כותבים
בעוד אחדים בפיקוד הבכיר מאבדים עשתונות, לוחמים נאספים מהארץ ומחו”ל כדי להתנדב ולהצטרף למלחמה. מצד אחד, סיפור קטן בתמונת המערכה הכוללת ומצד שני, סיפור גדול שמקפל בתוכו הרבה מהישראליות כולה. סיפורו של כוח נתי במלחמת יום הכיפורים
רמונה בר לב
זוהי השנה השלישית, בה מתקיים מפגש באנדרטת כוח נתי, בנקודה הצופה אל שדות הקרב. עשרים ושניים מלוחמי הכוח נפלו בקרבות מלחמת יום הכיפורים.
יעקב קרני, שהיה מ”פ ב’ בכוח נתי, מספר: “מלחמה לא נגמרת כשמפסיקים לירות. לוחמים שחוזרים השתנו לתמיד והם (אנחנו) צריכים להבין את זה, להפנים את זה.
“בהתחלה, בשיחות שהיו לי עם הנופלים שלי, אני הייתי אומר: ‘איך יכולתם להשאיר אותי לבד? והם היו מביטים בי ושותקים. עם הזמן הם חזרו לעצמם, וכשנכנסתי למצב רוח הזה הם היו אומרים: ‘תפסיק לילל! היה לך מזל ושרדת, תעשה עם עצמך משהו’.
“הנופלים שלי לא ציוו לי את החיים. הם לא ציוו שום דבר. הם פשוט אמרו לי לחיות. לחיות! כשאני חושב ומדבר עם חבריי, שיישארו צעירים לנצח, קשה ביותר המחשבה על כל מה שהם הפסידו ואיפה הם היו היום, לו היו חיים.
“אשתי אמרה לי: ‘דבר על העתיד, לא רק על העבר’. אני לא יודע מה יהיה בעתיד. יהיה קשה! אבל יהיה שווה לחיות בארצנו, גם לילדינו, נכדינו ונינינו”.
אבנר יונה ז”ל התנדב להיות חזן ביום כיפור, במוצב ג’וחאדר בגולן. האזור נכבש על ידי הסורים ושרידי הלוחמים, ביניהם אבנר האזרח, חולצו לאחר כיומיים ב”שיירת הרפאים”. דקות לאחר שהגיע הביתה, באו לגייס אותו.
תא”ל (מיל’) עוזי קרן: “בחודשים הארוכים של מלחמת ההתשה, שאלתי את הלוחמים: מהו הכוח העיקרי שמניע את הלוחם להסתער? מצאתי כי הגורם הדומיננטי שמניע את הלוחם, עד כדי סיכון חייו, הוא הרעוּת שבין הלוחמים והאמון שלהם בעצמם ובמפקד שלהם”
יוכי סימן טוב, אחותו של אבנר יונה ז”ל, מספרת: “אבנר ז”ל לחם כטען-קשר ונפל בקרב ביום הראשון של חוה”מ סוכות. בן 21 היה במותו. אבנר טרם הספיק להירטב ממי המקלחת ונתבקש לצאת.
“כמו כל החיילים והמפקדים בכוח נתי, אבנר צורף לכוח מבלי שמפקדיו הכירו אותו ומבלי שהחיילים הכירו זה את זה. דומני שהמסירות אפיינה את כל לוחמי הכוח הזה: אלו שהתעקשו לקטוע טיול, או לימודים בחו”ל ואלו שיכולים היו לעשות הנחות לעצמם, כאשר לא נקראו ליחידתם. אני חושבת שכוח נתי ביטא בעוז אותו משהו בערבות ההדדית שהפך לחלק במהות שלנו”.
מאיר מזרחי, שהיה נהג טנק בפלוגה א’, הגיע במיוחד מלוס אנג’לס כדי להשתתף במפגש. את דבריו קרא בהתרגשות מהכתב, כשהוא משתף את הקהל בסיפורו האישי במלחמה ובמיוחד בהחלמה מפציעתו הפיזית והנפשית.
הרעוּת
עוזי קרן, תא”ל (מיל’), חבר עין גב, לא היה חלק מכוח נתי, אבל לוחמי הכוח ששרדו צורפו אל גדוד הטנקים בפיקודו ויחד הם לחמו שמונה חודשים, במובלעת הסורית.
קרן: “לצערי, לא הכרתי את לוחמי הכוח שנפלו בקרבות ההבקעה, אלה שחרפו את נפשם ולא חזרו מן הקרב. אך בדבריי הבאים אני מתכוון גם ובעיקר אליהם.
“בחודשים הארוכים של מלחמת ההתשה, שאלתי את הלוחמים: מהו הכוח העיקרי שמניע את הלוחם להסתער? מצאתי כי הגורם הדומיננטי שמניע את הלוחם באותם שניות קדימה, עד כדי סיכון חייו, הוא הרעות שבין הלוחמים והאמון שלהם בעצמם ובמפקד שלהם.
“אוסיף ואומר – אל לנו לטעות ולהעניק את כל הקרדיט לתקופת הגיבוש של הלוחמים. מטען זה של מוכנות, רעות, נורמות ונחישות, נובטים, צומחים ומתעצמים בבית – אצל ההורים, בנוף הילדות, בסיפורי המורשת ובנופי המולדת”.
אבי זעירא, איש קצרין, שאחיו שמחה ז”ל נפל בקרב, הנחה את המפגש. הוא סיפר על הפיתוח באתר:
תשתיות, שביל הלוחמים, מדרגות הנגשה לתצפית והספקת מים ל-22 העצים, המציינים כל אחד מהנופלים.
זעירא הפקיד בידי רויטל, בתו של רמי רביב, אחד הלוחמים הפעילים כיום בעמותת כוח נתי, את ביצוע השירים והיא הפליאה לשיר בקולה המדהים. על אבשלום דיין, אחיו של שמואל דיין ז”ל, שהיה מפקד תא הלוחמים של נגמ”ש הפיקוד, הוטלה אמירת אל מלא רחמים וקדיש.
למען הדורות הבאים
“אחת ההפתעות בשנה זו”, סיפר זעירא, “הייתה הופעתו של הערך ‘כוח נתי’, בוויקיפדיה. מסתבר שבלי כל קשר לאנשי הכוח ולמשפחות השכולות, לקח על עצמו בחור צעיר בשם שי שלום את המשימה”.
שי שלום, שנולד ב-1982 ומתגורר במודיעין, מספר:
“אני עובד כמתכנת בחברת היי-טק בתל אביב. במקביל, אני מתעניין בתחומים נוספים וביניהם היסטוריה. בעוונותיי, אני גם נהנה מכתיבה ובשנים האחרונות, כותב בוויקיפדיה בזמני הפנוי.
“נתקלתי בסיפורה של חטיבה 8, שניהלה את הקרב המרכזי בפריצה לרמת הגולן, ב-9 ביוני 1967. בחטיבה זו שירת מ”פ צעיר, שהחליף את מפקד הגדוד שנפצע והוביל את הכוח לכיבוש קלע, בקרב מסובך ועקוב מדם. שמו של המ”פ הוא נתי גולן, אז עדיין נתי הורוביץ, אשר קיבל לאחר המלחמה את עיטור הגבורה.
“המשכתי לקרוא על נתי גולן ונתקלתי בסיפורו במלחמת יום הכיפורים. הסיפור תפס אותי מיד, כי הוא אינו סיפור רגיל ועוד יותר הפתיעה אותי העובדה שהוא כמעט שאינו מוכר.
“סיפורו של כוח נתי הוא תמציתו של הסיפור הזה. בעוד אחדים בפיקוד הבכיר מאבדים עשתונות, לוחמים נאספים מהארץ ומחו”ל כדי להתנדב ולהצטרף למלחמה. מצד אחד, סיפור קטן בתמונת המערכה הכוללת ומצד שני, סיפור גדול שמקפל בתוכו הרבה מהישראליות כולה והוא תמצית הציונות, בעיניי.
“במשך כ-40 שנים, סיפורו של כוח נתי כמעט שנעלם. בדומה לכוחות אחרים, גם אתם נזכרתם, ב’איחור אופנתי’ יש לומר, שהפצע של יום כיפור טרם הגליד במלואו ואת מה שלא עשו הגופים הרשמיים, הרמתם בכוחות עצמכם. תוך מספר שנים, הצלחתם לתעד את סיפור הגדוד, לאסוף עדויות, להרים אנדרטה מכובדת (לעניות דעתי, אחת היפות ברמת הגולן) ולארגן טקס זיכרון שנתי.
“אני מנצל את ההזדמנות כדי לקרוא לכם להמשיך, לפעול ולספר את סיפורכם בכל ערוץ ומדיום אפשרי, כי אין אף אחד אחר שיוכל לעשות זאת טוב יותר מכם. כדאי וראוי שהדורות הבאים יתחנכו על סיפורים כאלה”.
מומלץ לבקר באתר ההנצחה, ליד תצפית קוניטרה ולשמוע את סיפור הכוח במסבירן הקולי.
כוח נתי
כוח נתי, בפיקודו של נתי גולן, הוקם במחנה ג’וליס על בסיס לוחמי שריון שהגיעו מחו”ל, בני ישיבות הסדר שלא שובצו ליחידות, לוחמים שלא הצליחו לחבור ליחידותיהם ומתנדבים רבים.
הכוח התארגן במהירות ועלה צפונה, בשלב בו כבר נהדפו הסורים מהגולן וצה”ל התחיל בקרב ההבקעה אל תוך סוריה. אחרי ההבקעה הראשונית, הוביל הכוח את המתקפה אל תוך סוריה ובכפר נאסג’, ניהל קרב עקוב מדם כנגד הסורים. בקרב זה נפלו 18 לוחמים. הכוח המשיך להילחם בתוך המובלעת, עד לתום המלחמה.
צילום: גבי פלד
