש טוב, שכולם ירצו לבוא אלינו, לסייע בגולן כמה שרק אוכל בכל קונסטלציה שתתאים, להמשיך להיות בזוגיות מדהימה עם נטע בעלי, כמובן. מאחלת לנו כעם שנתאחד, שיחזירו את החטופים ונסיים עם המלחמה הזו ואני גם קצת אופטימית ומפנטזת על שלום עם סוריה ולבנון – אמן אמן ואמן!".
