שביל יישובי הגולן מוביל אותנו הפעם אל רמת מגשימים, שתחגוג בקרוב את שנתה ה- 43. סיור בשכונה הוותיקה של בתי הסוכנות המשודרגים, שכונת “אריק שרון” משנות ה- 90 וההרחבה החדשה, והרהורים על מושב שיתופי שרצה להיות מושב עובדים, ומגשים את חלומו בסופו של דבר
הפעם אנחנו חורגים מהשגרה שקבענו לנו ב”שביל ישובי הגולן” בכמה היבטים. ראשית אנחנו עושים פעמינו לרמת מגשימים ביום שבת, למרות שעשינו מאמץ עד כה שלא לבקר בישובים דתיים בשבת. רמת מגשימים נחשב ליישוב מתון, ויש להניח שלא נתקבל בהרמת גבה. שנית, איננו מתחילים בהקפה מסורתית של הישוב לאורך גדר המערכת, אלא שמים פעמינו הישר אל ביתו של אורי מאיר על מנת לקבל ממנו את ברכת הדרך.
אורי איבד לאחרונה את רעייתו בילהה, אותה אנחנו זוכרים באהבה, וזוהי גם הזדמנות לכפר על היעדרותנו מהשבעה.
את הבית ניתן לזהות מרחוק באמצעות דקל רם צמרת הניצב לצידו כתמרור. אורי נמנה על הגרעין הדתי של יוצאי הנח”ל, שהקימו את הישוב בשנת 1968. כמו רוב יישובי הגולן גם רמת מגשימים הוקם מלכתחילה כיישוב אזרחי ולא עבר את הזמניות של היאחזות נח”ל. אורי חלם על מושב עובדים, אבל קיבל את דין התנועה כשהוחלט שרמת מגשימים יהיה מושב שיתופי. אנחנו יוצאים לסיור ועוברים על פני השכונות המסמנות את ההיסטוריה של המקום. השכונה הראשונה של בתי סוכנות שרובם עברו שיפוץ מרשים במהלך השנים, שכונת “אריק שרון” שנבנתה בשנות ה- 90 לקליטת העלייה הגדולה, ועד ההרחבה החדשה לנקלטי המאה ה- 21. ביישוב 120 משפחות, ולאחר שעבר את ההפרטה המסורתית, רק 70 מהן חברות באגודה החקלאית. כך קרה שהמייסדים שרצו מושב עובדים וקיבלו מושב שיתופי, מגשימים את חלומם מעט מאוחר מדי.
במרכז היישוב נמצאים השירותים המרכזיים בהם המזכירות, גני ילדים רבים, הצרכנייה, מועדון חדש והמרכזי מכולם – בית הכנסת בו מתקיימת עיקר הפעילות המשותפת. מערכת החינוך כולה, למעט הגנים, נמצאת מחוץ ליישוב, לאחר שמייסדיו קיבלו את ההחלטה לרכז את מוסדות החינוך בחיספין הסמוכה.
כאשר שואלים את אורי איך הוא מאפיין את היישוב, הוא מתמקד בממד האנושי ואומר שחברי רמת מגשימים יודעים לבנות כאן חיים מלאים. בנוסף חשוב לו לציין שהחקלאות מהווה גורם מרכזי בחיי היישוב בכל היבט – מהצד הכלכלי ועד התורני. קשה לחלוק על התחושה הזאת, ובכל זאת צריך לזכור שמספר המועסקים בחקלאות מבין התושבים הוא קטן יחסית, כך שייתכן שמדובר בנוסטלגיה. בכל אופן אנחנו מזמזמים את השיר “שעור מולדת” בו מסופר שבבית הספר “על הקיר תמונה, והאיכר חורש בה את האדמה”. גם בשיר הזה החקלאות נמצאת בעיקר בתמונות שעל הקיר.
אנחנו נפרדים ועושים את דרכנו אל גדר המערכת. הגדר לכיוון מזרח מסיבית וכפולה, והיא מעלה זכרונות עבר קשים. בשנת 1970 עלה ג’יפ של המשק על מוקש וחמשת נוסעיו נהרגו. במלחמת יום הכיפורים פונה היישוב ונכבש ע”י השריון הסורי. אירוע אחרון היה בשנת 1975 כאשר חולית מחבלים סורים חדרה לפנימייה ביישוב והרגה 3 אנשים. אירוע זה משמש אותנו בהסברה על הגולן כנקודת ציון ממנה, במשך 36 שנים, לא אירע בגולן כל אירוע חבלני עם נפגעים.
סמוך לגדר נמצאת חנות “גם-לה” לבגדי נשים, שהיא חלק מיזמות מקומית לא ענפה במיוחד שכוללת גם את “ליאה”, חנות לבגדי ילדים, ואת “עם האדמה”, המתמחה בטיולים לאנשים בעלי מוגבלויות. אם כבר יזמויות, נראה שהיוזמה המרשימה ביותר ביישוב היא זו של צבי וינברג, שהרים בכוחות עצמו בלבד עסק של מיכון לבציר, ונכנס לאחרונה גם לנושא הביקבוק. אבל אנחנו מקווים שעל כך יורחב בכתבה נפרדת.
אנחנו חולפים לאורך הגדר של כפר הנוער המיועד לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. סמוך אליו עומדות בצד הדרך שתי קטפות כותנה דוממות ומעלות חלודה – זכר לימים רחוקים בהם ענף הכותנה היה כל כך מרכזי בהוויה ההתיישבותית. ממשיכים למוסך הידוע של המשק. משמח לשמוע שסמוך אליו עדיין פועלת בהצלחה המסגרייה של אלכס הזכורה לנו לטובה מימים רחוקים.
מעבר לגדר רועה עדר של פרות לבנות מהזן היוקרתי “שרולה”, שככל הנראה, יש רק לרמת מגשימים. הזן הזה עורר תקוות גדולות שלא בהכרח התקיימו.
באזור המשקי רפת גדולה משותפת ליישוב ולקיבוץ מחניים. הגגות עטורים פאנלים סולאריים, ומכון החליבה נמצא בהליכי שדרוג מתקדמים להגדלת התפוקה. חברי רמג”ש מנצלים את השבת היפה על מנת לבקר במקום ולראות זוג תאילנדים מנהלים את תהליך החליבה. ויקטור, הזכור מימי ההגמ”ר, מבקר כאן עם בתו, חתנו ונכדו, והוא מפגין קורטוב של גאווה על ההמשכיות הרב דורית שיש ביישוב. היישוב כולו מתגאה במספר הרב של בנים ובנות שמקימים כאן את ביתם. בנוסף יש כאן ריבוי של נישואים בין משפחתיים שיוצרים תחושה של משפחה אחת גדולה. בהמשך עוברים דרך חוות לולי הודים ומפטמה ובה עגלי שרולה יפים, שאינם ערים לכך שגורלם נחרץ.
חוזרים לאזור הבנוי. בכל פינה גן משחקים לילדים, ואם לא די בכך, את חלקם אנו מוצאים על גבי המקלטים שהפכו לפינות משחק. החורף הנדיב צבע את הכל בירוק עז והצמיח עשביה עם שלל פרחי בר צבעוניים, שמעלה את השאלה איך הכל יראה אחרי שרב גדול אחד. הבתים שבהרחבה גדולי מימדים ומעידים על תוכניות ילודה שאפתניות. המגורונים בכניסה לישוב צנועי מימדים אולם הם מיועדים לתקופת מגורים קצרה, בתקווה שהתושבים יבנו כאן את ביתם.
בסך הכל שוטטות בתוך השטח הבנוי נותנת תחושה של ישוב קהילתי לכל דבר, והיותו ישוב חקלאי כמעט שאינה מורגשת כלל.
רמת מגשימים תחגוג בקרוב את שנתה ה- 43. ניתן להשוות אותה לאישה בגיל העמידה – שעברה כבר הכל, וראתה הכל, ועכשו היא שלמה עם עצמה.
מרלה ואבי
