הדמוקרטיה, שלטון העם, עלולה להידרדר לאוכלוקרטיה – שלטון האספסוף. ישראל, בעיקר בשלוש השנים האחרונות, מתדרדרת לאוכלוקרטיה, שהיא חלק מגל עולמי, שטראמפ הוא מייצגו העיקרי
ההיסטוריון היווני הדגול, בן המאה השנייה לפני הספירה, פּוֹלִיבְּיוּס, היה פילוסוף פוליטי הרבה לפני שהייתה פילוסופיה פוליטית, מדען מדינה הרבה לפני שהיה מדע המדינה והגותו היא תשתית מדע המדינה, שנוסד מאות שנים אחריו. הוא היה גם מדינאי פעיל. פוליביוס הוא אבי רעיון הפרדת הרשויות.
בספרו "היסטוריות", או "עלייתה של האימפריה הרומית", תיאר פוליביוס שלוש שיטות משטר וכיצד כולן צפויות לתהליך בליה ושחיקה, שיהפוך אותן למעין קריקטורה מנוונת של עצמן, שתרחיק אותן מאוד מייעודן המקורי. כל צורת משטר נועדה במקורה להיטיב, והיא עלולה להידרדר לצורה שסופה להרע.
המונרכיה, שלטון מלוכני, עלולה להפוך לטירניה – עריצות. האריסטוקרטיה, שלטון הטובים ביותר, כלומר שלטון של מצוינות, עלול להפוך לאוליגרכיה – שיטה שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי אצל חלק קטן מהאוכלוסייה, בעלי הכוח, לרוב בעלי ההון הגדולים, או גנרלים. הדמוקרטיה, שלטון העם, עלולה להידרדר לאוכלוקרטיה – שלטון האספסוף. קרטיה = שלטון. אוכלוס = המון (מכאן המילה העברית אוכלוסייה). שם אחר לשיטה הזו הוא וולגורקרטיה, (מכאן המילה וולגרי).
פוליביוס מתאר מצב שבו ההמון נוהה אחרי מנהיגים פופוליסטיים וצמאי כוח, מעניק להם עוד ועוד כוח ובסופו של דבר, האוכלוקרטיה תהיה שלב מעבר מדמוקרטיה לטירניה.
קקיסטוקרטיה
הסכנה הזאת אורבת בפינה לכל דמוקרטיה. חוששני שישראל, בעיקר בשלוש השנים האחרונות, מתדרדרת לאוכלוקרטיה, שהיא חלק מגל עולמי, שטראמפ הוא מייצגו העיקרי.
יש לכך סממנים רבים. מעבר להערצת המנהיג, נוצרה השקפת עולם כוחנית, של דמוקרטיה רובנית. הדמוקרטיה אינה עוד שלטון העם, אלא שלטון הרוב. גם אם הרוב קטן, גם אם הוא רוב מלאכותי, באמצעות בריתות משונות בין מספר קבוצות מיעוט, ברגע שהוא הרוב, הוא לוקח את כל הקופה, הוא מכניע את המיעוט, הוא חותר לשלטון ללא מיצרים, כי זה רצון הרוב.
הוא חותר לביטול האיזונים והבלמים, כי הוא הרוב ובאיזו חוצפה המיעוט יאזן וירסן אותו, הוא חותר להיות מעל החוק, כי הוא הרוב והרוב הוא החוק. בישראל, הממשלה החלישה מאוד את הכנסת, שהייתה לאסקופה נדרסת שלה. מעולם הכנסת לא הייתה חלשה ושולית ונרמסת בידי הממשלה, כמו בימים אלה, כאשר יו"ר הכנסת רואה בעצמו שליחו האישי של ראש הממשלה, לצורך השליטה בכנסת.
המהפכה המשטרית נועדה להשתלט גם על הרשות השופטת ובינתיים, היא רומסת אותה, מסיתה נגדה, משפילה אותה ויוצרת דה-לגיטימציה לראשיה. הממשלה פועלת להשתלטות על התקשורת והחלשתה. כל אלה מסכנים מאוד את הדמוקרטיה הישראלית. השיטות הללו עלולות לדרדר את הדמוקרטיה הישראלית לדמוקרטיה נוסח פוטין, או ארדואן, שבהן הדמוקרטיה מצטמצמת לבחירות, שבהן המנהיג הפופוליסט והפופולרי מנצח והוא נהנה משלטון ללא מיצרים. אסור לנו להגיע לכך.
ביטוי נוסף של האוכלוקרטיה הוא הקקיסטוקרטיה – שלטון הגרועים ביותר. אני מעדיף שלא לנקוב בשמות, אך לפחות בחלק ממשרדי הממשלה, כאילו נבחר בפינצטה האדם הכי פחות מתאים במדינה לעמוד בראשם. רמתם של חברי הכנסת, בעיקר ממפלגת השלטון, נמוכה להחריד.
אני נוהג להשתמש במונח לינצ'וקרטיה (לא מונח מדעי מוכר, אלא המצאה לשונית שלי) – גם לינץ' הוא שלטון הרוב. בלינץ' הרוב הורג את המיעוט. הרי הוא הרוב וזה רצון הרוב. אולי זה רצון הרוב, אך דמוקרטיה – זה לא. תיאור ציורי ללינצ'וקרטיה נתן הפילוסוף וההיסטוריון היהודי-בריטי סיר ישעיה ברלין (1909-1997): "החלטת רוב היא כאשר שלושה זאבים וכבשה מחליטים על ארוחת ערב".
הרגעת הטירוף הלאומי
איך אפשר להגן על הדמוקרטיה, כדי שלא תידרדר לאוכלוקרטיה? ראשית, יש להפנים שדמוקרטיה אינה שלטון הרוב, אלא שלטון העם, שנועדה להיטיב עם כל העם, שחייבת להבטיח את זכויות המיעוט ואת זכויות הפרט ואין שום זכות לרוב לשלול אותן. לכן, הרוב חייב להיות מרוסן.
הדבר החשוב ביותר, הוא הפרדת רשויות, עם איזונים ובלמים בין הרשויות. כנסת חזקה ועצמאית הרבה יותר מכפי שהייתה גם בימיה הטובים, לא כל שכן מכפי שהיא היום. למשל, בחירה חשאית של יו"ר הכנסת, כדי שלא יהיה נציג רה"מ, אלא מנהיג הרשות המחוקקת. למשל, צעדים אפקטיביים שיחזירו לכנסת ולוועדותיה את תפקידן כמוסד המפקח על השלטון, עם הרבה יותר עצמאות לוועדות וליו"ר הוועדות (ולבטח ללא אפשרות לראש הממשלה להדיח יו"ר ועדה, או להקים ועדה עוקפת, כמו הוועדה בנושא התקשורת) ועם יכולת פיקוח ובקרה אפקטיביים. למשל, עם יכולת להחליט בהצבעה חשאית על ועדת חקירה ממלכתית, גם אם הממשלה מנסה למנוע זאת וצמצום המשמעת הקואליציונית הגורפת, למספר מוגדר של הצבעות בכל מושב.
הפרדת הרשויות מחייבת מערכת משפט חזקה ועצמאית. איני מדבר על אקטיביזם שיפוטי, בנוסח אהרון ברק, ולבטח לא על הגרסה הקיצונית יותר, עליונות המשפט, בנוסח מנחם בגין. אבל בהחלט אסור לוותר על רשות שופטת, שהיא אחת משלוש רשויות השלטון וחובתה היא להפעיל ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת וכן ביקורת שיפוטית מאזנת ומרסנת על החקיקה.
מחסום נוסף בפני האוכלוקרטיה הוא שלטון החוק. שלטון החוק פירושו הכפיפות המוחלטת של הכול בפני החוק, ללא הנחות לחזק ולשליט. ראש הממשלה ושריו אינם עומדים מעל החוק, הם חייבים לפעול על פיו וכאשר הם עוברים על החוק, החוק ייאכף עליהם כמו על כל אזרח (איני משתמש במושג "כמו אחרון האזרחים", כי אני מאמין בשוויון בין האזרחים).
כמו כן, יש להבטיח מערכת שירות ציבורי המבוססת על מצוינות ומקצועיות, וברובה היא קבועה ואינה מתחלפת עם חילופי השלטון (למעט תפקידי אמון המוגדרים בחוק). פגיעה בשירות הציבורי היא פגיעה באינטרס הציבורי והיא הולמת אוכלוקרטיה, לא דמוקרטיה.
כמובן יש להבטיח תקשורת חופשית, הפועלת ללא מורא השלטון ובלי שהשלטון פוגע בה.
כל היסודות הללו, שנועדו להבטיח שהדמוקרטיה לא תידרדר לאוכלוקרטיה, נמצאים תחת מתקפה, ולכן הדמוקרטיה הישראלית נמצאת בסכנה של הידרדרות לאוכלוקרטיה.
הדרך למנוע זאת, היא הרגעת הטירוף הלאומי של פוליטיקת זהויות שבטית, והמרתו בפוליטיקה של הסכמות, שבה הצדדים השונים של המתרס מגבשים יחד פתרונות מוסכמים, בעיקר באשר למערכת היחסים, האיזונים והבלמים בין הרשויות. הסכמה כזו היא אינטרס לאומי, גם של מי שהיום הוא הרוב, אך ביום מן הימים – הקערה תתהפך והוא יהיה המיעוט ולבטח לא ירצה להיות הכבשה בארוחת הערב של הרוב.
