אין כמו ארץ ישראל שלנו, שאני אוהבת אותה ומחוברת אליה בכל לבי ואין כמו הישראלים, שגאים להיות ישראלים. ואני? אני גאה להיות בת שלה, בת ישראל
לארצי יש יומולדת. אתם ודאי יודעים שהיא כבר בת 77, כבר לא ממש צעירה, ישראל שלי ועברה לא מעט. על פניה ניכרים קמטים של עצב ושמחה, מלחמות, ניצחונות, מוות וגבורה. בשנה האחרונה, חווינו כולנו אסונות ואבדות וטראומה שלא תישָכח. היו גם חילוקי דעות והפגנות והרבה כאב, אבל עם כל מה שעברנו ונעבור, אין כמו ארץ ישראל שלנו, שאני אוהבת אותה ומחוברת אליה בכל לבי ואין כמו הישראלים, שגאים להיות ישראלים. ואני? אני גאה להיות בת שלה, בת ישראל.
אני אוהבת להיות ישראלית, עם ג'ינס וטריקו לבנה, מתרגשת מהדגל שלנו שמתנופף בכחול-לבן. אוהבת את הנופים, הנחלים והשבילים, ממטולה עד אילת. אוהבת את הים התיכון, המלח וגם את ים סוף ואת הכנרת שלי, היפה שנפרשת למרגלות הגולן.
אוהבת את האוכל שמאפיין את הישראלי – הקוסקוס, המפרום, הפלאפל, השאוורמה והחריימה. אני אוהבת את הישראלי היפה, הצבר השזוף, זה שהיה חלק מתנועת הנוער בצעירותו, עם חולצת תנועה ועניבה ותמיד שמח לפגוש את החבר'ה. זה ששר שירי מורל ואת המנון המדינה בדבקות ומכל הלב, זה שאוהב לטייל בשבילי הארץ בנחלים וביערות ובתיק הטיולים שלו, תלויה שקית אשפה לאסוף את הזבל שהשאירו הישראלים הפחות יפים.
אני אוהבת את הישראלי שרץ יחף על חוף הים ומשחק מטקות, את זה שמשחק מחניים, או ארבע מקלות, בשכונה. אני אוהבת את הישראלי שאוהב ערבֵי שירה בציבור, עם שירי ארץ ישראל הישנה, בשילוב של עומר אדם וגם וקובי עוז ומדקלם על פה את כל שירי שלמה ארצי וחנן בן ארי.
דוגרי
אני אוהבת את הישראלי שיש לו קצת חוצפה להגיד את מה שהוא חושב ולפעמים, הוא קצת חסר טקט, אבל דוגרי. אני אוהבת את הישראלי שאוהב לנגב חומוס בחומוסייה ושאוכל פלאפל בפיתה בדוכני רחוב, עם מלא סלטים וצ'יפס והטחינה נוזלת לו ומלכלכת לו את השפם הישראלי שלו.
אני אוהבת את הישראלי ש"חולה" על מנגל, בכל אירוע, עם הנקניקיות והסטייק והכנפיים והנפנוף והחבר'ה. אני אוהבת את הישראלי שאוהב לשבת סביב המדורה, עם פויקה ופק"ל קפה.
אני אוהבת את הישראלי שאוהב לחבק ולהיות אח וחבר, זה שאיפה שלא תזרוק אותו, ימצא מישהו שהוא מכיר, או שמכיר את דודה רחל. אני אוהבת את הישראלי עם הג'ינס וסנדלי השורש. בעצם, מעדיפה אותו עם בלנסטון דווקא וסנדלי טבע מגניבות, זה שיש לו ערמות של חולצות טריקו מודפסות מכל מיני סיומות.
אני אוהבת את הישראלי שרץ מרתונים לזכר חברים. אוהבת את אלו שמתנדבים בכל ארגון אפשרי, במד"א, ב"לתת", באגודה למלחמה בסרטן, ב"משפחה אחת", ב"עזר מציון" ועוד. אוהבת את זה שיעצור בצד הכביש, כשלמישהו יש פנצ'ר ויציע עזרה. זה שתמיד ימצא שקל לתת לצדקה, זה שהולך בלי כיפה ולא מפריד בין בשר וחלב, אבל מכבד את זה שכן.
אוהבת את הישראלי שמגונן על הילדים שלו כאילו היו מלכי העולם ובסוף, שולח אותם בדמעות והתרגשות לשרת בצבא, כדי להגן על הארץ שלו. אוהבת את הישראלי שאוהב ריקודי עם וצעד תימני ובחתונות רוקד עד עילפון. זה שיש לו מטעי תפוחים, תפוזים ושדות של חיטה, אוהבת אותו קיבוצניק, מושבניק, או עירוני מעיירת פיתוח, גם את ההוא מגבעת שמואל, מקיסריה ומסביון.
אני אוהבת גם אלו עם המבטא מצפון אפריקה, או מאמריקה. מרוסיה, מאתיופיה וגם מספרד. אוהבת את הישראלי שגאה שהמטבח שלו מורכב מקוסקוס ודג מרוקאי וגפילטע פיש וג'חנון ומטבוחה וסלט וולדרוף.
יהיה בסדר
אני אוהבת את הישראלי שפותח שולחן גם אם לא תיאמת מראש, ושאם תבואי רעבה – תצאי שבעה, עם קופסה לשבת. אוהבת את הישראלי שנוסע עם ווייז אבל מתווכח אתו, כי הוא מכיר הכי טוב את כבישי ישראל. אוהבת את הישראלי שקונה אבטיח ודופק עליו כאילו הוא מומחה לפיזיקה גרעינית.
אוהבת את הישראלי שמתלהב מסלפי עם כל מיני סלבס, אוהבת את הישראלי שמאמין שיהיה בסדר, ובדרך כלל איכשהו – זה באמת מסתדר.
להיות ישראלי זה להיות שייך, להיות גאה לאהוב את מדי הצבא ואפילו את הזיעה של החיילים. להיות ישראלי זה לזכור את כל אלו שלחמו ואת אלו שאינם ובמותם ציוו לנו את החיים. זה לא לשכוח לרגע את החטופים.
להיות ישראלי זה לא משנה מאיזו משפחה או מוצא הגעת, העיקר שאתה גאה ואוהב את הארץ הזאת, למרות שאתה לא תמיד מסכים ומרוצה ממה שקורה. זה להיות בדעה שונה, אבל אף פעם לא להרגיש לבד, גם בשמחה וגם במשבר.
אז לארצי יש יומלדת, אתם ודאי יודעים שהיא כבר בת 77 וזו אולי סיבה למסיבה בזמנים רגילים. אבל איכשהו השנה, כמו גם בשנה שעברה, הלב קצת כבד והרגשות מעורבים. אבל זו ארצי ואני אוהבת אותה ויש לה יומולדת, אז נחגוג בקטנה ונמשיך לחלום ולהתפלל חזק חזק, שיהיה לנו בה עתיד טוב.
הלוואי ועד יום העצמאות נצליח לחגוג את חזרתם של כל החטופים לעצמאות ואז נצליח לנשום ולשמוח באמת ובגדול. לחיי עם ישראל.
