סוריה נפלה מהפח של שושלת אסד, העלאווית והרצחנית, לפחת של אחמד חוסיין א-שרע, רצחני לא פחות. א-שרע מושיט יד לשלום, כולל כלפי ישראל. גם אם איננו מאמינים לכנות כוונותיו, אין זה נכון לדחות את היד המושטת. התנאי חייב להיות: הגולן מחוץ למו"מ
שושלת אסד הייתה שושלת רודנית רצחנית, שטבחה במאות אלפים מאזרחי סוריה. ההגדרה "מבני עמה" אינה נכונה, כי אין באמת עם סורי ולכן הגדרתי זאת "אזרחי סוריה". שושלת אסד הייתה אויב מר של ישראל, נדבך מרכזי בציר הרשע האיראני ומרכיב משמעותי בטבעת האש שאיראן בנתה סביבנו. שלטון אסד, האב והבן, חימש וחיזק את חיזבאללה. במלחמת האזרחים, קיומו הפך להיות תלוי בחיזבאללה. הוא אִפשר יצירת איום איראני וחיזבללאי על ישראל.
בתקופת המו"מ על נסיגה מהגולן, אחד הטיעונים בעד הנסיגה היה שהסכם עם ישראל ינתק את סוריה מציר הרשע האיראני. טענה זו הייתה משאלת לב, אך היא הייתה מנותקת מן המציאות. אסד הוא בן של העדה העלאווית, שהיא עדת מיעוט של פחות מעשירית מתושבי סוריה. הייתה זו רודנות של מיעוט קטן ושנוא. העלאווים נחשבים בעיני הסונים כופרים ואף עובדי אלילים ואינם מוכרים כמוסלמים. לעומת זאת, השיעים מכירים בהם. לכן, ההישענות על איראן, עד כדי תלות באיראן ובחיזבאללה, הייתה הכרח דתי וקיומי של משטר אסד. אכן, במלחמת האזרחים, רק תמיכת איראן וחיזבאללה, לצד תמיכת פוטין ורוסיה, אִפשרו את שרידותו של אסד במשך 13 שנים וחצי. ברגע שחיזבאללה הוכה בלבנון, ואיראן נחלה מכה קשה, התאפשרה נפילת אסד.
נפילתו של משטר אסד הייתה בשורה טובה לנו ולעולם החופשי. האם הוא הוחלף במשטר טוב יותר?
"אל ג'ולאני"
אחד הארגונים המרכזיים במרד נגד אסד, היה צבא סוריה החופשית. היה זה ארגון חילוני, פרו-מערבי. אילו הארגון היה תופס את השלטון בסוריה, היה זה סיכוי להפיכתה של סוריה למדינה נורמטיבית, המקיימת יחסי שכנות טובים עם ישראל ואולי אף פרטנר לחוזה שלום בין המדינות.
אך מי שעלה לשלטון הוא אחמד חוסיין א-שרע, המכונה "אל ג'ולאני".
מיהו א-שרע?
בראשית 2003, כשהיה בן 21, אחרי שאימץ השקפת עולם ג'יהאדיסטית קנאית, עבר א-שרע לעיראק והצטרף לארגון אל-קאעדה. הוא עלה לגדולה בארגון, עלה במהירות בסולם הדרגות והיה מקורבו של מנהיג הארגון בעיראק, א-זרקאווי. הוא נלכד בידי ארה"ב וישב בכלא במשך חמש שנים. בכלא, היה ממנהיגי אסירי הארגון. לאחר שחרורו, המשיך בפעילותו בארגון ומונה לראש המבצעים במחוז נינווה.
בתוך אל-קאעדה, ארגון הטרור הקנאי, שביצע את מתקפת הטרור על ארה"ב ב-11 בספטמבר 2001, השתייך א-שרע לזרם הקיצוני, שהקים את דאעש. לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, נשלח בידי מנהיג דאעש, אבו בכר אל בגדאדי, להקים את הארגון בסוריה. א-שרע הקים את הארגון ג'בהת א-נוסרה ועמד בראשו. בשנים הבאות, ניתק את ארגונו מדאעש וחבר שוב לאל-קאעדה. ב-2013, הכריזה מחלקת המדינה האמריקנית על א-שרע כטרוריסט עולמי והכריזה על פרס בסך 10 מיליון דולר על ראשו.
ב-2016, ניתק א-שרע את ארגונו מאל-קאעדה, בברכת הנהגת אל-קאעדה, שהבינה שהזיהוי הרשמי עמה פוגע ביכולת של הארגון ליצור קואליציה עם ארגונים אסלאמיסטיים אחרים בסוריה וחושפת את הארגון להפצצות רוסיות. א-שרע שינה את שם הארגון לג'בהת פתח א-שאם. כעבור שנה נוספת, הצטרפו לארגונו פלגים אסלאמיסטיים נוספים והארגון שינה את שמו להיאת תחריר א-שאם. בראש הארגון הזה, השתלט א-שרע על סוריה ומינה את עצמו לנשיא זמני.
תקייה
סוריה נפלה מן הפח האסדי, לפחת האיסלאמיסטית, הקנאית, הג'יהאדיסטית. היא עברה מהפטרון האיראני, לפטרון הטורקי. הרודן הטורקי הוא אילסאמיסט ואנטישמי, המטיף להשמדת "הישות הציונית". סוריה של א-שרע הופכת לאזור השפעה של ארדואן.
בשנותיו הראשונות בשלטון, נקט ארדואן בשיטת התקייה. תקייה היא מושג באסלאם, שמשמעותו "הסתתרות" ועל פיו מותר למאמין להסתיר את אמונתו, בזמן סכנה. המימוש הפוליטי של התקייה, היא התחפשות למתינות של שלטון איסלאמיסטי עד התייצבות שלטונו. כך נהג ארדואן. כך נהג בן חסותו, נשיא מצרים מטעם האחים המוסלמים, מורסי. כך נוהג היום א-שרע.
התבססותו בשלטון תהפוך את סוריה למדינה איסלאמיסטית, ג'יהאדיסטית קנאית, הנהנית מחסותן של טורקיה וקטאר. תהיה זו מדינת-אויב מרה לישראל.
הפיתיון שבלע טראמפ
ממשלת ישראל וצה"ל הפיקו את לקח מדיניות ההתמכרות לשקט; המחדל הנורא שהביא לשבעה באוקטובר, ופעלו נמרצות להשמדת הנשק והתחמושת של צבא סוריה, על זרועות היבשה, האוויר והים שלו, בטרם ייפול בידי הקנאים של א-שרע. מדיניות זו נמשכת גם היום. בנוסף לכך, צה"ל השתלט על עמדות מפתח חיוניות במזרח הגולן ועל כתר החרמון. אלה צעדים חשובים מאוד, להגנה על ישראל מפני האיום הסורי.
אל לנו להתרשם מהתקייה של א-שרע, שהפילה בפח את טראמפ, שהבנתו במדינאות ובביטחון לאומי ועולמי היא אפסית והוא מתמכר לכסף ולכבוד המורעף עליו מידי מדינות המפרץ. טראמפ הוקסם מא-שרע ותיאר אותו כצעיר, חכם וחתיך… טראמפ החל בתהליך של הסרת העיצומים מסוריה, צעד שיחזק את שלטונו של א-שרע.
בינתיים, עוד בתקופת התקייה, כוחותיו של א-שרע אינם בוחלים במעשי טבח אכזריים במיעוט העלאווי, הנחשב בעיניהם כופר וגם בפגיעה במיעוט הדרוזי, שאף הוא מוגדר כופר. ישראל סיכלה טבח בדרוזים בסוריה.
מה על ישראל לעשות? קודם כול, עליה לחזק את אחיזתה בכתר החרמון ובמזרח הגולן. יש להבטיח פירוז מוחלט של דרום סוריה, מדמשק ועד גבול ישראל. יש לכרות ברית איתנה עם הדרוזים ולסייע להם להקים מדינה דרוזית עצמאית, או לכל הפחות מחוז אוטונומי. יש לחזק את הקשר עם המיעוט הכורדי. אומנם הכורדים הגיעו להסכם שיתוף פעולה עם א-שרע, אולם אני מתקשה להאמין שהוא יאריך ימים. חשוב שנשמור על הקשר עם הכורדים, שבעתיד יוכלו להיות בעלי ברית שלנו, והאזורים שבשליטתם – אזורי השפעה ישראליים.
הגולן מחוץ למו"מ
במסגרת התקייה, אומר א-שרע שפניו לשלום עם כל השכנות ובתוכן ישראל. איני מאמין לו, אך טראמפ כבר מפנטז על הצטרפותו להסכמי אברהם. אם א-שרע יציע לישראל לדון עמה על הסכם שלום, איך עלינו להגיב?
השלום הוא משאת נפש, ואם אויב מושיט את ידו לשלום, גם אם איננו מאמינים לכנות כוונותיו, אין זה נכון לדחות את היד המושטת. אולם על ישראל להעמיד תנאי ברור: הכרה סורית במדינת ישראל בגבולותיה הריבוניים, הכוללים את הגולן, היא תנאי למו"מ.
הסלוגן ההיסטורי "משא ומתן ישיר ללא תנאים מוקדמים" הוא מיושן ואבד עליו כלח. אחרי כמעט שישה עשורים של התיישבות ישראלית בגולן, וכמעט ארבע עשורים וחצי של ריבונות ישראלית על הגולן, הגולן חייב להיות מחוץ לכל מו"מ עתידי וכפי שלא נדון עם מדינה על גוש דן, כך הגולן צריך להיות מחוץ לכל מו"מ.
