יעל מדי
כשחווים משבר, או כשסתם כלום לא הולך, מאוד קל לנו ליפול לעצבות לבאסה ואז, באה התורה ומזכירה לנו: הלו, הלו… אתם צריכים לשמוח, גם בתוך הקושי הגדול
“משנכנס אדר מרבים בשמחה”. חודש אדר הוא חגיגה לילדים, הם מחכים חצי שנה לפני, מתרגשים מתכננים, שמחים להתחפש, ללכת לשוק פורים ולהרוויח מלא פרסים, להכין משלוחי מנות מושקעים, מתלהבים מהפעילויות בבית הספר. אצלנו בבית זה ה-חג שהילדים אוהבים וכשהילדים שמחים, גם אנחנו נדבקים בהתרגשות ובשמחה.
נפגשתי השבוע עם אחותי הבכורה, שאיבדה לפני כמעט שנה את בעלה, שהיה איש שמח שאהב אנשים ואת החיים. רגע אחרי שתסתיים שנת האבל, היא תחתן את הבן שלה. דיברנו על העצב והשמחה, שמתערבבים להם בחיים, על הקושי כשהשמחה מהולה בעצב, במיוחד באירוע שהוא מאוד משמעותי, מרגש ומשמח, שאם לא הייתה באבל ברור שהלב שלה היה מתפוצץ משמחה. אבל היא משתדלת לשמוח ואני גאה בה על העבודה ועל תעצומות הנפש.
השיחה הזאת, גרמה לי לחשוב על השמחה. היהדות מצווה אותנו להיות בשמחה. לכאורה, זה לא ממש מובן: למה יש מצווה לשמוח? אם בא לי להיות שמחה, אז סבבה ואם לא, אז בעיה שלי, ובכלל מה הבעיה להיות בשמחה? אבל אם אני חושבת על זה לעומק, מסתבר שלא תמיד פשוט לנו להיות שמחים.
ערב ראש חודש אדר, אני מאחלת לכולנו הרבה שמחה בלב, שמחה אמתית, שתצבע את חיינו בצבעוניות מרהיבה וכל סיבה שמישהו החליט שהיא טובה למסיבה, אז קדימה, חגיגה, כי החיים נועדו שנחגוג אותם, שנחיה אותם, שנשמח
כשאנחנו חווים משברים, מחלות, מוות וגם כשיש לנו אתגרים קטנים יותר של כישלון במבחן, או משהו שלא מסתדר בעבודה עם הילדים, הרי החיים הם לא תמיד פיקניק בחיק הטבע… מאוד קל לנו ליפול לעצבות לבאסה ואז, באה התורה ומזכירה לנו: הלו, הלו… אתם צריכים לשמוח, גם בתוך הקושי הגדול, יש מצווה גדולה להיות בשמחה. מגיע חודש אדר, שמרבים בו שמחה וזו הרגשה נפלאה, כי כשהלב מתמלא בשמחה, החיים נראים יפים וטובים יותר. איך הייתי רוצה להיות כל הזמן בשמחה. אני תמיד מתלהבת לראות את “הברסלבים”, אלה עם הוואן והנחמן מאומן. הם משמיעים מוזיקה חסידית בפול ווליום ורוקדים בשמחה. לא ברור אם זו הצגה, או שהם באמת שמחים, אבל גם אם השמחה מאולצת בהתחלה, היא הופכת לאמתית עם השירה והריקודים.
במקרה, או שלא במקרה, ראש חודש אדר נחגג השנה עם יום האהבה ויום המשפחה, על אף שביום-יום שלי אני מלאת עשייה ומחפשת חלומות להגשים ולמצות, בסופו של יום, הדבר שהכי משמח אותי זה לשבת בערב קריר בבית החם, עם קפה ועוגת שיש תפוזים פשוטה וליהנות מהביחד המשפחתי.
עיגולים של שמחה
לא צריך דברים גדולים כדי לשמח אותי. זר פרחים, מילה טובה, חיבוק, פרגון, מחמאה, מוזיקה, יום כיף בתל אביב, ים, טבע, כוס יין, הרצאה טובה, הופעה, ספר, דברים קטנים שמעלים לי חיוכים. אז ערב ראש חודש אדר, אני מאחלת לכולנו הרבה שמחה בלב, שמחה אמתית, שתצבע את חיינו בצבעוניות מרהיבה וכל סיבה שמישהו החליט שהיא טובה למסיבה, אז קדימה, חגיגה, כי החיים נועדו שנחגוג אותם, שנחיה אותם, שנשמח, נתמודד עם הקשיים ויחד איתם נחייך ונבחר לחיות מתוך שמחה.
“עיגולים של שמחה” / דסי רבינוביץ
דסי, ילדה שנפטרה ממחלת הסרטן. שיר קטן שכתבה עם מסר גדול:
“לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה
לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, לגדול ולגדול…”
כאשר עיגול השמחה גדל, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף, מקומות שלפעמים כואבים. וככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד לעזור לו לגדול, ודאי שואלים אתם איך? כל אחד מאתנו חושב על דרך – אפשר להביא לו סוכרייה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר, לצייר לו ציור, או אפילו פשוט לומר לו: בוקר טוב, מה שלומך היום? והכי חשוב – לעשות את זה בכיף, בשמחה ומכל הלב.
שתזכו תמיד לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים, כך יגדל העיגול שלכם.
חודש אדר שמח וחיים טובים ושמחים!
