שעיר לעזאזל

בעקבות רצח מיכל סלה, אמר השר דוד אמסלם שהמשטרה אינה מטפלת ברצח נשים, כי היא עסוקה בחקירות נגד ראש הממשלה, “על סיגר”

לפני עשרה חודשים, לאחר ביקור עם רעייתו במעון לנשים מוכות, הקים ראש הממשלה ועדת שרים מיוחדת למלחמה באלימות נגד נשים – בראשותו. נתניהו הגדיר את האלימות נגד נשים כ”טרור לכל דבר” והציג תכנית חירום למלחמה בטרור הזה, בתקציב של 50 מיליון ש”ח. מה נעשה מעבר להכרזה החגיגית? לא כלום. אפס.

רצח מיכל סלה עורר טלטלה עזה וזעזוע עמוק בחברה הישראלית. מי שלקחו אחריות למיגור התופעה ולא עשו דבר, אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר “ידינו לא שפכו את הדם הזה”. תחת חשבון נפש של הממשלה, בנושא הזה, ערב יום הכיפורים, בחרו אחדים מחבריה במנהג אחר, קדום, הקשור ליום הכיפורים – שעיר לעזאזל.

ומיהו השעיר לעזאזל? משטרת ישראל. ובמה אשמה המשטרה? השרים דוד אמסלם ויריב לוין האשימו את המשטרה, שאינה מטפלת ברצח נשים, כי היא עסוקה בחקירות נגד ראש הממשלה, “על סיגר”, כדבריו המבישים של אמסלם, שכמובן קצר “כפיים” ברשתות החברתיות.

הבעיה היא תרבות של חוסר תכנון, של חוסר ניהול, של חוסר מנהיגות. זו תרבות של בריחה מאחריות, בריחה מקבלת החלטות, תוך הסתתרות מאחורי הפקידוּת, בתירוצים של משפטיזציה ושלטון הפקידים, שכביכול כובלים את ידי מי שאמורים לקבל החלטות

כמה ציניות גלומה במחול הסוער של השרים על דמה של מיכל סלה. הנה, עוד הזדמנות להטיל רפש במשטרה ולהמשיך את מסע הדה-לגיטימציה למשטרת ישראל ולכל רשויות החוק והמשפט בישראל, לקראת ההכרעות בפרשיות השחיתות של נתניהו.

אלמלא מוראה של מלכות, איש את אחיו חיים בלעו. הפגיעה במשטרה ובמערכות החוק, ההסתה נגדם מצד ראש הממשלה ושרי ממשלתו, השיימינג האישי למפכ”ל המשטרה ולראשי הפרקליטות, שנועדו לערער את מעמדם בעיני הציבור – כל אלה הם מבוא לאנרכיה, לצפצוף של האזרחים על החוק, לביזוי החוק ומשרתי החוק, להתגברות הפשיעה. כל זאת, למען אינטרס של נאשם (בכפוף לשימוע) אחד.

המחדל במלחמה בטרור האלימות נגד נשים, כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה, הוא דוגמה לבעיה תפקודית של המדינה, שבאה לידי ביטוי בתחומים רבים ובהם הבריאות, התחבורה, החינוך ועוד. הבעיה היא תרבות של חוסר תכנון, של חוסר ניהול, של חוסר מנהיגות. זו תרבות של בריחה מאחריות, בריחה מקבלת החלטות, תוך הסתתרות מאחורי הפקידוּת, בתירוצים של משפטיזציה ושלטון הפקידים, שכביכול כובלים את ידי מי שאמורים לקבל החלטות. התוצאות – בהתאם.

אבל למה לממשלה לערוך בדק בית ולחולל שינוי בתפקודה? קל יותר, כשיש את מי להאשים. פשוט יותר, כשיש שעיר לעזאזל.