פעם, כיבדו פה מבוגרים. כשמבוגר דיבר, הצעירים הקשיבו. היום, נדמה שהקשב הזה נעלם. למה בכלל חשוב להקשיב למבוגר, הרי "יש הכול בגוגל"
פעם, לא מזמן, אמרו: "זקני השבט יודעים מה הם עושים". כשמבוגר היה מדבר, הצעירים היו מקשיבים. אמרו גם "שישים לבינה" – כי עם השנים באה הבנה. היום, לעומת זאת, נדמה שהקשב הזה נעלם. הורים צעירים פחות שומעים לסבים ולסבתות, מורים צעירים פחות מקשיבים לוותיקים, וילדים לא תמיד מבינים למה בכלל חשוב להקשיב למבוגר, הרי "יש הכול בגוגל".
במפגש אחים של סבא יענק'לה, נפגשו ארבעה אחים (85,80,77,75). סבא התחיל לקרוא זיכרונות ילדות שהכין. הנכד שלי היה בחדר מול המחשב. ביקשתי ממנו לעזוב לזמן קצר את המחשב ולכבד את סבא בהקשבה לדבריו.
מכבוד אליי, ולא כי רצה, קם נכדי והקשיב לדברי סבו. ישב והקשיב קשב רב, צחק למשמע הקונדסים וההתמודדויות לפני קום המדינה ושאל שאלות ענייניות. כשסבא יענק'לה סיים, נכדי בא אליי, חיבק אותי ואמר לי תודה.
כשאנחנו מפסיקים להקשיב, אנחנו מאבדים משהו עמוק – את החיבור לשורשים, לניסיון, לחכמה שנצברה בדם, בדמעות ובשמחה של דורות קודמים. ההקשבה לזקני השבט אינה רק עניין של נימוס; היא גשר בין דורות, הזדמנות לראות את עצמנו כחלק מסיפור מתמשך.
לא לאבד את הישן
כשאם צעירה יושבת עם סבתה ושומעת ממנה איך גידלה ילדים בלי טלפונים ובלי עצות מהרשת, היא לא רק מקבלת טיפ, אלא לומדת על חוסן, על ערכים, על אהבה פשוטה. מחקרים מראים כי קשר בין-דורי מיטיב עם כולם: הצעירים מפתחים יותר אמפתיה ושייכות והמבוגרים מרגישים בעלי ערך ומשמעות.
במאמר שהתפרסם ב,"Frontiers in Psychology" נמצא שכבוד למבוגרים מפעיל במוח אזורים הקשורים לרגשות חיוביים וללמידה. כלומר, הקשבה למבוגר איננה רק טובה "בשבילם", היא טובה גם לנו. היא מחזקת את הקשרים האנושיים, את ההבנה, את הלב.
העולם המודרני מקדם חדשנות, אבל לפעמים שוכח את העומק. אולי הגיע הזמן לאזן – לא לוותר על החדש, אבל גם לא לאבד את הישן. אפשר להתחיל בצעד קטן: שעה בשבוע לשיחה עם סבא, או סבתא, הזמנה של מורה ותיק לספר על שיעור בלתי נשכח, או אפילו שאלה פשוטה בבית – "מה למדת מהחיים?". מאמר "The neuroscience of respect: insights from cross-cultural perspectives" קובע כי ערך הכבוד למבוגר איננו רק חברת-יום-יומי, אלא מופעל גם ברמות קוגניטיביות ורגשיות במוח.
זקני השבט אינם עבר רחוק. הם ספר החוכמה החי שלנו. כשהילדים רואים אותנו מקשיבים להם, הם לומדים שגם להם יש מה ללמוד ממי שהלך לפניהם. כך מעבירים את אש החוכמה מדור לדור – לא דרך מסך, אלא דרך עיניים שמביטות בעיניים ולב שמקשיב ללב.
