אורי הייטנרהמחלוקת בנושא טורבינות הרוח העלתה לשיח הציבורי טענה כאילו חברי המליאה במוא“ז גולן, שהנם חברים באגש“ח ביישוביהם, נמצאים בניגוד עניינים
בתכתובת בקבוצת הווטסאפ של חברי מליאת המועצה האזורית גולן, נכתבה לפני חודשים אחרים דעה, שעל פיה חברי מליאה, שהנם חברים באגש“חים (אגודות שיתופיות חקלאיות), צריכים להיות מנועים מלהשתתף בהצבעה על סוגיית תכנית חוות הרוח בגולן, מפאת ניגוד עניינים.
האמירה הזאת פותחת, מבחינתי, שני דיונים אפשריים. האחד הוא על הטרלול הצדקני של “ניגוד עניינים“, שהפך לגולם שקם על יוצרו. אולי אקדיש לכך מאמר נפרד. הפעם, אתמקד בסוגיה אחרת – מהותם של האגש“חים. מי שטען את הטענה, הסביר שהאגש“ח הוא עסק פרטי וחבר מליאה אינו יכול להצביע על העסק הפרטי שלו. בעיניי, טענה זו מבטאת אי הבנה לא רק במהות האגש“ח, אלא במהות ההתיישבות הכפרית בארץ ישראל ואי הבנת מהותה של ההתיישבות בגולן.
האגש“ח הוא אכן עסק השייך לחבריו, אך זה לא עיקר ייעודו ומהותו. האגש“ח הוא בראש ובראשונה התשתית הכלכלית של ההתיישבות בגולן והתשתית הכלכלית של כל יישוב בפני עצמו. נטלת מהגולן את האגש“ח – אין התיישבות בגולן. ללא האגש“ח, כל הקיבוצים והמושבים בגולן לא היו קיימים. ללא הקיבוצים והמושבים לא היו גם היישובים הקהילתיים, לא הייתה קצרין וכמובן שלא היו ההרחבות הקהילתיות.
ללא האגש“חים לא הייתה החקלאות בגולן, לא הייתה התיירות בגולן ולא הייתה התעשייה בגולן. ללא אלה, לא היה קיום למפעל ההתיישבות. האגש“חים אינם רק הבעלות על הענפים ביישוב הבודד, אלא גם על השותפויות האזוריות כמו “בראשית“, “יקב הגולן“, “מי גולן“, “שדות בגולן“, חמת גדר וכד‘ וגם על שותפויות רחבות יותר עם משקי הגליל העליון ומשקי עמק הירדן.
אמירה על פיה במוסד העליון של הגולן, מליאת המועצה האזורית, נציגי יישובים שהם חברי קיבוצים ומושבים החברים באגש“ח, שהם רוב גדול במליאה, לא יוכלו להיות שותפים להכרעות בסוגיות הכלכליות של הגולן, היא לא רק אבסורדית מבחינה מעשית, אלא גם מקעקעת את מהות ההתיישבות בגולן. חמור יותר: היא חותרת תחת ערך היחד הגולני. בחרנו לפתוח את יישובינו לקליטה להרחבות הקהילתיות וזו קליטה מבורכת וחשובה, שקידמה מאוד את הגולן כאזור ואת היישובים עצמם. אבל תנאי להצלחה של קליטה קהילתית ביישובים כפריים הוא תפיסה של קהילה–אחת. לעומתיות של תושבי ההרחבות כלפי חברי האגודה, עלולה לערער את הבסיס הקהילתי של היישוב ושל האזור. יש לזכור, שלמרות שלכאורה האגודות שייכות רק לחבריהן, למעשה היישוב כולו נהנה מרווחיהן, בראש ובראשונה, בשל התשתיות הציבוריות מן העבר, אך גם בזכות ההשקעה של האגודות בקהילות גם היום, לפחות במרבית היישובים.
מתכון לקרע
יש מחלוקת בגולן בנושא טורבינות הרוח. זו מחלוקת לגיטימית. זו לא מחלוקת בין אוהבי הגולן לאוהבי הבצע, כפי שיש מי שמנסים להציג זאת, אלא מחלוקת בין אוהבי הגולן. זו גם לא מחלוקת בין שוחרי הסביבה למי שאינם אכפתיים לסביבה. הרי כל מיזם אנרגיית הרוח בא לעולם מתוך תפיסה אקולוגית של אנרגיה חלופית ונקייה ומתוך יעד לאומי שמדינת ישראל הגדירה, בראש ובראשונה, מטעמים אקולוגיים.
נכון, יש גם התנגדות משיקולים אקולוגיים אחרים. ראוי ללבן אותה ולהכריע.
אסור שהמחלוקת הזאת תפלג בינינו. הפיכתה למחלוקת בין האגש“חים להרחבות היא מעשה שלא יעשה; היא מעשה רעיל, החותר תחת אחדות היישובים ואחדות האזור. כולנו מאמינים בפיתוח בר–קיימא
אך אסור שהמחלוקת הזאת תפלג בינינו. הפיכתה למחלוקת בין האגש“חים להרחבות היא מעשה שלא יעשה; היא מעשה רעיל החותר תחת אחדות היישובים ואחדות האזור. כולנו מאמינים בפיתוח בר–קיימא, המשלב שיקולים של שמירת הטבע והסביבה עם שיקולים של קידום ההתיישבות ופיתוחהּ. הרי בגישה חד–ממדית, שאינה רואה את הצורך בפיתוח קהילתי, ניתן להציב סימני שאלה רבים, למשל על המגורים בבתים צמודי קרקע של הטוענים נגד הקמת הטורבינות.
לכן, מוטב שנוריד את הטונים, נקיים דיון ענייני, מכובד ומכבד, והעיקר – שנזכור שכוחנו באחדותנו ולא ניתן לשום מחלוקת להפוך למחלוקת בין אגש“ח והרחבה, כי מחלוקת כזו היא מתכון לקרע, שהרבה יותר קל לפעור והרבה יותר קשה לאחות.
