ככה זה בזוגיות. פעם הוא מוותר ופעם היא. אי אפשר להחזיק רק בשלך. גם לשני יש את שלו. נפגשים איפשהו באמצע. למה המנהיגים שלנו לא מצליחים להבין את זה?
אחרי יום מעייף, עם כוס קפה ושוקולד, אני צופה במהדורת החדשות שרובה עוסקת בידיעות ופרשנויות בדרך לבחירות בקרוב. "מפתיע" ששוב הממשלה מתפרקת, כי באמת מזמן לא שמענו תעמולות והבטחות. בשנים האחרונות, ממשלות בישראל לא מצליחות לקום ואם כבר קמות, אז מהר מאוד מתפרקות. לפחות לבנט וללפיד יתווסף בקורות החיים שלהם שהיו ראשי ממשלה, גם אם מדובר בכמה דקות של תהילה. כמה אנשים כבר זוכים להיות ראש ממשלת ישראל?
בעודי מהרהרת על השינויים ועל ממשלות, ועל מדינה שצריכה לתפקד, ולמי נצביע הפעם, ומה באמת ישתנה מהפעמים האחרונות, אני מקבלת הודעת ווטסאפ על שביתה בבתי הספר. כשאני מספרת למתבגרת שקיבלה עוד יום חופש, רגע לפני החופש הגדול, אני רואה על פניה שהיא לא שמחה מהבשורה. קצת הופתעתי שלא היו צהלות, הרי היא כל כך מצפה לחופש הגדול. אבל מסתבר שהשביתה נבחרה ליום שבו צריכים להחזיר את הספרים ותוכננו מסיבות סיום לשיעור אנגלית ומתמטיקה וממילא כבר לא כל כך לומדים בימים האלו וחופשה של חודשיים זה מספיק לה.
מבחינתי, זה היה עוד רגע של נחת, שהמתבגרת אוהבת את השגרה ואת סדר היום שנקבע לה, בלי שמישהו יכתיב שינויים של שביתות. שגרה זה דבר מבורך בעיניי וכנראה שבכל זאת עשיתי משהו טוב אתה, אם גם היא אוהבת שגרה. האמת היא שיש לי מהילדים בעיקר רגעים של נחת, חמסה–חמסה–שום–בצל, שרק ימשיך ככה.
מה אנחנו כבר מבקשים? שהחיים שלנו יתנהלו כסדרם, שתהיה ממשלה יציבה לפחות לארבע שנים, שהמורים יפסיקו לשבות, וגם הרופאים ונהגי האוטובוס, ושמחיר הדלק יהיה סביר וגם העגבניות, ושתהיה לנו שגרה מבורכת בלי דרמות מיותרות
מה אנחנו כבר מבקשים? שהחיים שלנו יתנהלו כסדרם, שתהיה ממשלה יציבה לפחות לארבע שנים, שהמורים יפסיקו לשבות, וגם הרופאים ונהגי האוטובוס, ושמחיר הדלק יהיה סביר וגם העגבניות, ושתהיה לנו שגרה מבורכת בלי דרמות מיותרות. אבל מי שואל אותנו בכלל מה אנחנו רוצים…
מורכב, אבל אפשרי
על עצמנו אנחנו יכולים להחליט וגם זה לא לגמרי, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. כשהסתיימה מהדורת החדשות, נשארתי בוהה בטלוויזיה באודישנים ל"מאסטר שף". האיש רצה להעביר ערוץ, כי טען שאני לא באמת רואה ושאני בכלל עסוקה עם הפלאפון והפייסבוק. הסברתי לו שאני יכולה גם לראות, גם לחשוב וגם לשוטט בפייסבוק, יחד. זה נשמע לו לא הגיוני, אבל הוא ויתר ועבר לקרוא ספר, כי לא התחשק לו תכנית אוכל ועל הדרך, זרק לי שעל הכול אני מחליטה, אפילו על הערוץ בטלוויזיה. זה לא לגמרי נכון, כי הרבה פעמים אני מוותרת. הוא פשוט לא זוכר, כי ככה זה בחיים ובזוגיות, אנחנו מתגמשים, מוותרים לפעמים.
אני תוהה למה המנהיגים שלנו לא מצליחים בזה? ולמה כל השביתות והמחאות? אי אפשר היה להגיע להסכמות? טוב, זו פנטזיה, כי החיים לא באמת כאלה פשוטים וכל אחד רוצה למשוך לכיוון שלו. יש ימין ושמאל, דתיים לאומיים, חרדים וחילונים ושקופים וערבים ויהודים ולא פשוט ליצור השלמה ואחדות.
אני מייחלת שבבחירות האלו התעמולות יהיו יותר חיוביות. מציעה להם פחות לחפש את הרע באחר ולהדגיש יותר את הטוב שיש להם להציע, כי החיים גם ככה מורכבים ואני מאמינה שכולם בסך הכול מחפשים לעשות טוב. לפעמים, הדרך קצת פחות טובה בעיניי, אבל זה כבר לטור אחר. אז אחרי שהאיש נרדם, קצת אחרי חצות, כשאני מסתובבת מצד לצד, העברתי לערוץ אחר. בדיוק היה סרט חמוד וקליל, עם סוף טוב. ככה אני אוהבת לסיים את היום, עם משהו כיפי וטוב.
